בעלות על אופנוע בהליך כינוס נכסים

בתום החקירה ביקשו בעלי התפקיד לבטל את ההליך ובהחלטתי שניתנה בתום הדיון קבעתי כי הנתונים שעלו בחקירה הצביעו לכאורה על חוסר תום לב מצד החייבים בכך שהציגו במהלך ההליך תמונה שונה מזו שעלתה בחקירה וציינתי כי "בחקירה קצרה של החייבת בפניי הוצב סימן שאלה מהותי על מצגי החייבים ובכלל זה הוכח בפניי כי בחודש נובמבר 2018 טיפלה החייבת במכירת אופנוע וכמו כן הוצגו בפניי אינדקאציות כי בחודש אוגוסט 2018 רכב החייב על אופנועי שטח, ובנוסף התברר כי החייבת מפעילה מותג של דברי מאפה, שפעילותו נראית מסחרית ואולם החייבת טענה כי לא שולם לה דבר על פעילותו ולכן לא דיווחה עליה". לאור התמונה שעלתה מהחקירה החלטתי בטרם אחליט בבקשה לביטול ההליך לאפשר לחייבים להגיב לבקשה ובהתאם הוריתי להם להגיש עד ליום 20.3.19 תגובה מפורטת ובמסגרתה התבקשו ל"חשוף" בפני בעלי התפקיד את התמונה העובדתית הרלוואנטית.

כן רשאי בית-המשפט שלא ליתן הפטר, בין היתר אם "במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל" (סעיף 63(ב)(1) לפקודה).על-כן נקבע כי אם מכלול הנסיבות מצביע על כוונת החייב להיתחמק מנושיו, בין היתר על-ידי הצהרות שוא של החייב באשר לנכסיו ומצבו הכלכלי, ייתכן שיהא בכך חוסר תום-לב המצדיק דחיית הבקשה למתן צו כנוס (ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרישמי (להלן – פרשת קלאר [6]), בעמ' 66-65.

כך ורק לשם הדוגמא מצהירה החייבת ביחס לאופנוע השטח שעניינו עלה בדיון כי דובר ב"גרוטאה" שבעלי הנכס שבו התגוררו החייבים ביקשו לסלק וזאת כאשר בפירסום בדף הפייסבוק של החייב מיום 20.11.18 מתואר האופנוע כ"אופנוע מצב חדש חדש מנוע עשה בתאריך 22.10.18 צמיגים חדשים בולמים חדשים כלי שמור מאוד!!". כמן כן החייבים טוענים כי בשל מצבו הפיזי הירוד של החייב הוא אינו מסוגל לרכב על האופנוע, ו"באותה נשימה" מצהירה החייבת כי "מאור השקיע באופנוע שעות עבודה רבות ולבסוף עלה בידו להתקין בו מנוע משומש ולהביאו למצב נסיעה" ולמותר לציין כי התקנת מנוע חדש הנה פעולה פיסית הנחזית כפעולה פיסית מאומצת שביצועה באופן עצמאי על ידי החייב, מלמד על פוטנציאל עבודה בלתי מבוטל של החייב, אשר יכול לשמש לצרכי מיצוי כושר הישתכרותו.

...

בתום החקירה ביקשו בעלי התפקיד לבטל את ההליך ובהחלטתי שניתנה בתום הדיון קבעתי כי הנתונים שעלו בחקירה הצביעו לכאורה על חוסר תום לב מצד החייבים בכך שהציגו במהלך ההליך תמונה שונה מזו שעלתה בחקירה וציינתי כי "בחקירה קצרה של החייבת בפניי הוצב סימן שאלה מהותי על מצגי החייבים ובכלל זה הוכח בפניי כי בחודש נובמבר 2018 טיפלה החייבת במכירת אופנוע וכמו כן הוצגו בפניי אינדקציות כי בחודש אוגוסט 2018 רכב החייב על אופנועי שטח, ובנוסף התברר כי החייבת מפעילה מותג של דברי מאפה, שפעילותו נראית מסחרית ואולם החייבת טענה כי לא שולם לה דבר על פעילותו ולכן לא דיווחה עליה". לאור התמונה שעלתה מהחקירה החלטתי בטרם אחליט בבקשה לביטול ההליך לאפשר לחייבים להגיב לבקשה ובהתאם הוריתי להם להגיש עד ליום 20.3.19 תגובה מפורטת ובמסגרתה התבקשו ל"חשוף" בפני בעלי התפקיד את התמונה העובדתית הרלוונטית.

בהתאם לכך, אני מורה כי באותה הצעה יהא על החייבים להתחשב גם בחשד להכנסות של החייבת מהעסק של האפייה שאינן מדווחות ובפוטנציאל ההשתכרות של החייב כפי שעולה מהתמונה שהוצגה וממכירת האופנוע ועל אף המצב הרפואי שבגינו נקבעה לחייב דרגת אי כושר בשיעור של 100% לצמיתות.

כמו כן לאור מכלול הנתונים בהליך ולאור הספקות העולות מחקירת החייבת והחשדות שלא נסתרו כאמור על ידי החייבים, אני מורה בשלב זה, ועד למתן החלטה אחרת בעניין המשך ההליך, על השבת צווי התשלומים שניתנו בעניינם של החייבים על כנם החל מחודש יוני 2019.

אני מורה כי ככל שהחייבים לא יפעלו לפי החלטתי זו עד ליום 18.7.19, יהיה המנהל המיוחד רשאי לעתור לביטול ההליך ללא דיון נוסף.

ביום 7.4.2017 הגיש אברהם יצחק בקשה לעיכוב ההליך נגדו, נוכח הליך פשיטת רגל בו הוא מצוי, ובמסגרתו הוצא ביום 29.8.2016 צו כנוס נכסים הכולל הוראה על עיכוב הליכים משפטיים כנגדו (פש"ר 3632-08-16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי מחוז חיפה והצפון ואח' (כב' השופט שרעבי)).

בטרם אדון בשאלה האם במועד התאונה רכב גאשי על האופנוע בהיתר מאת בעליו או מחזיקו אקדים כי אין מחלוקת כי האופנועים אשר שמשו להוראת הנהיגה בבית הספר הינם בבעלות אברהם יצחק (תע"צ נ/13; עדותו של מר משה בן-שמעון, לשעבר מנכ"ל בית הספר לנהיגה, בישיבת יום 5.6.2017, עמ' 32 ש' 7-10, ע' 41, ש' 5-8).

...

על כן אני מורה על פיצוי כולל בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 8,000 ₪.

נוכח האמור, אני מורה על פיצוי בגין נזקיו של גאשי בחלוקה הבאה: כאב וסבל: 15,715 ₪; הפסדי השתכרות לעבר: 19,102 ₪; הפסד השתכרות לעתיד: 54,777 ₪; הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד: 8,000 ₪; הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים: 7,000 ₪; עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 6,000 ₪; סך הכל: 110,594 ₪.

סופו של דבר סופו של דבר, אני מחייבת את קרנית לשלם לתובע 110,594 ₪.

החייב עושה שימוש באופנועי מירוץ יוקרתיים ומשתת, בפעילויות רכיבה על אופנועים באופן קבוע.

חובה מטילה על החייב גם חשיפה בפני בעל התפקיד ובית המשפט של כלל המידע הנידרש והמתבקש בעניינינו אשר יש בו כדי להשפיע על בחינת מצבו הכלכלי, על מנת שניתן יהיה לגבש תכנית פרעון אשר עולה בקנה אחד עם נסיבותיו של החייב, יכולותיו הכלכליות וכלל האינטרסים הנוגעים להליך הפש"ר. מקום בו החייב אינו עושה כן ומסתיר מידע מהותי שיש בו לשפוך אור על נכסיו ו/או מסוגלותו הכלכלית, עשוי הדבר במקרים מסוימים להטיות את הכף אל עבר ביטול ההליך.

לפיכך, ראיתי להסתפק בכך ובטענת החייב כי אין בידיו נכסים נוספים בדמות כלי רכב ו/או אופנועים, אלא כי מדובר בכלי רכב השייכים לאחרים.

ראו למשל: החלטת כב' השופטת רביד בפש"ר (ת"א) 32333-11-09 גלזר נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 16.11.16) ואת ההחלטות שנסקרו שם; החלטת כב' השופטת אטיאס בפש"ר (חי') 58264-10-15 קוגן נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 11.6.17) ואת ההחלטות שנסקרו שם; להשלמת התמונה, יצוין כי בבית המשפט העליון תלויים ועומדים מספר הליכים אשר תוקפים את הילכת ידידיה ומבקשים לבחון מחדש את שנקבע בה. ראו: רע"א 6968/17 ניסימוב נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם בנבו, 28.11.17).

...

סיכום א. דין בקשת הנושה לביטול ההליך ו/או תכנית הפירעון – להידחות.

יחד עם זאת, לאור התנהלות החייב אשר לא גילה במועד עריכת תכנית הפירעון כי הוגשה על ידו תביעה לפיצויים בגין תאונת הדרכים שעבר בשנת 2015, ובתחשב בכך שהוא צפוי לקבל לידיו בעת הקרובה פיצוי כספי בגין אותה תאונה אשר לא מן הנמנע שיכלול גם ראשי נזק ממוניים כגון אבדן כושר השתכרות לעבר ולעתיד, אני מורה כי החייב יוסיף לתכנית הפירעון סך של 20,000 ₪ אשר ישולם ב- 20 תשלומים שווים של 1,000 ₪ כ"א, כתנאי למתן הפטר חלוט.

המזכירות תמציא עותק חתום של החלטתי לצדדים.

נטען כי על פי מימצאי החקירה שהזמין הנאמן, החייב הנו הלכה למעשה אחד מבעלי החברה וייתכן ואף ברשותו נכסים רבים נוספים שככל הנראה אינם רשומים על שמו, למשל, היכטה והאופנוע.

"השגת מגמות משולבות אלה, תוך איזונן הראוי, מחייב קיום תום לב מלא מצד החייב בבירור מלוא הנתונים המתייחסים הן לנכסיו והן ליכולת הישתכרותו הפוטנציאלית. זהו תום הלב הנידרש בהתנהלות החייב במהלך הליכי כנוס הנכסים בעיניינו. בלא גילוי וחשיפה מלאים של כל הנתונים הקשורים למצבו הכלכלי, לא ניתן להגיע להסדר הוגן של חלוקת נכסי החייב לנושים לצורך פירעון, ולו חלקי, של חובותיו כלפיהם". ובהמשך, "כחלק מחובה זו, על החייב להמציא כל מיסמך בעל ערך העשוי לשפוך אור על הקף רכושו (ענין ג'נח, פסקה ד(4)). עליו להמנע מיצירת עירפול בנתונים הנוגעים לרכושו העלול להגרם ממתן הצהרות סותרות, ולהיזהר מיצירת ספק באמיתות גירסתו (ענין קלאר, בעמ' 66; ע"א 16/62 הלבר נ' ספורמס וכונס הנכסים הרישמי, פ"ד טז 1311, 1313-1315 (1962) (להלן: ענין הלבר); ענין ולנסי, בעמ' 26). על החייב לחשוף את כל מקורות ההכנסה שלו, ואין הוא רשאי לבור מתוך המידע שברשותו "מה ימסור לכונס הרישמי, ומה ינצור" לפי צורכי השעה (ענין ג'נח, פסקה ד'(3); ענין קלאר, בעמ' 66; ע"א 10267/06 לרקיף נ' כונס הנכסים הרישמי ([פורסם בנבו], 5.11.2008); ענין הלבר, בעמ' 1313-1315)".

...

סבורני כי התנהלות החייב מלמדת על חוסר תום לבו, אשר מביאה למסקנה כי יש לקבל את עמדת המנהל המיוחד לביטול ההליך.

לאור זאת, אין מנוס אלא להורות אף על ביטול ההליך הנוכחי.

כאמור עמדת הכנ"ר תומכת במסקנה זו. לאור האמור בנסיבות אלה אני מורה על ביטול ההליכים.

לגירסת החייב, הוא עובד כשכיר בלבד בחברה (בשם א.נ.ר מבנים לישראל בע"מ) כמנהל צוות באתרים ואין לו קשר משפחתי לבעלי החברה.

מהתעוד שהוצג עולה כי בחצר הבית נימצאו כ- 20 כלי רכב וכלים שונים, לרבות עגלות, נגרר, אופנוע, מלגזה ומנוף.

כפי שנקבע בפסק הדין ברע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004), בהליכי פשיטת הרגל, מידת החסד בה יש לפעול כלפי החייב נגזרת מתכליות ההליך, וכך גם לגבי הדרישה לעמידה בחובת תום-הלב נגזרת משתי התכליות העומדות בבסיס הליכי פשיטת הרגל.

...

לאחר בחינת הנסיבות עולה המסקנה כי דין ההליך להתבטל.

כך או כך, אין ספק כי החייב אינו ממצה את כושר השתכרותו כאשר מדווח על משכורת בסך של 5,000 ₪ בלבד, ונתון זה מחזק את המסקנה בדבר העלמת הכנסות מצד החייב בכל הנוגע להתנהלותו בשיתוף החברה אצלה הוא הצהיר כי מועסק כשכיר בלבד.

בחינת עוצמת הטיעונים התומכים בביטול ההליך, אל מול עוצמת הטיעונים הנוגעים למצבו של החייב, מעלה כי בשל הצטברות הנסיבות העומדות ביסוד הטענות בדבר ביטול ההליך, יש באלו כדי להכריע את הכף למסקנה כי ביטול ההליך הינו הצעד המתחייב.

כפי שנקבע בפסק הדין בע"א 3382/17 בעניין צימבר הנ"ל, בפסקה 15, "אין תימה כי חובת תום הלב המוטלת על החייב היא אינהרנטית והכרחית להכרזתו פושט רגל, וכי התנהלות המלמדת על כך שהחייב מבקש לנצל לרעה את ההליך תמנע הכרזה כאמור". מדברים אלו של בית המשפט העליון עולה, כי המסקנה לפיה החייב מנצל לרעה את ההליך, מונעת את הכרזתו, ואין בקיומן של נסיבות אישיות ומשפחתיות של החייב, כדי להצדיק הכרזתו במצב בו נקבע כי פעל בחוסר תום לב בניהול ההליך.