בעלות על רכב מעוקל על ידי הבנק בשל חוב

תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות סונול: החוב: סונול הנה הזוכה בתיק הוצל"פ 500441-10-14 שניפתח באוקטובר 2014 כנגד מר אריאל משה, כאמור "החייב". סונול נקטה בהליכים לגביית החוב ובעקבות כך פנה החייב לסונול והגיע אתה להסדר פריסת חוב באמצעות שיקים של החברה.

בהסדר הפשרה ציינו הצדדים בסעיף 7, כי: "... ככל ורכב/משאית כזו או אחרת, שבבעלות החייב, עליה הוטל עיקול לטובת הזוכה במסגרת תיק ההוצל"פ – יימכרו ע"י החייב ו/או מי מטעמו, ינותבו כספי התמורה, לנוכח העיקול, לטובת הזוכה על חשבון יתרת החוב בתיק ההוצל"פ". לטענת סונול, בניסטי אישר בחתימתו, כי קרא את ההסדר, הבין את משמעותו והסכים לתוצאותיו.

אני מקבלת אמנם את עדות בניסטי שבעת שנחתם הסכם הפשרה דובר על כך שקיימים עיקולים על רכבים/משאיות שניתן לממש אותם לצורך תשלום החוב, ואני מאמינה לו שהוא הסתמך על מימוש זה לצורך תשלום החוב.

מן הכלל אל הפרט: במקרה דנן, סונול לא עידכנה את בניסטי במידע מהותי בעת שחתם על הסכם הפשרה, וגם אם לא הייתה מודעת באותו מועד לכך שקיים שעבוד לבנק פאג"י, הרי שהיה עליה לדעת זאת שכן אין מחלוקת שהמשאית עוקלה על ידי סונול, ומטרת העיקול הייתה לממש את המשאית במידה והחוב לא ישולם.

...

בהסכמת הצדדים ניתנה החלטתי מיום 15.06.17 לפיה לבניסטי ניתנה רשות להתגונן ונקבע, כי הדיון בשתי התובענות (ההתנגדות לביצוע שטר והמרצת הפתיחה) יאוחד.

אני מקבלת אמנם את עדות בניסטי שבעת שנחתם הסכם הפשרה דובר על כך שקיימים עיקולים על רכבים/משאיות שניתן לממש אותם לצורך תשלום החוב, ואני מאמינה לו שהוא הסתמך על מימוש זה לצורך תשלום החוב.

בנסיבות אלו הגעתי למסקנה, כי התנהלותם של שני הצדדים הייתה בעייתית ורשלנית.

פרט מהותי זה היה עליה לגלות לבניסטי, אולם היא לא עשתה כן. סוף דבר: לאור האמור לעיל ולאור הכשל בהתנהלותם של שני הצדדים, מצאתי, כי עליהם לחלק את הנזק שנגרם ואשר יכול היה להימנע בהתנהלות סבירה ופשוטה על ידי כל אחד מהם.

ככל שהסכום לא ישולם, תהיה רשאית התובעת לשפעל את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל השני 25826-02-16 כנגד בניסתי, לאחר שתעדכן את הסכום בהתייחס לבניסתי בהתאם לפסק דין זה. בתיק השני, ה"פ 25826-02-16 אני דוחה את המרצת הפתיחה במובן זה שלא מצאתי לבטל את הסכם הפשרה או למחוק את בניסטי כערב להסכם הפשרה שהושג ביום 29.10.14.

עוד באותו היום נשלח לכתובתו הרשומה של התובע מכתב התגובה, ובמסגרתו הובהר לתובע כי הבקשה הוגשה ללא מסמכים תומכים (כפי שהתבקש במכתב הדרישה מיום 18.04.17) ועל-כן לא ניתן לידון בה. עוד הובהר במכתב כך: " עד לקבלת בקשה חדשה הנתמכת במסמכים, החוב ימשיך ליצבור ריבית פיגורים והליכי הגבייה ימשיכו כסדרם". הנתבעת המשיכה וטענה, כי בהעדר תגובה מטעם התובע, ולאחר ששלחה שתי דרישות לתשלום החוב על ידי המרכז, הוטל כדין עיקול על רכב שבבעלות התובע ביום 3.8.17, וכן הוטל עיקול צד ג' על חשבון הבנק שבבעלות התובע ביום 16.10.17.

...

אני סבור, כי התנהגות התובע, אשר הפר את חובתו החוקית בכך שלא עדכן כתובת מגורים במרשם האוכלוסין הביאה את המדינה להטיל עליו עיקול ומשכך יש לייחס לו אשם תורם בשיעור גבוה ובכך להסיר מהמדינה כל אחריות בטיפולה במקרה הנדון.

לאור המקובץ, מצאתי כי ניזקו של התובע, במידה וקיים, נגרם בעטיה של התנהגותו.

התובע ישלם סך של 5,000 ₪ הוצאות משפט למדינה תוך 30 יום מהיום.

בשל חובות של עמי קאר והעובדה שהרכב היה רשום על שמה, הוטל ביום 26.06.2016 עיקול על הרכב הנ"ל, על ידי המשיבה מס' 2 (להלן: "הזוכה") במסגרת תיק הוצאה לפועל בלישכת ההוצאה לפועל בתל אביב יפו שמספרו 514383-05-15 והרכב נתפס.

עם גמר כל התשלומים, יבוטל העיקול על רכב מספר 6473066 מסוג מרצדס ספרינטר 515 וינתן צו בדבר בעלות המבקשים על הרכב.

הגם שכאמור, לרישום דנן אך ערך דקלראטיבי, עדיין מוקנית לו משמעות בלתי מבוטלת: "גם אם אין הרישום קונסטיטוטיבי אין חולק על חשיבותו. הרישום יוצר מאגר מידע בידי רשות, ועליו מסתמכים רוכשי רכב כדי לוודא בעלותו של המוכר ברכב הנמכר בטרם ירכשוהו. עיקולים ושעבודים נרשמים על הרכב במשרד הרשוי ומתאפשר מעקב אחר חובות של בעלי כלי הרכב והחלפת הבעלות בהם. ברשום יש כדי לתרום בעקיפין למלחמה בנגע הגניבות של כלי רכב. לפיכך, גם אם אין הרישום בגדר אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלראטיבי, חשיבותו רבה, ולרישום העברת בעלות ברכב מוקנה מעמד מיוחד שאין להעברתם של מיטלטלים אחרים, וראוי שהרשויות המוסמכות תיתנה את הדעת לנושא זה המצריך בדיקה והסדר". (רע"א 5379/95‏ ‏"סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'‏, פ''ד נא(4) 464, פסקה 10 (1997)).

...

לאחר שבחנתי את כלל נסיבות המקרה שלפניי, מצאתי כי יש מקום ליתן פסק-דין הצהרתי בהיעדר תגובה.

ביום 08.11.2017 ניתנה החלטה ולפיה הבקשה לביטול מועד הדיון הוגשה באיחור, וכי הבקשה לשחרור מייצוג נדחית.

אני מורה כי כלל העיקולים הרשומים אצל רשות הרישוי על הרכב הנ"ל בשל חובותיה של עמי קאר בע"מ ח.פ 514609171 – יבוטלו, והרכב יירשם בהתאמה על שמה של המבקשת מס' 1.

האם בדין דחה הנתבע את תביעת התובעת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בגין בעלות על רכב? רקע עובדתי ומהלך ההיתדיינות התובעת הנה אם חד הורית, בת 43, שעברה ביום 6.8.17 תאונת דרכים קשה שהוכרה כתאונת עבודה, ושבעקבותיה נדרשה לאשפוזים ארוכים בבית-חולים תל השומר.

לבסוף, ציינה התובעת שלאור העובדה שתומר לא שילם את החוב בגין ההלוואה, בנק לאומי הגיש בקשה לכנוס נכסים ובגדר ההליך ניסה הבנק, ללא הצלחה, לתפוס את הרכב, כי תומר מסתיר אותו.

כן השתכנענו מנכונות עדותה של התובעת, כי הסיבה לכך שבתביעות שהגישה לנתבע ציינה כי הרכב דרוש לה לצרכים רפואיים, הוא שכך הוצע לה על ידי הנתבע, תוך שהוסבר לה כי אם לא תעשה כן ישללו לה את הקצבה בודאות (עמ' 10 ש' 24), והכל בשים לב שהתובעת אכן היתה נוסעת באותו תקופה עם אימא שלה לטיפולים רפואיים קבועים (דיאליזה לאם, מרפאת כאב לבת עצמה) וזאת תוך שימוש במוניות וברכב של אביה (עמ' 11 ש' 5); שנית עדותה של התובעת ביחס לרכב נתמכה בעדותה של גב' לימור לוטן, עובדת סוציאלית בלישכת הרווחה באור יהודה, המטפלת בעיניינה של התובעת מזה ארבע שנים, מאז תאונת הדרכים שעברה.

הכוונה כמובן לאישור הפקדה מיום 30.4.17 לפיו הפקידה התובעת 30,000 ₪ המהוים חלק מהתמורה בגין העברת הבעלות על הרכב לאחיה בחשבון הבנק בתיאום עם עורך הדין של הבנק לטענתה בסמוך למועד העברת הבעלות על הרכב (ע' 10 ש' 12).

כן הוצג עיקול שהוטל על ידי ההוצאה לפועל על הרכב מיום 3.1.20 (נספח ד' לכתב התביעה); רביעית לדעתנו, עמדת הנתבע לפיה יש לדחות את טענת התובעת אך מהטעם שגירסתה לעניין מועד העברת הבעלות לא הייתה עקבית כשפעם טענה כי בוצעה לפני 3 שנים ופעם לפני 5 שנים אינה מקובלת עלינו, לאור תאונת הדרכים שעברה התובעת וקשיי הזכרון שנובעים מכך (ע' 4 ש' 1), ומכל מקום אף אם נביא עניין זה לחובת התובעת, אין בכך כדי להטיות את כף המאזניים הראייתית לחובת התובעת.

...

ולבסוף, גם הדודה גב' סיטון העידה על עניין מכירת הרכב, ועל מערכת היחסים בין בני המשפחה לבין תומר, ואף בעדותה מצאנו חיזוק מסוים לגרסת התובעת.

סוף דבר הגענו לכלל מסקנה כי טענת התובעת שהרכב נמכר לאחיה הינה טענה נכונה.

מכאן, שדין התביעה להתקבל, ועל הנתבע לשלם לתובעת את גמלת הבטחת ההכנסה שאותה תבעה, החל מחודש ינואר 2020.

בשל אי ביצוע תשלומים על ידי התובע בהתאם להסכם (נספח ג' לנ/2) הבנק נקט בהליכי גבייה נגדו במסגרת תיק ההוצל"פ, כאשר בתאריך 29.7.2012 נרשם עיקול על רכב (יתרת החוב עמדה על סך 3,382.38 ₪); ובתאריך 30.7.2012 נרשם עיקול מיטלטלין (יתרת החוב עמדה על סך 3,581.87 ₪).

על הנתבע לפצות אותו בסך של 50,000 ₪ בגין עוולות נוספות, פגיעה באוטונומיה, מיטרד והטרדה ובצוע פעולות שדרשו זמן ומאמץ (סעיף 57 לכתב התביעה) – הפעלת תיק הוצל"פ ישן ללא כל התראה; ביצוע עיקול על המקרקעין ללא התראה בגין חוב זניח; אי ביטול העיקול לאחר התשלום וההתחייבות לעשות כן; זיוף דפי חשבון ומחיקת יתרות; ואי המצאת דפי החשבון עד ליום הגשת התביעה (סעיף 74 לכתב התביעה).

בית המשפט קבע, כי פירסום עיקול במסגרת תיק ההוצל"פ מהוה פירסום מותר: "פירסום העיקול עליו הוחלט בידי פקיד ההוצאה לפועל, ככל שהפירסום מיוחס לזוכה שבקש אותו, מהוה פירסום על ידי בעל דין (או של בא כוחו של בעל דין, הכל לפי הענין) שנעשה תוך כדי דיון כאמור בסעיף 13(5) סיפא, וגם פירסום זה מהוה פירסום מותר אשר לא יקים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע". (ההדגשה שלי נ' ד' מ') · בת"א (שלום-בית שאן) 53101-05-12 כהן נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ (17.12.2014) גם נפסק כי נקיטת הליכי הוצאה לפועל על ידי הבנק, לרבות תפיסת הרכב אינה מהוה לשון הרע, אלא, מדובר בפירסום מותר כמשמעותו בסעיף 13(5) לחוק: "במקרה שלפנינו, הבנק הנו זוכה אשר פתח את הליכי ההוצאה לפועל נגד התובע, על כן, הוא יכול לחסות תחת ההגנה של סעיף 13(5) לחוק. זאת ועוד, הפסיקה אימצה מבחן מרחיב לצורך הגדרת דרכי הפירסום שעליהן תחול ההגנה המוחלטת. היא תחול לא רק על אותם דברים שנאמרו בעל פה במהלך הדיון, אלא גם על כל "צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנידרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מ"י, פ"ד כח(2) 620).

...

טענה זו דינה להידחות הן מהטעם שהרישום בלשכת ההוצאה לפועל הוא המחייב והמלמד על יתרת החוב של התובע ולא ספרי הבנק (כמפורט לעיל), והן מהטעם שלא הוכח בראיות ממשיות כי יתרות הבנק נמחקו במעשה מכוון.

אוסיף, כי התובע לא הוכיח כל נזק ממשי שאירע לו בעקבות המעשה הרשלני הנטען, וגם מטעם זה דין טענתו בהקשר זה להידחות.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.