בעלים יזם של סטארט אפ חייב לשלם לעובד

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעיניין זה, הגענו לכלל מסקנה שדין טענה זו להיתקבל, וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, כבר בכתב התביעה (סעיף 37) טען התובע שהנתבע "הנו המייסד, היוזם, המנהל הכללי, דרקטור, בעל מניות עקרי, המוציא והמביא בנתבעת, והזהות בין השניים כה מוחלטת עד שהנתבעת לא רק משתמשת בכתובתו של הנתבע אלא אף מתאכסנת ופועלת מתוך ביתו הפרטי רחב הידיים שברעננה. הנתבעת אינה פועלת בלעדי הנתבעת והנתבע הוא השולט בפעילות והוא העומד מאחורי הפגיעות הקשות בתובע ובחוק כפי שתוארו בכתב תביעה זה". מעיון בכתב ההגנה עולה שהנתבע אישר את העובדה שהנו מייסד הנתבעת, המנהל הכללי שלה וכן שהוא בעל מניות ודירקטור.

כך ובין היתר, לא הוצגה לנו כל התכתבות או קשר שהיה לתובע או לאחד מהעובדים האחרים שהעידו בפנינו על הפגיעה בזכויותיהם עם בעל מניות, דרקטור, או אורגן אחר של הנתבעת, לא הוצגו פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון ככל שהיו כאלה, ולמעשה התמונה הראייתית אכן היתה ברורה ותמכה בטענה שעל פיו של שלמה (הנתבע) יישק דבר בנתבעת; רביעית עוד עולה מחומר הראיות, שאותו כבר פרשנו מוקדם יותר בפסק דין זה, שהמקרה של התובע אינו המקרה היחיד של אי תשלום שכר וזכויות סוציאליות בנתבעת, אלא שמדובר בנתבעת שהפרה באופן שיטתי את זכויותיהם הבסיסית של עובדיה לקבל את שכרם, לרבות אי העברת הפקדות לקופות במועד (כפי שהודה גם הנתבע בחקירתו הנגדית, עמ' 35 ש' 12) ; חמישית מעדותו של הנתבע כמו גם מסיכומי הנתבעים (ראו בסעיף 290) עולה לכאורה שהנתבע, אף שהנו בעל שליטה ובעל מניות בנתבעת, נוהג לחייב את הנתבעת בסכומי כסף גבוהים "על עבודה" שהוא עושה לכאורה עבורה, וזאת במעמד של "קבלן חצוני". כך, במהלך עדותו בפנינו הודה הנתבע שבתקופה הרלבנטית היתה חייבת לו החברה לשיטתו "חצי מיליון ₪" (עמ' 44 ש' 8 לפרוטוקול) ואילו בשלב הסיכומים הודו הנתבעים שכיום תפח חובה של הנתבעת לנתבע והוא עומד כיום על לא פחות ממיליון ₪ (ראו בסעיף 290 לסיכומי הנתבעים).

משכך, הדברים הבאים, שנכתבו ע"י כב' השופט שמואל צור באחת הפרשות (עע 96-09 אסעד נ' פאדי (12.7.10)), יפים ומתאימים אף למקרה שלפנינו: " בנסיבות הענין ניתן להסיק כי המערער היה מודע למצבה של החברה ולמעשיו כלפי המשיב שהולכו אותו שולל והעמידו אותו בפני שוקל שבורה. המערער היה המנהל. הוא היה הרוח החיה. במעמדו זה פעך המערער בנגוד למצופה ממנו כמעסיק ובנגוד לחובתו לנהוג בתום לב כלפי עובדו. בנסיבות אלה לא תעמוד למערער הגנת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה וראוי שהוא יישא באופן אישי בחובות החברה כלפי המשיב". דיני עבודה מיוחדים לעובדי-מפתח בחברות הזנק (Start Up) ? בטרם נחתום, נתייחס בקצרה אל הטיעון שפתח את סיכומי הנתבעים, שלפיו "לא ניתן לידון בתביעת התובע שלא בהקשר הרחב יותר של חברות הזנק בכלל ושל יחסי עבודה בחברות אלו בפרט". לטענת הנתבעים, זירת יחסי העבודה בחברות אלה הנה "שונה בתכלית משוק העבודה המסורתי. מדובר במקום עבודה שניפתח ונסגר מהר מאי פעם שבו אפשר להרויח הרבה יותר ובמהירות רבה יותר מאי פעם, [ש]פתחה בפני עובדים שכירים הזדמנויות אשר פעם היו שמורות לבעלי הון בלבד! כל זה קרה בזכות הנכונות לקחת סיכונים". הנתבעים אמנם הדגישו כי גם לשיטתם אין להסיר מעל עובדים בחברת הזנק את הגנותיו של משפט העבודה המגן, אך "ההקשר התעשייתי הנכון" מחייב אותנו להתייחס אחרת אל מאזן היחסים בין עובדים ומעסיקים בחברות אלה.

...

משמצאנו כי זכויות של התובע כעובד הופרו, ובמיוחד שהנתבעת לא עמדה בחובתה הבסיסית לשלם לו את שכרו החודשי במועד, זכאי הוא להגנתו של בית דין זה לא פחות משזכאי כל עובד אחר.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

התביעה לפיצויי פיטורים נמחקת (להבדיל מנדחית), וראו לעניין זה ההסבר בסעיף 15 לפסק דין זה. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

התובעת הנה חברה העוסקת בבנקאות השקעות בענף ההי- טק. בין היתר עוסקת התובעת ביצירת קשרים, הכרויות ושיתופי פעולה בין חברות הזנק (סטרט-אפ) ישראליות לבין משקיעים ברחבי העולם.

ביום 16.9.2014, יום למחרת ארוע המשקיעים, היזמים ובעלי המניות בנתבעת – מר לויטין ומר מקסים גודין (להלן – מר גודין) - אישרו את קרן אלטאיר כמשקיע, אשר הנתבעת מעוניינת שישקיע בה. לאחר ארוע המשקיעים המשיכה התובעת לנסות ולהכיר לנתבעת משקיעים נוספים, תוך הבעת עניין שוטף בהתקדמות המגעים שיצרה הנתבעת.

בנסיבות אלו עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום העמלה בסך 136,539 ₪, וכן עותרת היא למתן צו עשה, שיחייב את הנתבעת להעניק לתובעת אופציה לרכישת 2% מהון המניות של הנתבעת, כפי שהוא לאחר ההשקעה ועל בסיס דילול מלא – תמורת ערכן הנקוב של המניות.

...

דיון והכרעה השאלה העומדת בבסיס תביעה זו הינה, האם ההשקעה של קרן אלטאיר בנתבעת נבעה מההיכרות, שיצרה התובעת בין הנתבעת לקרן אלטאיר, או שמא, כטענת הנתבעת, השקעת קרן אלטאיר בנתבעת נעשתה ללא קשר לפעולות התובעת, כאשר השתתפות הנתבעת באירוע הנוסף, היא אשר הובילה בסופו של דבר להשקעת קרן אלטאיר בה. לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם, ואף עיינתי בכתבי הטענות ויתר המסמכים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה.

טענה זו לא הוכחה, ועל כן דינה להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת כדלהלן: · ניתן בזאת צו עשה, ולפיו מוענקת לתובעת אופציה לרכישת 2% מהון המניות של הנתבעת, כפי שהוא לאחר ההשקעה ועל בסיס דילול מלא, וזאת תמורת ערכן הנקוב של המניות.

· הנתבעת תשלם לתובעת סך של 136,539 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 18.5.2016, ועד התשלום המלא בפועל.

על מנת לסבר את האוזן, דה-טיים פועלת כחממה טכנולוגית במסגרת תוכנית החממות שמפעיל המדען הראשי בישראל (להלן: "המדען הראשי"), שעיקר מטרתה היא השקעה כספית בחברות הזנק.

לאחר הסכם ההשקעה, העבירה החממה למיזם סך של 300,000 ₪, ובהתאם להסכם מיום 24.2.2012, הנפיק התובע לנתבעת 1, חשבונית מס על-סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, סכום זה היתקבל בפועל ביום 16.4.2012, ויובהר כי התשלום בוצע על-ידי נתבעת 2 באמצעות העברה בנקאית לחשבון הבנק של התובע.

אשר על כן, הסך הכולל של העמלה לו זכאי התובע בגין ההשקעה האמורה הנו סך של 100,000 ₪ בצרוף המע"מ. נתבעת 1 חבה כלפי התובע, מאחר שהיה לה אינטרס כלכלי במיזם, ועל כן היתקשרה עם התובע בהסכם למציאת משקיעים במיזם.

יתרה מכך, התובע היה הגורם שיצר את הקשר עם דה-טיים, וזו גרמה להעברת כספים לטובת המיזם של נתבעת 2.

אגמון בעדותו שנשאל מה היה אמור להיות חלקה של נתבעת 1 בנתבעת 2, השיב (עמ' 34 לפרוטוקול): "...הנתבעת 1 היה לה אופציה להשקיע או לקבל בעלות או אחוזים בחברה...". כמו כן, הוצגה טבלת אחזקת הון המניות, לפני ואחרי ההשקעה של דה-טיים (ראה נספחים 21-23 לתצהיר התובע), ממנה עולה כי נתבעת 1 השקיעה במיזם סך של 150,000$, כהלוואה וכי הנה בעלת 7.5% ממניות המיזם.

...

סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בהתחייבותו כאמור בהסכם, וגייס משקיעים עבור המיזם.

אשר על כן, תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובע סך של 85,000 ₪ בצירוף מע"מ – קרי, 100,300 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט הכוללות את החזר האגרה בסכום של 5,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

החייבים מחזיקים במשרות מכניסות ומכובדות: החייב עובד בתחום ההיי-טק ומשתכר כיום כ- 11,000 ₪ נטו, ואילו החייבת עורכת דין המשתכרת כ- 18,000 ₪ נטו.

אמנם ציינתי כי יש לשקול לזכותם של החייבים, מתוך שקולי מדיניות, את אופן קריסתם הכלכלית , קרי – כשלון של מיזם "סטרט אפ" – אך יחד עם זאת הבהרתי שם באופן מנומק ומפורט כי החייבים טרם הפנימו את הסטטוס המשפטי וההליך בו הם מצויים, עת אינם פועלים לצימצום הוצאותיהם ונותרים ברמת החיים הגבוהה יחסית, לה היו מורגלים טרם ההליך.

החייבת הוסיפה כי מצבה הבריאותי בכי רע וכי בידיה אסמכתות לכך כאשר היא תמציאם לעיני בעל התפקיד ובית המשפט במידת הצורך, ולא לעיני כל. עוד טענו החייבים, כי אין באפשרותם להסיר את הפיגורים, ואם יידרשו לעשות כן, יש לקזז סכומים אלה מאורך תכנית הפרעון.

החייבים לא הניחו לפני כל תשתית עובדתית וראייתית לכך, ומכאן שאיני מוצאת ממש בטענה זו. אציין, כי אני ערה לצרכי הילדים, במיוחד במהלך שהותם בבית לנוכח הצורך בלימוד ביתי, אך עדיין אני סבורה שהוצאות משק בית המסתכמות בממוצע בכ- 30,000 ₪ בחודש, ובפרט הוצאות דיור חודשיות בסך כ- 11,000 ₪ אינן יכולות כלל ועיקר להתפרש כסבירות כשמדובר בחייבים אשר מבקשים להשתקם ולשלם את חובותיהם.

...

בהמשך לדיון שהתקיים לפני ביום 20.4.2021, הריני ליתן החלטתי זו. רקע: עניינם של החייבים שלפני, לרבות נושא השתכרותם, הוצאותיהם, חובותיהם והתנהלותם בהליך – נסקר באריכות בהחלטתי מיום 25.11.2019, אשר ניתנה לאחר שהתקיים דיון קודם ביום 20.11.2019.

אני סבורה כי הנכס העיקרי של החייבים הוא כושר השתכרותם.

בנסיבות אלה, אני שוב סבורה כי על החייבים לנסות לפנות לנתיב זה. ככל שההליך יפנה בסופו של דבר למתווה פירעון שאינו הסדר נושים ואם לא יימצא פתרון לנושא ההכרזה של החייבת, על החייבת לקחת בחשבון כי לא יהיה מנוס מלהכריז עליה פושטת רגל בשלב כלשהו של ההליך.

סיכום: מן המקובץ לעיל , אני מורה כדלקמן: החייבים יסירו את הפיגורים בתשלומים החודשיים תוך 60 ימים מקבלת החלטה זו. לחילופין, רשאים החייבים להגיע למתווה או פריסה שונה אל מול המנהל המיוחד, בכפוף לאישור בית המשפט.

רקע וצדדים לתובענה התובע, מרק ברגר, מעיד על עצמו כי הוא בעל ניסיון רב שנים בפתוח עסקי, ייעוץ השקעות וגיוסי הון לחברות הזנק.

תמצית טענות הנתבע 1 (אורן) יש לסלק על הסף את התביעה - גם אם יוכחו כל העובדות הנטענות בכתב התביעה, לא יהיה התובע זכאי לסעדים שבקש; טענות התובע נטענו בעל פה וכנגד מיסמך בכתב, הוא טיוטת הסכם המייסדים (נספח א' לכתב ההגנה של אורן) שבמכוון לא צורף לכתב התביעה; התובע לא שילם את מלוא סכום האגרה שנידרש בגין תביעתו, המהוה תביעה לסעד כספי, במסווה של סעד הצהרתי.

יש לדחות על הסף את טענת התובע, שהועלתה לראשונה לאחר 4 שנים, לפיה הובטח לו שאילן יחזיק בנאמנות בחלקו במיזם – מדובר בטענה בעל פה העומדת בסתירה למסמך בכתב, שהוא טיוטת הסכם המייסדים שהצדדים גיבשו בחודש ספטמבר 2017 (נספח א' לכתב ההגנה של אורן) אותה התובע לא צירף לתביעה, בה אין זכר לאותה הבטחה נטענת בדבר נאמנות; ממילא, גם לשיטת התובע עצמו, נאמנות זו הייתה אמורה להסתיים עם הקמת חברה ייעודית חדשה.

כפי שהוכח לפניי, השמוש של הצדדים במונח "שותף" או "שותף מייסד", נעשה בשל טעמים שיווקיים וכחלק מהצגת הצדדים בפני משקיעים פוטנציאליים אליהם פנו על מנת לקדם את ההשקעה במסגרת התאגידית העתידית אותה שאפו להקים, אם וככל שזו תוקם.

לשיטת התובע, מאותו מיסמך עולה, כי לכל אחד מהצדדים הייתה זכות לחייב אחד את השני ויש בכך כדי להוות סימן היכר נוסף לקיומם של יחסי שותפות וגם ביחסים הפנימיים ביניהם (ולא רק כלפי חוץ) התייחסו הנתבעים אל התובע כשותף.

כך, התובע הצהיר (סעיף 25 לתצהירו) כי במסגרת קידום המיזם שכרו הצדדים משרדים בתל אביב, התקשרו עם שורה של ספקים ויועצים, ביניהם חברת Grow המספקת שירותי שיווק ומיתוג לחברות בצמיחה; עם משרד עורכי הדין שבולת ושות' לצורך לווי משפטי שוטף; עם משרד עורכי דין איתן מהולל שדות ושות', לצורך רישום פטנט על הטכנולוגיה בבסיס המיזם; עם משרד Deloitte כרו"ח מבקר של המיזם ולצורך ייעוץ בהיבטי מס שונים; ועם מר איל רוזנר לצורך ייעוץ עסקי.

...

לסיכום, כאמור לעיל, הנטל להוכחת קיומם של יחסי שותפות מוטל על הטוען זאת, זאת בפרט מקום בו לא נערך הסכם שותפות בכתב (ע"א 7065/15 לוי נ' נחלת א.מ בניה וייזום בע"מ (נבו 28.1.2018)).

המשקל המצטבר של כל המפורט לעיל מוביל למסקנה, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, ולפיכך אין לראות את מערכת היחסים שבין הצדדים ככזו שהקימה יחסי שותפות, כמשמעה בפקודת השותפויות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.