מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בעלות על עיתון בידי מי שהורשע בפלילים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

כלל ידוע הוא בפסיקה כי (כאן מתוך ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.1980) והובא בעוד פסקי דין רבים מיספור) – "כלל הנקוט [על] ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנימנע מהצגתה." לאור האמור, לא עלה בידי התובע להוכיח כי מתוך הכתבה שפירסמו הנתבעים 4-3 ניתן היה בפועל להגיע אל פירסומי הנתבע 1 הנוגעים אליו תוך עקיפת הצוו השפוטי ואף לא כי מאן דהוא אכן הגיע אליהם בפועל בדרך זו. יתרה מכך, לאור החזקה הראייתית שהובאה לעיל ונוכח הרמה הראייתית הנדרשת בהליך אזרחי ובשים לב לתוכן המסרונים בזמן אמת בין התובע לנתבע 3 ייתכן אף כי יש לקבוע באופן פוזיטיבי כי הוכח ההפך, היינו – שבאותו מועד לא ניתן היה לעקוף את החסימה באמצעות אותן הוראות.
ראשית, יש להזכיר כי בספר חוקי מדינת ישראל לא קיימת עבירת פדופיליה ולפיכך לא יכול היה הנתבע 1 להרשיע את התובע במה שאינו עבירה, מה גם שבשום מקום בפירסום הנתבע 1 לא נאמר כי התובע הורשע או אפילו שהוגש נגדו כתב אישום, על כן לא מדובר בטענה עובדתית של הנתבע 1 המייחסת לתובע עבירה או הרשעה פלילית.
ביחס לפירסום כזה נקבע זה מכבר בע"א 723/74 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פ"ד לא(2) 281, 319 (24.2.1977) בחוות דעת כב' השופטת בן פורת) – "שאדם הנשען על הבעת דיעה בתום לב חייב להביא לידיעת הקורא את התשתית העובדתית עליה הוא מסתמך" (לענין זה ראו גם דברי כב' השופט ברנזון שם בעמ' 315 וכן שנהר, עמ' 316) אמנם דרישה זו רוככה בפסיקה (שנהר, עמ' 321) אך בעניינינו עומד פירסומו של הנתבע 1 גם בדרישה המחמירה של הבאת התשתית העובדתית עליה הסתמך.
...
אמנם לא הוכח לפני כי כל חבריה של הנתבעת 5 ברשת החברתית פייסבוק הם הורים לילדים קטינים בנתניה, אולם יש להניח כי למרביתם המוחלטת קשר קרוב לקטינים להוריהם, ובשים לב למבחנים המרוככים הנוהגים ביחס לשיתוף פרסום קודם אני סבור כי די בכך כדי לקיים את תנאי הגנה זו. סעיף 15(5)(ב) מגן על פרסום שהוא – "הבעת דעה על התנהגות הנפגע ... כאדם שענינו משמש נושא לחקירה ... או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות". ראינו כבר כי העובדות המובאות בפרסום הן ענין שלגביו נחקר התובע בחשד לביצוע עבירה פלילית וכי הטענה בפרסום כי מדובר בפדופיל היא הבעת דעה על אופיו באופן שנתגלה ממעשיו, דהיינו – מן ההתכתבות הכוללת שיח בעל אופי מיני עם מי שסבר שהיא קטינה ומהגעתו לפגישה עימה שבהתכתבות ביניהם נאמר במפורש כי מטרתה מינית וכשבאמתחתו אביזרים היכולים לשמש לכך.
יש להדגיש כי בשונה מהגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק הדורשת ענין ציבורי, אין ביחס להגנת סעיף 15(5)(ב) דרישה כזו (שנהר, עמ' 324), הגם שלאור האמור לעיל סבורני כי מקרה זה היה עומד גם בדרישת ענין ציבורי.
סיכום העולה מכלל האמור לעיל הוא כי התביעה נגד הנתבעים 3, 4 ו-5 נדחית במלואה, ביחס לנתבעים 4-3 מאחר שלא עלה בידי התובע להוכיח לגביהם את יסוד הפרסום ביחס אליו, וביחס לנתבעת 5 מאחר שהוכחו הגנות תום לב ביחס לפרסומיה.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בכתבי הטענות בבקשות שלפניי נטען שהחייב הוכרז פושט רגל והמנהל המיוחד מונה לנאמן, אולם מעיון בתיק הממוחשב כמו גם בתיק הנייר לא עלה בידי לאתר החלטה בדבר הכרזת החייב פושט רגל.
זה המקום לציין שהחייב הורשע בפלילים בבית המשט המחוזי בתל אביב יפו בעבירות של מירמה וזיוף מסמכים וכי הוא ממתין לגזירת הדין בעיניינו (ת"פ (ת"א) 45253-03-11); בא כוחו לשעבר של שושטרי, מר חיים ארבל (להלן: "ארבל"), טען שהחייב גנב את חותמתו וזייף עשרות מסמכים בשמו; נגד החייב הוצא צו הרחקה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 שאסר עליו להתקרב למשרדו של ב"כ בנק דיסקונט, עו"ד שפלר (להלן: עו"ד שפלר"), ובהמשך אף הורחב הצוו נוכח הפרתו על ידי החייב; החייב הגיש תלונות במשטרת ישראל נגד מותב זה וכן נגד כב' השופטת פלינר שדנה בתיק.
הבעלים הרשומים של הנכס הנם ה"ה פריינד (להלן: "פריינד"), ועל הנכס רובצת הערת אזהרה מיום 30.1.95 לטובת סטמבלר יעקב (להלן: "סטמבלר"), על הבעלות של פריינד.
לאחר שהחברה לא הגיבה לבקשה, אישרה השופטת פלינר תחליף המצאה לחברה באמצעות פירסום בעתון "ישראל היום", וביום 14.4.15 פורסמה המודעה (בקשה 33).
...
משכך, שוכנעתי שהתקיימו התנאים להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול הליכי פשיטת הרגל וחידוש הליכי ההוצאה לפועל נגד החייב.
על מנת שניתן יהיה לחלק את הכספים שבקופת הכנ"ר ונוכח טענות חלק מהנושים באשר לאופן בדיקת תביעות החוב על ידי הנאמן, עו"ד גדות, אני מורה לנאמן הנוסף, עו"ד ישינובסקי, לבדוק ולהכריע בתביעות החוב וזאת בתוך 30 יום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

התשובה לבקשה במסגרת תשובתו טען המשיב כי מדובר בבקשה מופרכת שהוגשה בחוסר תום לב, תוך שהמבקשים, בהסתמך על צירוף של קטעי עיתונות, ללא כל בסיס וללא תמיכה בתצהיר, מנסים לצייר את המשיב כ"פושע בינ"ל", תוך הכפשת שמו הטוב.
כן נטען על ידו כי הוא אזרח ישראלי המתגורר בישראל מאז שנת 2014, כי הוא ניכנס ויוצא מן הארץ לעיתים תכופות, לצורך עסקיו, תוך שימוש בדרכונו הישראלי ומבלי שהוטלה עליו מיגבלה כלשהיא, כי אין נגדו כל צו מעצר תלוי ועומד או הליך להפקדת ערובה, כי אין לו שום הרשעה פלילית והוא נהנה ממוניטין ללא דופי וכי גם במשפט המתנהל כנגדו בטהיטי (בגין הוצאות פירסום מופרזות ע"י רשויות ציבור), אשר נדחה עקב מגיפת הקורונה, סכויי ההרשעה שלו נמוכים.
עם זאת, מקום בו הסעד ההצהרתי מגלם בחובו למעשה, תביעה כספית, אין בעובדה כי בעל הדין עתר למתן סעד הצהרתי, כדי למנוע חיובו בתשלום אגרה, בהתאם לשווי הסכום הנתבע, ועל בית המשפט להוסיף ולבחון, האם יש בידי מבקש הסעד, לעתור למתן סעד אופראטיבי.
לא בנקל יורה בית המשפט על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר.
...
סוף דבר, הבקשה נדחית, וזאת למעט כמפורט להלן ובהתייחס לסכומים אשר התקבלו עד כה וחורגים מהסכום של 4,736,480 ₪.
בשולי החלטתי זו אציין כי בדיון ביום 13.7.2021 הודיע הנתבע 2 כי בכוונתו להגיש בקשה להפקדת ערובה.
המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ב, 24 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

הכתבה שפירסמו הנתבעים (במוסף "כלכליסט" מיום 14.2.21) פורסמה תחת הכותרת "קילשון הרע", ובכותרת המשנה שלה נכתב: "יוני ג'ורנו, שהורשע בעבר בחטיפת עובדת זרה, נהפך לעורך הדין האהוב על שוטרי ישראל. ג'ורנו מנהל בשבילם תעשייה של תביעות לשון הרע, חלק מהן מופרכות, מטיל אימה על אזרחים שהתבטאו ברשתות החברתיות, הופך שוטרים אלימים לתובעים מכוח החוק וקוצר למענם מאות אלפי שקלים". בגוף הכתבה ניתן למצוא את המשפטים הבאים: "ג'ורנו מתואר בפי חבריו 'צבעוני', ובפי יריביו בכינויים שלא נסתכן בהבאתם לדפוס. לפני 20 שנה, הרבה לפני שנהפך לעורך דין, נשלח ג'ורנו לכלא לאחר שהורשע בידי השופט עודד מודריק בעבירה של חטיפה" (מתוך פרק 3 לכתבה – "הליקוק").
אמירות המייחסות לתובע "עיסוקים עברייניים" בסמוך לאחר תאור הרשעתו בפלילים, תואמת את האמור בס"ק 1, 2 ו-3 מבין החלופות שבהגדרת לשון הרע שבחוק.
גם אמירה כי אדם נשלח לכלא לאחר שהורשע בעבירה של חטיפה, וכי נידון ל-15 חודשי מאסר, מתוכם שלושה חודשים לריצוי בפועל, בעבודות שירות, ובפרט כאשר עסוקו של אותו אדם בתחום יישום החוק והשמירה עליו, יש בה כדי "לפגוע באדם במשרתו ... בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו". מנגד, כך נכון לקבוע גם ביחס לאמירות של התובע בפוסט שפרסם, ובעיקר האמירה בדבר "עיתונאים שממציאים עובדות", שיש בה כדי לפגוע באמינותו ובמהימנותו של העיתונאי – שעיסוקו בדווח (בשונה, למשל, מפרשן או מפרסומאי).
מאחר שנימצא כי נוסח הדיווח בכתבה על העונש שהושת על התובע היה מטעה הרי שניתן להגן על האמירה שמדובר ב-"המצאת עובדות" הן במסגרת סעיף זה לחוק, ואולי אף במסגרת ההגנה של פירסום דבר אמת (כי העובדות שהוצגו בכתבה, כאמור, לא היו מדויקות) ובעל עניין צבורי.
...
נוכח האמור לעיל, ובסיכומו של דבר, אני מוצא לקבל באופן חלקי את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד.
הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך 7,000 ₪, וכן ישלמו את אגרת בית המשפט בסך 925 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הסוגיה המשפטית ראיות נסיבתיות כבסיס להרשעה בפלילים: "הראיות הנסיבתיות עשויות להביא למסקנה מרשיעה בדרך השלילה של אפשרויות המתיישבות עם חפותו של הנאשם… כשמדובר בשרשרת ראיות נסיבתיות, 'המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה שכל אחת מהן אינה מספקת בפני עצמה להרשעת הנאשם'.
אשר לטביעת אצבע כראייה נסיבתית יחידה לחובת הנאשם נאמר לא אחת כי: "ככלל, משקלה הראייתי של טביעת אצבע נעוץ בשניים: ראשית – במיקומה המסבך בזירת העבירה; ושנית – בהעדר הסבר שבכוחו להקים ספק לפחות, שמא הוטבעה הטביעה בנסיבות שאינן מסבכות את בעליה באחריות לביצועה של עבירה. היה המיקום מסבך ולא ניתן הסבר כאמור-רשאי בית המשפט לבסס הרשעה על פי טביעת אצבע מפלילה כראייה יחידה". ע"פ 517/86 שמואל בן דויד ברוקס נ' מדינת ישראל פ"ד מג(3) 441,עמ' 448 – 449.
צפיה בקלטת המתעדת חקירה זו מלמדת על כך שלנאשם ניתנה היזדמנות נאותה וסבירה למסור הסבר בהזדמנות הראשונה להימצאן של טביעות אצבעותיו על עתון שעטף זר פרחים ונמצא בזירת האירוע, אך הנאשם דחה את ההזדמנויות שניתנו לו ובחר בזכות השתיקה, זכות שמוקנית לו עפ"י דין, אך בהשתמשו בזכות זו גרע גריעה של ממש מיכולתו לשכנע את ביהמ"ש שיש בידו הסבר שיכול להניח את הדעת להימצאן באופן תמים של טביעות האצבע על גבי אותו עתון.
לציין ולהדגיש את העובדה שהנאשם לא כפר בעצם הראייה שהוצגה ע"י המאשימה לגבי איכון למכשיר הפלפון שלו במועד זה, אלא טען שאינו זוכר שהוא יצא את ביתו בשעות אלה, ללמדך שמחד מדובר בנאשם שאינו כופר בעצם יציאתו את הבית במועדים אלה, ומאידך מוכן לעגל את הפינות ולשפץ את גרסתו ככל שהדבר יעלה עם הראיות שיש בידי המאשימה.
הסנגור גם העלה טענה מדוע זה לא ביצעה המישטרה דו"ח הובלה ושחזור לגבי אותו קיוסק, אך דומה שהאצבע המאשימה בענין הזה צריכה להיות מופנית דוקא לנאשם עצמו ולא ליחידה החוקרת, והרי הנאשם עצמו העיד בביהמ"ש שמדובר בבעל קיוסק שהוא חבר שלו, שם הוא נוהג לבלות ולשבת, לשתות קפה ולקרוא עתון והדעת נותנת שהנאשם יכול היה בנקל להזמין את אותו בעל קיוסק כדי לאמת את גרסתו לגבי ביקוריו בקיוסק באופן כללי ולגבי ביקורו במועד הרלוואנטי שנטען ע"י הנאשם.
...
העדה שללה את הנחתו של הסניגור, שהיעדר מעתק שמתאים לכרית כף יד צריך להוביל למסקנה שהנאשם לא החזיק בזר הפרחים או כן החזיק בו, כאשר בתשובתה היא ציינה שזה יכול להיות אצבע ויכול להיות כף יד. ח.עת/12 פקד רונן סולמה העד הוא ראש משרד החקירות במשטרת מסובים ששימש כקצין אחראי על החקירה.
החקירה לא היתה מגמתית, ולא כוונה להביא להרשעת הנאשם, אך למרבה הצער, דווקא התנהגות הנאשם, הימלטותו מהדין, שקריו הבוטים, גירסתו הבלתי סבירה בעליל, השינוי בגרסה זו חדשות לבקרים, הכל עפ"י רצונו להיטיב עם עצמו ולהתאים את גירסתו עם הראיות המוטחות בו – דווקא אלה ורק אלה הם שהביאו אותי למסקנה שמדובר בנאשם שלא רק שלא הרים את הנטל שמוטל עליו אלא כל גירסתו היא גירסת כזב שאין בינה ובין האמת ולא כלום.
סופו של דבר, מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות), נסיון שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות והחזקת נשק בלא רשות, הכל כמפורט בכתב האישום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו