בעיות ברכיים כתוצאה מעמידה ממושכת בעבודה

למה אתה קושר את הבעיות בבירכיים לעבודה? כי זה בגלל שאני כל היום על הרגליים עובד בעמידה.

לאחר מכן, במסגרת תצהירו (ת/1), טען התובע כי במסגרת תפקידו כאחראי וסופרוויזר בסניפים של החברה, נידרש לבצע את עבודתו כדלהלן: "אני עבדתי במשך 12 שנים רצופות בחברת מקדונלדס בתור אחראי/סופרווייזר על שני סניפים בנתניה ובצפון הייתי אחראי על הסניפים בכרמיאל, יקנעם, קריית אתא ובקריון ותוך כדי ועקב עבודתי הנ"ל עבדתי בתנאי עבודה הכרוכות בעמידה ממושכת מעבר ל-12 שעות בממוצע ביממה אולם יש ימים שבהם עבדתי כ 14 שעות, בהרמת משאות כבדים, פריקת מטענים והכנסתם לסניף, למקררים ולמקפיא, עליה וירידה במדריגות מס' רב של פעמים ביום וכתוצאה מכך נגרמו לי נזקים רציניים בבירכיים" (ראו: ת/1).

" בהמשך עדותו הסביר התובע (עמ' 3 שורה 18 לפ'): "ת. כן. יש לנו כמה עמדות בסניף, העמדה שאני צריך להיות אחראי עליה, אני עומד בעמדה של הצ'יפס למשל, ולא זז משם. אם זה במהלך שעה, שעתיים, שלוש, זה נקרא "שעת הלחץ" ואנו מתייצבים בעמדה ולא זזים, אסור לנטוש את העמדה.

...

אנו סבורים, כי לא מדובר בהישנות של עליה וירידה במדרגות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראו: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ' 533).

לאור כל האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לתורת המיקרוטראומה בתביעתו להכרה בפגיעה בברכיו, וזאת בהעדר תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן על הברכיים, באופן רציף, על פני פרקי זמן ממושכים.

סוף דבר – התביעה להכרה במחלה ממנה סובל התובע בברכיים, על פי תורת מיקרוטראומה, נדחית בזאת.

עיון בכתבי הטענות מעלה כי טענתו העיקרית של התובע, הייתה כי הליקוי בברכיו נגרם כתוצאה מעבודה בעמידה ממושכת (ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.): תחת סעיף 'תאור הפגיעה' בתביעה לנתבע מיום 30.11.2015 (נ/2) נכתב כך: "כתוצאה מעמידה ממושכת התחלתי לסבול מבעיות בבירכיים". תחת 'תאור העבודה' בשאלון למבוטח בגין כאבים בבירכיים (נ/3) נכתב כך: "עומד כל היום על הרגליים וגם חלקים כבדים על המכונה. עובד מול המכונה (כרסומת)". כך גם בשאלון למעסיק בסע' 1 מיום 9.6.2016 (נ/1) נכתב כך: "כירסם עובד כל היום בעמידה ליד מכונה". ובתצהירו בסע' 8: "הנני להצהיר כי בכל תקופת עבודתי ככרסם, ביצעתי אותה עבודה, היינו בעמידה למשך שמונה שעות ביום כולל מאמצים פיזיים". כך גם בסע' 11: "הנני להצהיר כי כל מהלך העיבוד מתבצע בעמידה, ולא ניתן לבצע את העבודה בישיבה. מספר פעמים ובשל כאבים בבירכיים עקב עמידה ממושכת, נאלצתי לנוח למספר דקות לסירוגין". וכן בסע' 12: "הנני להצהיר כי העבודה שלי מתבצעת בעמידה עם כיפוף לפנים (שכן שולחן העבודה רחב)". כפי שצוין לעיל, כי עמידה ממושכת אינה יכולה לבסס תביעה לפי עילת המקרוטראומה.

...

לפני סיום נציין כי איננו מקבלים את טענת התובע לפיה על בסיס חזקת הסיבתיות, נטל ההוכחה לסתור את הטענה לקשר סיבתי מוטל על הנתבע.

על יסוד כל האמור לעיל, נקבע בזאת כי לא הוכחה בפנינו תשתית עובדתית מספקת, לצורך קביעה כי עבודתו של התובע כללה פגיעות מיקרוטראומטיות, המצדיקות מינוי מומחה לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בברכיו.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל התביעה נדחית.

התובע היה מפיק עבור אוויס דוח בדיקה אשר בו היו מפורטות תוצאות בדיקה ויזואלית וממוחשבת שהיה מבצע, אולם הוא מעולם לא נידרש לתקן ליקויים ככל שנמצאו בבדיקה.

ניודו נעשה מיד לאחר שובו לעבודה, לאחר תקופת מחלה ממושכת, כאשר לטענתו שלא נסתרה היו לו בעיות רפואיות בבירכיים ותוספת הזמן של חצי שעה לכל כיוון הקשתה עליו גם מהבחינה הרפואית.

לטענת התובע הוא זה שזכאי להודעה מוקדמת, מאחר ורק ביום בו שב לעבודה הודע לו על ידי הנתבעת כי מקומו תפוס על ידי עובד אחר תוך העמדתו בפני עובדה מוגמרת (התובע לא תבע בכתב התביעה הודעה מוקדמת).

...

נדחית טענת הנתבעת כי ו' החיבור בהגדרת מוסך: "בתיקונים ובשירותים" משמעה כי המקום יעניק גם תיקונים וגם שירותים.

משזו המסקנה, מתייתרת טענתו החלופית בדבר התפטרות בנסיבות שאין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו נגד סירוב הנתבעת להחיל עליו את תנאי צו ההרחבה.

התוצאה הינה כי נדחית טענת הקיזוז.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

ביום 26.3.2017 היא הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה במסגרתה טענה כי עמידתה הממושכת על הרגליים במסגרת העבודה יצרו אצלה מחלת מיקצוע ומקרוטראומה שהתבטאו בדליות ברגליים ובבעיות בבירכיים.

אשר למחלת הדליות ברגליים, בפרשת וזאנה (עב"ל 23294-01-12 וזאנה נ' המוסד לביטוח לאומי (27.4.14)) נפסק כך: "להסרת ספק נבהיר כי 'עמידה ממושכת, שכלל אינה סטאטית' – כבר הוכרה בפסיקתו של בית דין זה כמקימה תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת המקרוטראומה בהתייחס לדליות ברגליים (עב"ל 28951-10-11 שטרית נ' המוסד לביטוח לאומי (27.5.13); עב"ל 25106-09-11 טורי נ' המוסד לביטוח לאומי (2.7.12)". אשר למנגנון הנידרש לצורך הכרה בעמידה ממושכת כגורם אפשרי לתאונת עבודה לפי תורת המקרוטראומה, נאמר כך בפרשה זו: "המערערת הפניתה לפסק דינה של השופטת נטע רות בעיניין שמסאין, בו נקבע כי ביחס למחלת הדליות מתאימה יותר גישה מרחיבה ליישום תורת המקרוטראומה, שאינה מחייבת ביטוי חצוני של התנועות החוזרות והנישנות (על בסיס עב"ל 1376/02 בוסני נ' המוסד לביטוח לאומי (8.6.03) ובמאובחן מעב"ל 373/08 אדיבי נ' המוסד לביטוח לאומי (18.11.08). זאת, בהיתחשב בכך שהמחלה נגרמת כתוצאה ממנגנון מכאני פנימי, אשר מופעל בעקבות עמידה ממושכת וקשרו לתנועות חוזרות ונישנות של דם ורידי". מכל האמור עולה, אפוא כי: "על מנת להוכיח שעמידה ממשוכת הוותה גורם לפגימה בה לוקה התובעת לפי תורת המקרוטראומה, עליה להראות, בין היתר, כי העמידה הממושכת לה טוענת התובעת, התבצעה ברציפות, על פני פרק זמן ארוך, תוך תנועתיות או העברת משקל מרגל לרגל לכל הפחות בחלק משמעותי מיום העבודה, וללא ששולבו במהלך יום העבודה מיגוון פעולות ותנועות שונות כגון עמידה, ישיבה והליכה" (ב"ל 40121-03-17 יורן נ' המוסד לביטוח לאומי (31.12.19, מותב בראשות כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין)).

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והניחה תשתית עובדתית בלעניין כך שמחלת הדליות שממנה היא סובלת נגרמה על דרך המיקרוטראומה, ונפרט: ראשית, התובעת העידה כי עבדה כשלושים שנה בבית חולים וולפסון, מתוכם כעשר שנים במשרה מלאה, והשאר בחצי משרה של כיומיים-שלושה בשבוע (ע' 4 ש' 22).

לטעמנו, עדות התובעת בפנינו עולה בקנה אחד עם תצהירה ועשתה עלינו רושם אמין; ולבסוף, הנתבע טען כי פרופ' רוט, מנהל המחלקה האחרון של התובעת, נחקר אצל הנתבע, והשיב ביחס למספר ימי הניתוחים כי התובעת עבדה יום אחד בממוצע בניתוחים מבלי לכלול את התורנויות והכוננויות.

יש לציין כי לא מצאנו כי נפלה סתירה בין חקירתו של פרופ' רוט לגרסתה של התובעת.

לסיכום התביעה להכרה בפגיעה בברכי התובעת נדחית.

המומחה הסכים גם שלפי המסמכים הרפואיים התובעת סבלה מבעיות ברכיים, ואולם השיב שכאבי ברכיים יכולים להשפיע על יציבה של הגב רק במצבים מאוד מתקדמים וקשים של בעיות ברך שמלווים בצליעה נמשכת לאורך זמן, אחרת הוא לא רואה קשר בין הדברים.

לעניין שיעורו של הפצוי, נקבע שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/73)) ובהיעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובאלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/90)) על בסיס הלכה זו, ובהיעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

כפי שעלה מעדות התובעת ומן הנתונים שהוצגו התובעת כימעט לא החסירה מעבודתה כתוצאה מן התאונה והמשיכה את עבודתה גם בבית.

הנתבעים גם התייחסו לקבלות שצורפו על ידי התובעת וטענה שחלקן נעדרות פירוט, חלקן לא רלוואנטיות, חלקן מלפני התאונה וטענה שיש לחייב את התובעת בהוצאות עונשיות בהקשר זה. במקרה דנן, בשים לב למצבה הרפואי של התובעת שאינו קשור לתאונה, בשים לב לכך שהתובעת קיבלה טפולי רפואה משלימה עוד קודם לתאונה ובשים לב למהימנות הבעייתית של חלק מן הקבלות שצירפה התובעת כפי שטענו ופירטו הנתבעים בסיכומיהם, קיים קושי לא מבוטל לקבל את טענות התובעת בנוגע להוצאות שנגרמו לה. כפי שהוכח התובעת המשיכה בעבודה רצופה לאחר התאונה, כימעט לא פנתה לטיפולים רפואיים אך בשל הבעיה בעמוד שדרה צוארי ומותני, וזמן קצר לאחר התאונה עברה ניתוח בגין הקרע בלברום בגינו הייתה מטופלת ממושכת, גם ברפואה משלימה.

...

בהקשר זה, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

סוף דבר לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי השתכרות בעבר בתוספת פנסיה - 10,000 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובעת באמצעות הנתבעת 2 סך של 164,000 ₪ בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.