התובע רכש בשנת 1992 נכס דלא ניידי בסמטת שבזי מס' 5 בשכונת נווה צדק בתל – אביב, ביחד עם אביו ז"ל, מר ישעיהו פריבס.
כפי שסוכם ישמשו אותנו מספרים אלה גם במכתב זה.
מר אריאל פריבס ביחד עם אביו הנם הבעלים של קרקע ועליה בנוי שלד של שלושה קוטג'ים בנווה צדק, הקרקע הנה קרקע פרטית שנרכשה למטרת השקעה ומכירתה ע"י בעליה כפוף לחיוב במס שבח.
אשר לטענות התובע לעניין עיקולים שהוטלו על הנכס הרי שברי הוא כי לו היה התובע מפקיד ערבות בנקאית אצל רשויות המס, כעצתו הטובה של הנתבע, הרי שכל ההטרדה ועוגמת הנפש להן טוען הוא היו נמנעות כליל.
...
טענת התובע כי בתמורה לשירותים משפטיים סייע לו בנושאים השייכים לתחום הבנייה נדחית על ידו שכן, לעמדתו, סיועו היתמצה בכך שנתן לו המלצה אודות קבלן בניין, לו שילם תמורה מלאה עבור עבודתו.
התובע זכה בעסקה זו בפטור ממס שבח על יסוד סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג – 1963, ולפיכך – לא נגרם נזק כספי בגין עסקה זו.
לפיכך – נדחות טענות התובע בגין עסקה זו.
"העסקה השלישית" 90.
וכן ראה בע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת ואח', פ"ד ל(3) 75, בעמוד 80, כדלקמן:
"גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא כל שכן. החובה המוטלת על סנגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכלתו וידיעתו".
לאור אלה, נדחות טענות התובע גם באשר ל"עסקה השלישית".
אשר על כן, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בצרוף דמי מע"מ בסך של 12,500 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
