הסוגיה המשפטית ראיות נסיבתיות כבסיס להרשעה בפלילים:
"הראיות הנסיבתיות עשויות להביא למסקנה מרשיעה בדרך השלילה של אפשרויות המתיישבות עם חפותו של הנאשם… כשמדובר בשרשרת ראיות נסיבתיות, 'המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה שכל אחת מהן אינה מספקת בפני עצמה להרשעת הנאשם'.
אשר לטביעת אצבע כראייה נסיבתית יחידה לחובת הנאשם נאמר לא אחת כי:
"ככלל, משקלה הראייתי של טביעת אצבע נעוץ בשניים: ראשית – במיקומה המסבך בזירת העבירה; ושנית – בהעדר הסבר שבכוחו להקים ספק לפחות, שמא הוטבעה הטביעה בנסיבות שאינן מסבכות את בעליה באחריות לביצועה של עבירה. היה המיקום מסבך ולא ניתן הסבר כאמור-רשאי בית המשפט לבסס הרשעה על פי טביעת אצבע מפלילה כראייה יחידה".
ע"פ 517/86 שמואל בן דויד ברוקס נ' מדינת ישראל פ"ד מג(3) 441,עמ' 448 – 449.
צפיה בקלטת המתעדת חקירה זו מלמדת על כך שלנאשם ניתנה היזדמנות נאותה וסבירה למסור הסבר בהזדמנות הראשונה להימצאן של טביעות אצבעותיו על עתון שעטף זר פרחים ונמצא בזירת האירוע, אך הנאשם דחה את ההזדמנויות שניתנו לו ובחר בזכות השתיקה, זכות שמוקנית לו עפ"י דין, אך בהשתמשו בזכות זו גרע גריעה של ממש מיכולתו לשכנע את ביהמ"ש שיש בידו הסבר שיכול להניח את הדעת להימצאן באופן תמים של טביעות האצבע על גבי אותו עתון.
לציין ולהדגיש את העובדה שהנאשם לא כפר בעצם הראייה שהוצגה ע"י המאשימה לגבי איכון למכשיר הפלפון שלו במועד זה, אלא טען שאינו זוכר שהוא יצא את ביתו בשעות אלה, ללמדך שמחד מדובר בנאשם שאינו כופר בעצם יציאתו את הבית במועדים אלה, ומאידך מוכן לעגל את הפינות ולשפץ את גרסתו ככל שהדבר יעלה עם הראיות שיש בידי המאשימה.
הסנגור גם העלה טענה מדוע זה לא ביצעה המישטרה דו"ח הובלה ושחזור לגבי אותו קיוסק, אך דומה שהאצבע המאשימה בענין הזה צריכה להיות מופנית דוקא לנאשם עצמו ולא ליחידה החוקרת, והרי הנאשם עצמו העיד בביהמ"ש שמדובר בבעל קיוסק שהוא חבר שלו, שם הוא נוהג לבלות ולשבת, לשתות קפה ולקרוא עתון והדעת נותנת שהנאשם יכול היה בנקל להזמין את אותו בעל קיוסק כדי לאמת את גרסתו לגבי ביקוריו בקיוסק באופן כללי ולגבי ביקורו במועד הרלוואנטי שנטען ע"י הנאשם.
...
העדה שללה את הנחתו של הסניגור, שהיעדר מעתק שמתאים לכרית כף יד צריך להוביל למסקנה שהנאשם לא החזיק בזר הפרחים או כן החזיק בו, כאשר בתשובתה היא ציינה שזה יכול להיות אצבע ויכול להיות כף יד.
ח.עת/12 פקד רונן סולמה העד הוא ראש משרד החקירות במשטרת מסובים ששימש כקצין אחראי על החקירה.
החקירה לא היתה מגמתית, ולא כוונה להביא להרשעת הנאשם, אך למרבה הצער, דווקא התנהגות הנאשם, הימלטותו מהדין, שקריו הבוטים, גירסתו הבלתי סבירה בעליל, השינוי בגרסה זו חדשות לבקרים, הכל עפ"י רצונו להיטיב עם עצמו ולהתאים את גירסתו עם הראיות המוטחות בו – דווקא אלה ורק אלה הם שהביאו אותי למסקנה שמדובר בנאשם שלא רק שלא הרים את הנטל שמוטל עליו אלא כל גירסתו היא גירסת כזב שאין בינה ובין האמת ולא כלום.
סופו של דבר, מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות), נסיון שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות והחזקת נשק בלא רשות, הכל כמפורט בכתב האישום.
