וזו לשון התשב"ץ:
עוד שאלת: אישה שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב הצער היא מואסת אותו, והכל יודעים בו שהוא אדם קשה הרבה, והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות, וגם שהוא מרעיבה עד שהיא שנאה את החיים, והיא אינה יכולה לבא לבית דין מפני שאחד מבעלי ההוראה הפחידה שאם תשאל כתובתה בבית דין שתפסיד אותה – הודיענו מהו הדין בזה.
אך מלבד זאת נראה גם שאי אפשר לקבוע בודאות שאין שום סיכוי שהבעל יחזור לשלום בית, שהרי אף שמצהיר לפנינו שהוא משוכנע שאין הוא רוצה להמשיך לחיות עם אישתו ולעולם לא יחזור אליה – הצהרה שכזו אינה בהכרח מורה על המציאות האמיתית, שהרי מה מצופה ממנו שיצהיר? משהגיש תביעה לפירוק שתוף וכשהאישה תובעת שלום בית והוא אינו מעוניין כעת בשלום בית ודאי שזו תהיה הצהרתו.
וקל־וחומר שאם לא הוכח לבית הדין כלל שהאשה מעכבת מחמת שנאה וקנאה – בית הדין קיבל את תביעתה לשלום בית, ואפילו הכי הבעל המשיך במעשיו וגורם להכריחה להתגרש – יש לחייבו לשלם לאשה פיצויים בגין מעשיו ובגין הפרת פסק דינו של בית הדין.
כאשר אנחנו מבררים את שתי הנקודות הנ"ל אנחנו מגיעים למצב חמור ביותר שבו עורך דין או כל יועץ אחר הפועל 'לטובת' לקוחותיו יאמר "נטען שלום בית". ואולי באמת יש איזה רצון פנימי לשלום בית מצד האשה, אבל בעניים לא משוחדות בית הדין משוכנע שכבר אין לכך סיכוי, ועוד שכאמור "לפתח חטאת רובץ". (גם בתיק שלפנינו בו דחינו, ודחה גם בית הדין קמא מכול וכול את טענות הבעל כנגד מעשי האשה ביציאה למפגשים חברתיים עם חברים וכד' אין ספק שתרבות הבילוי עלולה להגיע למחוזות לא רצויים.
ואם כן, לאחר חרם דרבינו גרשום גם אם ייתן כתובתה אי אפשר לכוף אותה להתגרש [ואין יסוד לחייב פיצוי נוסף למטרה זו], ולמרות האפשרות ל'הרחקות' – כבר הסברנו לעיל שהרחקות רבינו תם לא הוו כפייה, כפי שרואים בדין 'מאיס עלי' לדעת רבינו תם שאין הן נחשבות כפייה, [ולכן אין סיבה לחייב פיצוי בשל הגירושין 'בעל כורחה' על ידן, כשם שאין היכולת להטילן על איש יוצרת סיבה לחייב 'כתובה' או פיצוי לאיש].
הדבר צריך להיות נידון בכל מקרה לגופו, וצריך שיקול דעת רחב, ומהיכי תיתי באשה שיש לה חזקת כשרות, ובפרט אם היא באה מחברה שהזנות מוקעת בה ואינה מצויה בה, שניתן לבעל להפיק זממו לגרש את אישתו תוך הפקעת זכויותיה?
ואף שלעניין ההשהייה להפסד זכויות במורדת קיצרו את הזמן וכדכתב הרא"ש שתולות עצמן בגוים – התם אינו אלא לחץ עליה שתחזור ממרדה, כדי שלא תפסיד את זכויותיה בלי שיינתן לה זמן מספיק לשקול את הדברים, ולכן בגלל מצב הדור קיצרו את הזמן.
...
הרב צבי בן יעקב
הערעור שלפנינו
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (להלן: בית דין קמא) מיום י"ד בכסלו התש"ף (12.12.19), אשר קבע במסקנתו:
גם האישה אינה מעוניינת בבעלה, הרי שאין מנוס מלקבוע כי יש לחייב את האישה לקבל את גיטה מבעלה [.
אם תסרב האישה לקבל את גיטה מוסמך בית הדין לבטל את ההטבות שנקבעו בסעיף ז.
הרב אליעזר איגרא
הרב צבי בן יעקב
לאחר העיון בעמדת עמיתיי הרבנים הגאונים שליט"א, מצטרף למסקנות הגר"א איגרא שליט"א.
הרב צבי בן יעקב
הרב שלמה שפירא
ראיתי מה שכתב ידידי הגר"א איגרא ואני על משמרתי אעמודה, שאין לאפשר למי שנתן עיניו באחרת לחייב את אשתו לקבל גט פיטורין אחרי עבור זמן של י"ח חודשים כשהאישה לא פשעה.
וודאי שלא ברור לי מדוע נפעיל הרחקות דרבנו תם על אישה עלובה שבעלה נתן עיניו באחרת, ההרחקות יהיו עליה והוא ישמח במי שנתן עיניו בה!
לפיכך אף בנידון דידן אין להטיל על האישה להתגרש מיידית עתה, כשלא מצאנו פשיעה מצידה, ולהתנות את הפיצוי לגירושין בהסכמתה לגירושין עתה.
הרב אליעזר איגרא
פסק דין
המסקנות העולות להלכה מכל האמור לעיל הן כדלהלן:
מאחר שהצדדים בפירוד מעל שמונה־עשרה חודש האישה חייבת לקבל את גיטה.
