מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בעלות הבנק על הנכס בעקבות חוב עסקי בהשוואה לחוב אישי

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

באופן יותר ספציפי, המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם אף המבקשת חייבת בחיוב זה. כבר עתה יצוין כי הבקשה נסבה בעיקרה על פרשנותו ויישומו של סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים) המאפשר להטיל חבות אישית בגין חוב ארנונה של חברה לגבי נכס שאינו משמש למגורים על בעל שליטה בה. וכך הוא מורה: "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובילבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים, בסעיף זה –
בית משפט השלום דחה את ההשוואה שערכה הערייה לפסק הדין בע"א 6357/99 פקיד שומה באר-שבע נ' שלם, פ"ד נו(4) 66 (2002) (להלן: עניין שלם), בקבעו שהמבקשת, בנגוד לבעלי הדין באותו עניין, כלל לא הייתה מעורבת בניהול החברה.
בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי לא הוצגו קבלות בנוגע לתשלום או עדויות על העברה בנקאית שנעשתה בהקשר זה. כמו כן, צוין כי בחקירתה הנגדית בבית משפט השלום העידה המבקשת כי התמורה שולמה לאמה, ולא לחברה.
כאמור בפתח הדברים, סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מאפשר לרשות מקומית לגבות חוב ארנונה הרובץ על נכס שאינו משמש למגורים ישירות מבעל שליטה בחברה פרטית, כאשר החברה רשומה כמחזיקה בנכס.
...
המסקנה היא כי במקרה דנן לא התקיימו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א)(2) לפקודה.
מסקנה זו הייתה מעוגנת בנסיבות אותו עניין, שמהן עלה בבירור כי מדובר בעסקה מלאכותית.
אשר על כן: הערעור מתקבל.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

לטענת הבנק, ביום 21.11.16 או בסמוך לכך, נטלו החייבים מהבנק הלוואה על סך 1,320,000 ₪ (להלן: "החוב" או "חוב המשכנתא"); להבטחת החזר החוב, שעבדו החייבים לטובת הבנק בשיעבוד קבוע בדרגה ראשונה, את כל זכויותיהם בנכס, וזאת על פי שטר משכנתא שנרשמה כדין בלישכת רישום המקרקעין ביום 4.6.17; נכון ליום 15.12.19, יתרת החוב הנה בסך של לפחות 1,391,100 ₪, לא כולל הוצאות ושכר טירחת עו"ד; בנוסף לחוב המשכנתא, לחייבים חובות לבנק בגין אשראי ב-2 חשבונות: חשבון שבבעלות חברת בוליווד הפקות בע"מ, לו ערבים החייבים, וחשבון נוסף בבעלות החייב, לו ערבה החייבת; ביום 5.2.19 הגיש הבנק תביעת חוב בתיקי הפש"ר של החייבים בגין יתרות החוב בחשבונות הנ"ל, כאשר תביעות החוב אינן כוללות את חוב המשכנתא; הבנק הנו הנושה הגדול ביותר של החייבים – הבנק הגיש תביעת חוב נגד החייב בסך 507,310 ₪ מתוך 1,355,684 ₪ (ולפיכך חלקו בנשייה עומד על 37%), ונגד החייבת – 507,310 ₪ מתוך 1,091,431 ₪ (ולפיכך חלקו של הבנק בנשיית החייבת עומד על 46%); שווי הנכס עולה על סכום החוב לבנק בכובעו כנושה מובטח ולכן מכירת הנכס תניב לנושים בתיק הפש"ר תועלת כלכלית; החייבים רכשו את הנכס על פי חוזה מיום 6.11.16 תמורת 2,080,000 ₪; על פי שמאות שנערכה ביום 23.11.16, שווי השוק של הנכס הוערך בכ-2,080,000 ₪ ובמימוש מהיר – 1,768,000 ₪; מאז 2016 מחירי הדירות באיזור אשדוד עלו ולכן אין כל ספק ששווי הנכס כיום עולה על שוויו במועד הרכישה; במסגרת הסכם השיעבוד ויתרו החייבים על זכויות לפי חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל לדיור מוגן או דיירות מוגנת; להערכת הבנק, לאחר השלמת הליכי מכירת הנכס יישארו כספים לחלוקה בין נושי החייבים בתיק הפש"ר; לאור העובדה שהחייבים פנו להליך פש"ר וניתן נגדם צו כנוס, זכאי הבנק להעמיד את מלוא החוב בהלוואה לפרעון מידי ולפעול לגבייתו, אף אם החייבים לא צברו חוב פיגורים; החייבים פעלו בחוסר תום לב כלפי הבנק עובר למתן צו הכנוס, כאשר הציגו בפני הבנק מצג לפיו הם עתידים לקבל כספים, והגישו בקשה להקפאת התשלום השוטף בהלוואת המשכנתא על מנת למשוך זמן כדי שיוכלו לקבל צו כנוס בטרם נקיטת הליכי גבייה על ידי הבנק; החייבים פועלים בחוסר תום לב במסגרת הליכי הפש"ר, שעה שהצהירו בטופס 5 על תשלום משכנתא בסך 7,400 ₪ מידי חודש, כאשר בין 11/18 ל-4/19 תשלומי המשכנתא הוקפאו לבקשת החייבים, ובעקבות זאת נפסק להם צו תשלומים בסך 500 ₪ לחייב ו-700 ₪ לחייבת, על אף שהייתה להם הכנסה פנויה בחודשים אלה; אם יימכר הנכס, תיצמח תועלת לנושים, החייבים יוכלו לצמצם את הוצאות הדיור (6,500 ₪) ולשלם דמי שכירות נמוכים יותר משמעותית; אין להעדיף את האנטרס הקנייני של החייבים לבעלותם בדירת מגורים יוקרתית על פני אינטרס הנושים בתיק להפרע; במקרה זה לא היתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את הפקעת הליך המימוש מהבנק, שהוא נושה המובטח, על כן, יש לאפשר לבנק את מימוש הבטוחה בדרך של מכירת הנכס במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
לטענת החייבים, עתוי הגשת הבקשה והשהוי בהגשתה, שעה שכל הנתונים היו מוצגים בפני הבנק כבר מלכתחילה, ובשים לב לכך שהחייבים עמדו בתשלומי המשכנתא, מלמדים על חוסר תום לב מצד הבנק בהתנהלותו, ומחזקים את הטענה שנמסרה לב"כ החייבים על ידי ב"כ הבנק כי מדובר בעיניין "אישי" הקשור באופן ישיר למנהל סניף הבנק שאישר את ההלוואות במסגרת ההסתבכות הכלכלית של החייב; הבנק לא צירף שמאות עדכנית המאשרת את טענתו כי שווי הנכס כיום עולה על שוויו במועד הרכישה; באתר רשות המיסים נימצאו 2 עיסקאות לשנת 2019 באותה שכונה בה נמצא הנכס – האחת על סך 1,700,000 ₪, והשניה על סך 1,640,000 ₪; בהפחתת הסכומים בגין מימוש מהיר, דיור חלופי ועלויות כנוס, לא רק שאין תועלת לנושים הרגילים, אלא שסביר להניח כי לא תיוותר יתרה מספקת לכסוי חובו של הבנק, ומשפחה בעלת 5 נפשות תיוותר ללא נכס; טענת הבנק לחוסר תום לב עובר למתן צו הכנוס אינה נכונה – החייבים לא ניהלו משא ומתן במשך חודשים לפני צו הכנוס, קריסתו הכלכלית של החייב התרחשה באופן מהיר; בקשת החייב לגרייס (בחודש 9/18) ומועד אישור הגרייס (10/18), בוצעו טרם קריסתו הכלכלית וביטולו הרישמי של המופע אותו הפיק החייב (בחודש 11/18), כך שבקשת הגרייס שהתבקשה ואושרה לפני ביטול המופע נעשתה בתום לב מוחלט; באשר לטענה כי החייבים פעלו בחוסר תום לב במסגרת הליכי הפש"ר – לטענת החייבים, במסגרת טופס 5 דיווחו על ההוצאות השוטפות הקבועות שלהם, ובמסגרת הדוחות הדו חודשיים, דיווחו החייבים על התשלום ששולם בפועל בגין ריביות בסכומים שאינם מבוטלים; דירת המגורים של החייבים אינה דירה יוקרתית כפי שטוען הבנק, אלא בדירה משופצת הממוקמת ברובע וותיק בעיר אשדוד; גם בעיניין מחירי שכירויות בעיר אשדוד הבנק אינו מדייק שכן מדובר במשפחה של 5 נפשות, והחייבים יצטרכו לשאת בעלות שכירות בגין דירה בת 4 חדרים לפחות; בקשת הבנק הוגשה בשיהוי בלתי סביר – כל הטענות היו ידועות לבנק כבר מיום 24.3.19 ואין כל הצדקה להגיש את הבקשה בשיהוי ניכר של תשעה חודשים; הבנק לא הוכיח את טענתו כי שווי הנכס עולה על החוב לנושה המובטח ומסתמך על חוות דעת מלפני כשלוש שנים; הצורך בזרוז הליכים – הטענה כי החייבים ויתרו על דיור חלופי לא הוסברה לחייבים ולא הובאה לידיעתם; החייב עבד בשירות בתי הסוהר והופרש עקב זכרונות טראומתיים שקרו לחייב בשרותו הסדיר והתפרצו בשל אסון הכרמל שם נהרג אחיו הצעיר של החייב ושלושה מחבריהם הקרובים והמשותפים; החייב חדל מעיסוק בספורט, חדל לטפל בילדיו, החל לריב עם החייבת, להרטיב בלילות, לגמגם, להזניח את עצמו והעלה במשקל בצורה קיצונית, החייב מתקשה להרדם ולא ישן בלילות ותפקודו הדרדר; החייב החל לקבל טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים וכן טפול תרופתי של נוגדי דיכאון ובשל כך הוא שוחרר משירות בתי הסוהר; גם כיום, עבודת החייב בעריית אשדוד כפקח הנה בסימן שאלה גדול מאוד נוכח חלק ניכר מהתסמינים מהם הוא עדיין סובל וכושר הישתכרותו העתידי אינו ברור כלל, על כן הגיש החייב למנהל המיוחד הצעה להסדר נושים בסיוע אימו, אך נוכח בקשת הבנק, לא ניתן יהא לקדם בשלב זה את הצעת החייבים; נוכח כל האמור, מבקשים החייבים לדחות את בקשת הבנק.
המנהל המיוחד בתגובתו סבור כי יש להעתר לבקשת הבנק, ולהורות כי הליכי המימוש יקודמו על ידי הבנק, בפיקוחו של בית משפט זה באמצעות בעל התפקיד; ביום 22.12.19 נחקרו החייבים על ידי המנהל המיוחד; מחקירתם עלה כי עילת הביטול לא נבעה אך ורק מפאת ביטולה של האמנית את השתתפותה, אלא המופע בוטל גם מפאת העובדה שהחייב לא שילם את הפעימה השנייה לה נידרש למימון המופע מפאת חיסרון כיס ולמעשה גם החייב הפר את ההסכם; החייבת בת 39, עובדת במשרה מלאה בתפקיד ניהולי בעריית תל אביב, משתכרת סך חודשי של 12,000 ₪ נטו בתוספת הטבות נילוות, וממצה את פוטנציאל הישתכרותה; החייב בן 43, בעל הכשרה כהנדסאי תוכנה, אולם מעולם לא עסק בתחום.
הניסיון מלמד כי נכסי מקרקעין נמכרים במימוש בהתאם לשווים בשוק, להבדיל משווים במימוש מהיר, וייתכן שתתקבל הצעה לרכישת הנכס בסכום שאף עולה על 2,080,000 ₪; טענת החייבים שנכסים דומים נמכרו בסכומים שבין 1.64 – 1.7 מיליון ₪ בשנת 2019 תמוהה נוכח העובדה שבשנת 2016 שילמו עבור הנכס 2.08 מיליון ₪, כך שלמעשה החייבים טוענים כי בארבע השנים האחרונות איבד הנכס מערכו כ-400,000 ₪, טענה שאינה סבירה בעליל; אין לקבל את הטענה גם מהטעם שהחייבים עצמם טענו כי הנכס שבבעלותם הנו נכס שעבר "שידרוג קצוני" ביחס לנכסים אחרים, ומכאן כי אין בפועל יסוד להשוואה בין הנכס שבבעלות החייבים לנכסים דומים שנמכרו בשנים האחרונות; אין כל הצדקה לאפשר לחייבים לשלם מידי חודש תשלום כה משמעותי, שתכליתו הנה רכישת נכס לעצמם, כאשר מאידך הם משלמים יחד צו תשלומים בסך 1,200 ₪ בלבד; נוכח האמור, אין מנוס להעתר לבקשת הבנק ולהתיר לו לקדם את הליכי מימוש הנכס; יש להורות כי ההתמחרות תבוצע באופן משולב – הן פרונטאלי והן בסיועה של הפלטפורמה של חברת בידספיריט, התורמת להשאת התמורה בצורה משמעותית; המנהל המיוחד מותיר את סוגית ויתור החייבים על דיור חלוף להכרעת בית המשפט.
...
לטענת החייבים, עיתוי הגשת הבקשה והשיהוי בהגשתה, שעה שכל הנתונים היו מוצגים בפני הבנק כבר מלכתחילה, ובשים לב לכך שהחייבים עמדו בתשלומי המשכנתא, מלמדים על חוסר תום לב מצד הבנק בהתנהלותו, ומחזקים את הטענה שנמסרה לב"כ החייבים על ידי ב"כ הבנק כי מדובר בעניין "אישי" הקשור באופן ישיר למנהל סניף הבנק שאישר את ההלוואות במסגרת ההסתבכות הכלכלית של החייב; הבנק לא צירף שמאות עדכנית המאשרת את טענתו כי שווי הנכס כיום עולה על שוויו במועד הרכישה; באתר רשות המיסים נמצאו 2 עסקאות לשנת 2019 באותה שכונה בה נמצא הנכס – האחת על סך 1,700,000 ₪, והשניה על סך 1,640,000 ₪; בהפחתת הסכומים בגין מימוש מהיר, דיור חלופי ועלויות כינוס, לא רק שאין תועלת לנושים הרגילים, אלא שסביר להניח כי לא תיוותר יתרה מספקת לכיסוי חובו של הבנק, ומשפחה בעלת 5 נפשות תיוותר ללא נכס; טענת הבנק לחוסר תום לב עובר למתן צו הכינוס אינה נכונה – החייבים לא ניהלו משא ומתן במשך חודשים לפני צו הכינוס, קריסתו הכלכלית של החייב התרחשה באופן מהיר; בקשת החייב לגרייס (בחודש 9/18) ומועד אישור הגרייס (10/18), בוצעו טרם קריסתו הכלכלית וביטולו הרשמי של המופע אותו הפיק החייב (בחודש 11/18), כך שבקשת הגרייס שהתבקשה ואושרה לפני ביטול המופע נעשתה בתום לב מוחלט; באשר לטענה כי החייבים פעלו בחוסר תום לב במסגרת הליכי הפש"ר – לטענת החייבים, במסגרת טופס 5 דיווחו על ההוצאות השוטפות הקבועות שלהם, ובמסגרת הדוחות הדו חודשיים, דיווחו החייבים על התשלום ששולם בפועל בגין ריביות בסכומים שאינם מבוטלים; דירת המגורים של החייבים אינה דירה יוקרתית כפי שטוען הבנק, אלא בדירה משופצת הממוקמת ברובע וותיק בעיר אשדוד; גם בעניין מחירי שכירויות בעיר אשדוד הבנק אינו מדייק שכן מדובר במשפחה של 5 נפשות, והחייבים יצטרכו לשאת בעלות שכירות בגין דירה בת 4 חדרים לפחות; בקשת הבנק הוגשה בשיהוי בלתי סביר – כל הטענות היו ידועות לבנק כבר מיום 24.3.19 ואין כל הצדקה להגיש את הבקשה בשיהוי ניכר של תשעה חודשים; הבנק לא הוכיח את טענתו כי שווי הנכס עולה על החוב לנושה המובטח ומסתמך על חוות דעת מלפני כשלוש שנים; הצורך בזירוז הליכים – הטענה כי החייבים ויתרו על דיור חלופי לא הוסברה לחייבים ולא הובאה לידיעתם; החייב עבד בשירות בתי הסוהר והופרש עקב זיכרונות טראומתיים שקרו לחייב בשירותו הסדיר והתפרצו בשל אסון הכרמל שם נהרג אחיו הצעיר של החייב ושלושה מחבריהם הקרובים והמשותפים; החייב חדל מעיסוק בספורט, חדל לטפל בילדיו, החל לריב עם החייבת, להרטיב בלילות, לגמגם, להזניח את עצמו והעלה במשקל בצורה קיצונית, החייב מתקשה להירדם ולא ישן בלילות ותפקודו הדרדר; החייב החל לקבל טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים וכן טיפול תרופתי של נוגדי דכאון ובשל כך הוא שוחרר משירות בתי הסוהר; גם כיום, עבודת החייב בעיריית אשדוד כפקח הינה בסימן שאלה גדול מאוד נוכח חלק ניכר מהתסמינים מהם הוא עדיין סובל וכושר השתכרותו העתידי אינו ברור כלל, על כן הגיש החייב למנהל המיוחד הצעה להסדר נושים בסיוע אימו, אך נוכח בקשת הבנק, לא ניתן יהא לקדם בשלב זה את הצעת החייבים; נוכח כל האמור, מבקשים החייבים לדחות את בקשת הבנק.
המנהל המיוחד בתגובתו סבור כי יש להיעתר לבקשת הבנק, ולהורות כי הליכי המימוש יקודמו על ידי הבנק, בפיקוחו של בית משפט זה באמצעות בעל התפקיד; ביום 22.12.19 נחקרו החייבים על ידי המנהל המיוחד; מחקירתם עלה כי עילת הביטול לא נבעה אך ורק מפאת ביטולה של האמנית את השתתפותה, אלא המופע בוטל גם מפאת העובדה שהחייב לא שילם את הפעימה השנייה לה נדרש למימון המופע מפאת חסרון כיס ולמעשה גם החייב הפר את ההסכם; החייבת בת 39, עובדת במשרה מלאה בתפקיד ניהולי בעיריית תל אביב, משתכרת סך חודשי של 12,000 ₪ נטו בתוספת הטבות נלוות, וממצה את פוטנציאל השתכרותה; החייב בן 43, בעל הכשרה כהנדסאי תוכנה, אולם מעולם לא עסק בתחום.
הניסיון מלמד כי נכסי מקרקעין נמכרים במימוש בהתאם לשווים בשוק, להבדיל משווים במימוש מהיר, וייתכן שתתקבל הצעה לרכישת הנכס בסכום שאף עולה על 2,080,000 ₪; טענת החייבים שנכסים דומים נמכרו בסכומים שבין 1.64 – 1.7 מיליון ₪ בשנת 2019 תמוהה נוכח העובדה שבשנת 2016 שילמו עבור הנכס 2.08 מיליון ₪, כך שלמעשה החייבים טוענים כי בארבע השנים האחרונות איבד הנכס מערכו כ-400,000 ₪, טענה שאינה סבירה בעליל; אין לקבל את הטענה גם מהטעם שהחייבים עצמם טענו כי הנכס שבבעלותם הינו נכס שעבר "שדרוג קיצוני" ביחס לנכסים אחרים, ומכאן כי אין בפועל יסוד להשוואה בין הנכס שבבעלות החייבים לנכסים דומים שנמכרו בשנים האחרונות; אין כל הצדקה לאפשר לחייבים לשלם מידי חודש תשלום כה משמעותי, שתכליתו הינה רכישת נכס לעצמם, כאשר מאידך הם משלמים יחד צו תשלומים בסך 1,200 ₪ בלבד; נוכח האמור, אין מנוס להיעתר לבקשת הבנק ולהתיר לו לקדם את הליכי מימוש הנכס; יש להורות כי ההתמחרות תבוצע באופן משולב – הן פרונטלי והן בסיועה של הפלטפורמה של חברת בידספיריט, התורמת להשאת התמורה בצורה משמעותית; המנהל המיוחד מותיר את סוגית ויתור החייבים על דיור חלוף להכרעת בית המשפט.
נוכח האמור, אני קובע כדלקמן: הבנק רשאי להמשיך בהליכי המימוש המשכון, בתיק ההוצאה לפועל, בפיקוח רשם ההוצאה לפעול והמנהל המיוחד.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

אין חולק כי עיקרון השויון בין הנושים הוא עיקרון בסיס בדיני פשיטת רגל, וכי בהתאם לו נושים בעלי מעמד זהה זכאים להפרע מתוך נכסי החייב בשיעור שווה זה לזה ביחס לחובותיהם, ללא העדפה של נושה אחד על פני מישנהו (סעיף 76 לפקודה; ראו: דוד האן דיני חידלות פרעון (2009) 470).
נושים אלה החזיקו בבטוחות קנייניות כלפי חברה בבעלות מלאה של החייב, שקריסתה היא מקור חובותיו של החייב אשר ערב אישית לחובותיה, לרבות כלפי שני הנושים הנ"ל. אלא שבנסיבות שתוארו בפתח ההחלטה, ערב כניסת החייב להליך נעלמו הרכבים ששועבדו לנושים הנ"ל, כאשר לפי גרסת החייב הציוד נגנב מאתרי העבודה לאחר איומים שהופנו כלפיו וכלפי משפחתו ע"י גורמים עלומים.
לכך יש להוסיף כי לפי העולה מתסקיר המנהל המיוחד, נראה כי יש בהסדר להצמיח תועלת לנושים כולם, בהשוואה לתועלת שעשויה לצמוח להם מהליך פשיטת הרגל של החייב או לחילופין מביטולו ופעולות גביה עצמאיות בהוצל"פ. לפי העולה מהתסקיר, אין לחייב נכסים על שמו שניתן כיום לממשם לטובת הנושים.
לאחר היתמוטטות עסקי החברה שבבעלותו, החייב עובד כשכיר בעבור שכר בסך שבין 7,800-8,400 ₪.
בהתנגדות נטען כי ק.ל.ס ובנק מרכנתיל כלל אינם נושים של החייב אלא של החברה ומשכך "אין להם כל מעמד קשר להסדר הנושים של החייב". דבר זה איננו נכון, שכן כאמור לעיל הנ"ל הן נושות של החייב מכוח ערבותו האישית כלפיהן בגין חובות החברה.
...
על רקע האמור יש להכריע האם ראוי לאשר את ההסדר.
בנסיבות החריגות של "היעלמות" הבטוחות ערב כניסת החייב להליך, נסיבות שמידת זיקתו של החייב אליהן לא הובהרה עד תום, אך נראה כי לכל הפחות מדובר "בעצימת עיניים" או בהתרשלות החייב באי-נקיטת אמצעים מראש ובדיעבד (פנייה למשטרה "בזמן אמת"), סבורני כי יש בסיס ענייני להבחנה בין הנושים הנ"ל ליתר הנושים במסגרת הסדר החוב כפי שנערך.
אין בנימוקי התנגדות זו אפוא לתמוך במסקנה של אי-אישור ההסדר.
אשר על כן, ולנוכח כל המפורט, אני מקבלת את הבקשה ומאשרת בזאת את הסדר הנושים כפי שפורט בבקשת המנהל המיוחד לאישור ההסדר.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בתביעה נטען כי נכון למועד הגשתה - עומד החוב המשוערך בגין שטרי ההון ע"ס 338,334 $; חוב תשלומים לפי הסכם הרכישה החדש עומד ע"ס 1,077,400 $; חובות עתידיים בגין שכ"ד עומדים על 302,000 $; כן קיימים - חוב בגין תשלומי שכר דירה, מים, בטחון 19,015 ₪, וחובות מתקופת ההפעלה בסך 134,047.64 ₪ (ר' פירוט ההמרה לשקלים בסעיף 46 לתביעה).
צוין כי הבנקים הרלבאנטיים הסכימו להחריג שעבוד צף שנירשם לטובתם על כלל נכסי החברה, באופן שהבנקים יקבלו רק חצי מהתמורה ויוקטנו חובות החברה לבנקים, בעוד היתרה תיתקבל על ידי החברה ותיועד למימון השקעות בציוד ייצור חדש.
העד תיאר בצורה סדורה את העלויות הנוספות בארץ ברכיבים של אנרגיה ושכר עובד, והתייחס להתייקרות במהלך השנים, תוך השוואה למקומות בחו"ל (לדוגמא עלות שכר עובדים בתורכיה נמוכה באופן משמעותי).
באשר למסר של יוסי בשיחה עם נציגי הקבוץ כי הבעלים מתכוונים לשלם את החוב, הבהיר כי בשום שלב לא נטל עליו התחייבות אישית, הכוונה הייתה שכמו שעד כה המשיכו לפעול בניסיון להפוך את החברה לרווחית גם כדי לשלם את החוב - כך הייתה כוונה להמשיך ולנסות לפעול.
למותר לציין את משמעות הדברים האמורים במצב בו שרוי המשק הכלכלי בארצנו בעת זו, וראו בהקשר זה את הדברים שנאמרו בפסק דין פז, עליו מסתמך ב"כ המערערים בטענותיו: "... לא אחת נמצאים תאגידים בדחק כלכלי, שטרם הבשיל למצב של חידלות פרעון, אשר בעטיו המנהלים מודעים כבר היטב להעדר סיכוי סביר לפרעון החובות לנושים, וחרף זאת ממשיכים להפעיל את התאגיד וליצור לו חיובים חדשים. דרישה מהאורגנים להמנע מלנסות ולהציל את התאגיד המצוי בקשיים, בשל סיכון מוגדל לנושים, תהא תקנה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. ספק גם אם היא תפעל לטובת הציבור, שכן לא אחת קורה כי תאגיד המצוי בקשיים שב לאחר מכן לאיתנו, העובדים אינם מפוטרים וחובות כל הנושים נפרעים. בנסיבות אלו, מובנת הקביעה בפסיקה לפיה "יהא זה מרחיק לכת לידרוש מבעל עסק, כי כל אימת שהוא נמצא בקשיים עיסקיים הוא יפרוש לפני לקוחותיו את קשייו, דבר שבהכרח ירחיק לקוחות מעסקו ובכך יחמיר את מצבו עוד יותר..." לא מצאתי כי היה על מי מהנתבעים לעדכן את התובעים בדבר מה נוסף במועד מוקדם יותר, זאת בכלל ובשים לב למגעים שקוימו מנגד לשפר ביצוע החברה - בפרט.
...
ההדגשה שלי - ע.ז. לא הובאו ראיות לסתור טענתו זו ולא הורחב בעניין זה. ממילא לא מצאתי על יסוד אותו תדפיס לא ברור - כי יש מקום למסקנה שונה.
בהמשך לאמור התביעה אפוא נדחית.
בהתחשב בגובה התביעה וההליכים שהתקיימו ישלמו התובעים לנתבעים כקבוצה (בהתחשב בייצוג המשותף), בגין שכ"ט ב"כ סך של 300,000 ₪ (סכום של פחות מ-5% מגובה התביעה).

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

נטען כי נסיונה של התובעת לחייב את הנתבעים באופן אישי בחוב החברה, תוך ניצול ציני של סעיפי חקיקה המחייבים עובדות ספציפיות של הברחת נכסים מהחברה לבעלי השליטה וללא שהתובעת אף טוענת לקיומן של עובדות אלו, הנו נסיון מופרך ומקומם אשר יש לדחותו על הסף.
דיון סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992, קובע: "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובילבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים". סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה, מחייב, אפוא, את קיומן של הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, הקובע: "(1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקבל את הנכסים בנסיבות כאמור. (2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפיסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר. (3) בלי לגרוע מהוראות פסקות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה." בעת"מ 26026-05-12 כהן נ' עריית חיפה (פורסם בנבו) נקבע: "מטרתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה להקל על גביית המיסים של הרשויות המקומיות, על ידי פעולה של "הרמת מסך" רחבה, ואולי אף גסה, בנגוד לעקרון הרווח בדיני התאגידים של האישיות המשפטית הנפרדת.
) "לצורך גביית החוב מבעל השליטה בחברה, יש צורך בקיומם של התנאים הבאים: החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים; החוב הוא חוב ארנונה סופי; החברה לא פרעה את החוב; החברה הפסיקה את פעילותה; הנתבע הוא אכן בעל שליטה בחברה; הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית. (...) בהתקיימות חמשת התנאים הראשונים, הרשות תהייה פטורה מהוכחת התנאי הששי והאחרון לפיו בעל השליטה נטל החזקה על נכסי החברה, ובכך תוכשר גביית חובות הארנונה מבעל השליטה עצמו, אף שהחוב נצבר לחובת החברה שבשליטתו. חזקה זו, ומכוח מטרתה, הוכרה כ"חזקת ההברחה" והיא ניתנת לסתירה ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, על ידי בעל השליטה בחברה.
לשם השוואה, בת"א (ת"א) 34843-09-12 עת"א נ' א. עץ דקו (2000) בע"מ ואח' (פורסם בנבו) היתייחס בית המשפט לתקופה של חודשים בודדים לפני הפסקת הפעילות, כתקופה בה יש לבחון אם בוצעה הברחת נכסים.
הוגשו לתיק דפי חשבון הבנק של החברה לשנים 2018-2019 בהם מופיעים תקבולים התואמים את סכום מכירת הפעילות לקונה, ולא אותרו ע"י התובעת העברות כספים לנתבעים, שמספרי חשבונות הבנק שלהם היו בידיה.
...
בנסיבות אלה, המסקנה המסתברת היא שהעיסקה שנחתמה בין הצדדים היתה במחיר השוק, על בסיס עסקי טהור.
לא נסתרה המסקנה שמחיר העיסקה נקבע לפי יחסי הכוחות שהכתיבה המציאות הכלכלית: מוכר במצב כלכלי רעוע וללא אופציות חלופיות, מול קונה שאינו נתון ללחצים כלשהם ויכול להכתיב את תנאיה הכספיים של העיסקה.
לפיכך אני קובעת כי עלה בידי הנתבעים לסתור את חזקת ההברחה ולא ניתן לחייבם אישית בחוב הארנונה והשילוט של החברה.
התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו