מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בעיה בראיה שנגרמה ממתח נפשי בעבודה

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מנגד טוען הנתבע כי לא הוכח שניגרם לתובעת ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה שגרם להתפתחות בעיה נפשית, שיתוק עצב הפנים ולמחלת הפיברומילאגיה.
בהתאם לכך, ההערכה הנוגעת לסיווג הארוע כ-"ארוע מיוחד", כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם למינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שיקלול לכאורי "על פני הדברים" של שני גורמים: ההקף המוערך של התנאי האובייקטיבי, הנוגע למידת הריחוק של הארוע משגרת העבודה הרגילה (וזאת, בהתבסס על "ניסיון החיים", ככל שיש בו ללמד על השפעה נפשית אפשרית של הארוע המדובר על "מבוטח סביר" בנסיבות דומות) וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (ככל שניתן ללמוד עליו מן הראיות הנוגעות לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו ארוע ולעוצמתה של אותה תגובה).
גם עיון בנ/2 מכתב נילווה לתביעה שהגישה התובעת לנתבע מעלה גרסה שונה לגמרי לארוע התאונה, כמצוטט:" לקראת אמצע –סוף שנת 2012 נקלע העסק בו עבדתי משך 16 שנים לקשיים כלכליים קשים ביותר והיה על סף פשיטת רגל. כסמנכ"לית עיקר העול נפל עליי בעבודה מול הספקים, העובדים והסוכנים.. הייתי בלחץ נפשי אדיר וכתוצאה מכך בתחילת שנת 2013 לקיתי בפציאליס בצד ימין של הפנים. בתקופה זו הצטרפה לעסק אישתו של בעלי העסק- הגב' ריקי עזוז . נוכחותה בעסק יצרה מתח רב, היא הלחיצה את העובדים ואותי במיוחד. היתנהלותה היתה בלתי נסבלת , היא התערבה בלי סוף, בעבודתי פגעה בי וירדה לחיי... מצבו הפניננסי הקשה של העסק, בתוספת נוכחותה הבלתי נסבלת של גב' עזוז בנוסף לתחושתי שמעמדי כעובדת בעסק הולך ומתערער גרם לי להיתמוטטות נפשית קשה.... " עיון בחקירתה של התובעת לפני חוקר הנתבע, מעלה כי היא בעצמה לא ידעה להצביע על ארוע מסויים תחום בזמן לגבי האירועים שיצרו את הקושי הנפשי שלה:" ש: את יודעת לציין קושי נפשי בעקבות ארוע נקודתי מסויים? יום ספציפי? ת: היו הרבה מקרים אני לא זוכרת מקרה אחד. ש: בעקבות מה את יכולה להצביע על החמרה במצב הנפשי לאורך כל תקופת העסקת? ת: לאורך כל הזמן הייתי בטיפול תרופתי לסירוגין, הכניסה של בעלת העסק הייתה הקש ששבר את גב הגמל והיא נתנה תחושה של חוסר הערכה וזלזול" ר' עמ 5 שורות 121-125.
...
על רקע האמור נפסק גם כי "מתח מתמשך" בעבודה אינו מהווה "אירוע" שכזה וזאת גם אם הוא השתרע על פני תקופה קצרה יחסית.
משכך התביעה נדחית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כאמור, התובע טען שהארוע נגרם כתוצאה ממתח נפשי שנוצר במסגרת עבודתו כסוכן ביטוח.
בעת חקירתו בפני החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי מסר התובע גרסה העולה בקנה אחד עם טענותיו בכתב התביעה: "זה היה יום חמישי, ב-15/1/15, יש לי מבוטח בשם שטיינברג מנחם שיושב ברחובות בחנות למוצרי חשמל, ברחוב בנימין ברחובות, שמבוטח אצלי הרבה מאוד שנים, משנת 1998 או 1999. היה לו נזק של הצפה בחנות שלו. פקידת התביעות אצלי במשרד שלחה לו שמאי וטיפלה בתיק באופן רגיל, והוא פנה אליי באותו יום חמישי. אני לא זוכר האם פנה אליי או שהפקידה מסרה לי, שיש בעיה עם התיק שלו. נסעתי אליו לחנות, ואז מה שקרה ראיתי שהחנות מוצפת מים, הכל מלוכלך ורטוב כשהנזק כבר מיום ראשון באותו השבוע. לא היה חשמל בחנות, החנות היתה מנוטרלת מחשמל. הסתבר שהיתה הצפה בבניין והמרתף הוצף מים וכל החשמל של כל הבנין היה במרתף בקומת מרתף. ההצפה נגרמה מגשמים וכל האיזור הוצף. הוא ואישתו ממש בכו לי בדמעות שהם כבר 4 ימים אף אחד לא מתייחס אליהם. המצפון שלי מאוד העיק עליי. יצאתי משמה והתחלתי לעשות את הטלפונים גם לשמאי ויקטור מגידיש שהוא מטעם חברת הביטוח הכשרה. הנזק היה בהכשרה דרך סוכנות ביטוח סיני, וגם עם ברוך טלמון שהוא סמנכ"ל סיני והמנהל האלמנטרי שלהם. היה לי וויכוח עם השמאי ויקטור, הוא לא רצה להכיר בנזק. לטענתו הם אמרו שאין ביטוח בנזקי טבע ולא רצו להכיר בנזק ולא הסכימו לאשר כלום למבוטח. היה לי וויכוח מאוד קשה איתו... ואחרי זה ראיתי כמובן שהוא לא הכתובת והתקשרתי לברוך טלמון. אני לא זוכר את הסדר למי קודם התקשרתי, נדמה לי שלויקטור. התקשרתי לברוך טלמון. גם איתו היתה לי שיחה מאוד ארוכה וויכוח קשה, וראיתי שסיני וחברת הביטוח למעשה מנסים לזרוק עליי את הנזק, כאילו אני אשם... הרגשתי שעולמי חרב עליי. מצד אחד יושבים לי זוג בני 80-82, בלי חשמל בחנות ואין לי שום דרך לעזור להם. ומצד שני לא רק שלא משתפים פעולה, מנסים לזרוק עליי הנזק, כשאני יודע באופן ודאי שהצדק איתי... אני טענתי מול ברוך שהוא צריך להכיר בנזק ושהשמאי יאשר ולטפל בנזק, וברוך לא הסכים והוא העביר לי מייל שהם לא הסכימו לבטח ניזקי טבע. מייל מלפני שנתיים בתיקון שהיה, מייל שלא ידעתי ממנו. זה הלחיץ אותי מאוד. גם נזק מול העיניים, גם מנסים להפיל עליי. גם האנשים הזקנים ולא ידעתי מה לעשות והכל היה שחור בעניים. זה נזק כן גדול, התביעה הייתה כ-170,000-180,000 ₪...
נזכיר כי בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע: "ארוע חריג יכול למצוא את ביטויו בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן, ובחינת השאלה אם מדובר בארוע חריג תיעשה באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח הספציפי (עב"ל 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 17.1.12). עם זאת, בדיקה זו מצריכה קיומן של ראיות אובייקטיביות, ואין די באמירה גרידא של המבוטח (עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 11.2.14)". (ר' עבל (ארצי) 42970-06-13 אחמד זבדה - המוסד לביטוח לאומי (2014)) עוד נפסק לגבי האופן בו יבחן בית הדין את השאלה האם היתרחש ארוע חריג אם לאו: "הלכה היא שבוחנים ארוע חריג באופן סובייקטיבי, היינו את חריגותו בעיניו של המבוטח. אולם הבחינה הסובייקטיבית הזו נעשית על פי מבחן אובייקטיבי – יש להוכיח שהיה כלל ארוע, שבעיני המבוטח, יכול להחשב כארוע חריג.
...
אנו מקבלים את עדותו של התובע בעניין זה שהייתה אמינה בעינינו.
הנתבע הפנה בסיכומיו לדו"ח מד"א שצורף אליהם וטען, כי "התובע דבר עם הצוות ומסר אינפורמציה מלאה כעולה מהדו"ח וגם מהפרטים שמסר אין כל זכר לכאבים או תופעות שלושה ימים קודם". אלא מאי? מדו"ח מד"א עולה, כי במועד פינויו של התובע על ידי צוות מד"א נכתב, כי החולה (התובע – י.ז.ג) "מדבר לא ברור...במהלך הנסיעה נעשתה דיקה שניה, כח גס לא תקין ביד שמאל, פציאליס ודיבור לא ברור". בהמשך צוין תחת הכותרת "נתוני הבדיקות" כי "הדיבור מבולבל או ללא דיבור בכלל". מכאן, שכלל לא ברור כיצד הגיע הנתבע למסקנה הנחרצת, כי התובע דיבר עם הצוות ומסר אינפורמציה מלאה.
הנתבע מלין בסיכומיו על כך, שב"סיכום המחלה מבית חולים שיבא" אשר נכתב ביום 25.1.2015 "אין כל זכר לכאבים שלושה ימים קודם בסמיכות לויכוחים כל שהן (כך במקור – י.ז.ג) בעבודה". אלא, שמאחר והתובע אושפז ביום 18.1.2015 ושהה בבית החולים משך שבוע, עד לשחרורו ביום 25.1.2015, מה לנתבע להתפלא על שלא שבמסמך השחרור מהאשפוז לא נזכרים ארועי ה 15.1.2015? סוף דבר התובע הניח תשתית עובדתית לכאורית להתקיימותו של אירוע תאונתי בעבודה.

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2017 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

נראה כי לא הושם דגש על הטענה בדבר השפעת המתח בעבודה במישטרה בשל כך שישנו מיסמך רפואי אחד ויחיד מיום 10.7.11 [היינו כ-4 חודשים לפני השיחרור מהשרות] ממרפאת עור ומין בביה"ח הדסה בה צוין שהמערערת משרתת בתחנת מישטרה במעלה אדומים.
בתעודה הרפואית של פרופ' אינגבר מיום 14.7.13 [ראו מיסמך מס' 178 בתיק הרפואי] שהמשיב ראה בו בבחינת "ראיה חדשה" שבעקבותיה בדק את טענת המערערת לגבי הקשר הסיבתי בין הפסוריאזיס ותנאי השרות של המערערת נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....לציין שטרם השרות הצבאי הייתה לה פסוריאזיס קלה מאד. נגע בודד במרפק. הוכרה בצדק ע"י אגף השקום של משהב"ט כפסוריאזיס קשה שהוחמרה עקב שירות. נקבעו לה 30% נכות והחמרה של 50% ע"ח השרות. נבדקה על ידי ב-30.6.13 ומצאתי פסוריאזיס קשה....לציין שהייתה מאושפזת במחלקתנו בביה"ח הדסה באוקטובר 2010 לאחר עשרות טפולי פוטותרפיה שלא שיפרו את המצב. אין ספק שעקב הפסוריאזיס הקשה שיעור נכותה הוא 30%. בהיתחשב בכך שטרם השרות הייתה לה פסוריאזיס מינימאלית במרפק וכעת יש לה פסוריאזיס מפושטת, יש לקבוע 75% החמרה עקב השרות". חוות הדעת הרפואיות מונחות בפנינו חוות דעת רפואיות מטעם כ"א מהצדדים: מטעם המערער- חוות דעת של פרופ' אריה אינגבר מיום 18.8.14; מטעם המשיב- שלוש חוות דעת של ד"ר יוסף שירי: האחת מיום 5.8.12 שקדמה להחלטתו הראשונה של המשיב, שעליה לא הגישה המערערת ערעור [יש חשיבות באזכורה של חוות דעת זו שכן נברר בהחלטה זו בהמשך הדברים האם השיקול והנימוק שבתעודה הרפואית של פרופ' אינגבר היה בה משום ראיה חדשה שבעקבותיה היה אמור המשיב לשנות את החלטתו הקודמת]; חוות דעת שנייה מיום 13.10.13 שעל בסיסה דחה המשיב את תביעת המערערת; וחוות דעת שלישית מיום 3.3.16 בה הגיב ד"ר שירי לחוות דעתו של פרופ' אינגבר; להלן, בקצרה כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל, לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית: בחוות דעתו של ד"ר שירי [מטעם המשיב] מיום 5.8.12 נכתב, בין היתר כדלהלן: "הסיבה למחלת הפסוריאזיס אינה ידועה למדע הרפואה, אולם מקובל כיום שמחלת הפסוריאזיס שייכת לקבוצת המחלות האוטואימוניות והינה נגרמת ע"י שילוב של תיפקוד לקוי של תאי הלימפוציטים מסוג T בשל פגם מולד בעור. קיימים מספר גורמים הידועים מן הניסיון הקליני ומן הספרות כמחמירים פסוריאזיס, כגון זהום ע"י חיידק הסטרפטקוקוס או ע"י וירוס HIV, תרופות מסוימות במתן ממשוך, נזק מכאני לעור, כגון חיכוך כרוני או פציעה; תופעה הנקראת התופעה ע"י קנבר. גורם מחמיר נוסף הנו סטרס נפשי אשר מחמיר פסוריאזיס אצל 30-40% מן החולים. אין אף אסכולה מדעית ברפואת עור אשר גורסת שפסוריאזיס נגרם ממתח נפשי ; ובספרי העור המובילים, סטרס נפשי הנו גורם מחמיר בחלק מן המקרים. גב'....סבלה מפסוריאזיס טרם גיוסה בצורה קלה. מחלתה החמירה לאחר גיוסה לצה"ל. מחלת הפסוריאזיס מתאפיינת בהחמרות והטבות וניתן לייחס החמרת מחלתה לשירותה בצה"ל. לאור האמור לעיל הנני קובע שמחלתה של....החמירה בשיעור 50% על חשבון שרותה בצה"ל". בחוות דעתו של ד"ר שירי [מטעם המשיב] מיום 13.10.13 חזר ד"ר שירי על האמור בחווה"ד מיום 5.8.12 הנ"ל והוסיף משפט אחד חדש כדלהלן: ".....לנוכח כך שמדובר במחלה שגורמיה אינם ידועים, ואשר עלולה להיות מוחמרת ע"י גורמים שאינם ידועים במלואם, קצבתי לגב'....החמרה בשיעור 50% על חשבון שרותה". בחווה"ד של פרופ' אינגבר [מטעם המערערת] מיום 14.7.13 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....בחוות דעתו כותב ד"ר שירי שלא ברור לו כיצד קבעתי החמרה של 75% ע"ח השרות. ובכן ראשית ע"פ תצהירה הייתה לה פסוריאזיס קלה מאד טרם השרות, רק במרפקים. אני מקבל את טענתה זו....טרם הגיוס על פסוריאזיס במרפקים היא הייתה מקבלת 0% נכות. אין ספק שכעת יש לה פסוריאזיס קשה מאד והיא מתאימה ל-30% נכות. אם כך, כפי שכתבתי בתעודה הרפואית היא הוחמרה לפחות ב-75% ע"ח השרות אם לא ב-100%". בחוות דעתו המגיבה של ד"ר יוסף שירי מיום 6.3.16 הוא כתב, בין היתר, כדלהלן: ".....מדובר אצל הגב'.....בהחמרה של מחלה קונסטיטוציונלית אשר הוחמרה במהלך שרותה בצה"ל. הגב'....מייחסת החמרת מחלתה למסכת של השפלות אותן חוותה מסגל קורס מש"קיות ת"ש ממנו הודחה. אין שום עדות בתיקה הרפואי או הצבאי , עדות כלשהיא, שהייתה נתונה ללחץ או להשפלות ע"י סגל הקורס ממנו הודחה, והמדובר בעדותה של התובעת בלבד. המהלך הטבעי של מחלת הפסוריאזיס מתאפיין בהחמרות והטבות לסירוגין לעיתים עקב טפול ולעיתים ללא גורמים ידועים. למרות זאת פסקתי כאן לקולא, משום שלפי תיקה הרפואי אכן החמירה מחלתה במהלך שרותה. אולם מדובר במחלה על רקע גנטי שהייתה קיימת טרם השרות. ולהערכתי ההחמרה במצב מחלה כרונית שקיימת טרם הגיוס הנה בשיעור 50%. לא ברור על סמך מה קבע פרופ' אינגבר החמרה בשיעור 75% ואני דוחה קביעתו זו". דיון השאלה היחידה המתעוררת בעירעור זה היא מהי מידת ההחמרה שחלה בפסוריאזיס כתוצאה מתנאי שרותה של המערערת? במילים אחרות, עלינו לברר האם ההתפשטות של הפסוריאזיס הייתה חלק מהמהלך הטבעי של המחלה או שמא ההחמרה נבעה מיחסם של מפקדי המערערת אל המערערת והעובדה שהודחה מקורס מש"קי ת"ש? ביהמ"ש העליון הביע דעתו בעיניין זה בשני פסקי דין: בע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן קבע: "מבחן 'חשבון העובר ושב' אותו אימץ בית המשפט קמא לוקה בכך שקשה ליישמו לגבי התפתחותה הטבעית של מחלה קונסטיטוציונלית, אשר אם תוכר כ'נכות' לפי החוק, תעמוד בנגוד למטרת המחוקק- כפי שעמד עליה בית המשפט קמא עצמו- שלא להכיר בנכות שלא נגרמה עקב השרות". בע"א 140/89 קצין התגמולים נ' גולומבק קבע כך: "הגדלת אחוז הנכות עקב הרעה במצבו של הנכה ועקב התפתחות מחלתו אינה מחייבת בהכרח הגדלת שיעור ההחמרה שיש לזקוף על חשבון השרות הצבאי. ישנן התפתחויות שהן פועל יוצא של מהלכה הטבעי של המחלה, ואשר אין קשר סיבתי בינן לבין החמרת המחלה ע"י השרות...זו כמובן, שאלה שעל קצין התגמולים לענות בה". לאחר עיון בחוות הדעת של פרופ' אינגבר ושל ד"ר שירי ולאחר שמיעת עדותם בפני הועדה, ולאחר עיון בתיקה הרפואי של המערערת לרבות עיון בתצהיר המערערת וחברתה של המערערת גב' מיכל רוסק, ושמיעת העדות של השתיים, הננו קובעים שיחס המפקדים של המערערת אל המערערת בתקופת קורס מש"קיות ת"ש שעברה המערערת לרבות הדחתה מהקורס לא היו בעוצמה כזו שהיה בה כדי ליצור במערערת דחק (סטרס) בעוצמה כזו שהוביל להתפשטות הפסוריאזיס באזורים שונים בגופה.
בין המומחים הייתה מחלוקת באשר לשאלה האם בעיות במערכת העיכול יכולות לגרום למחלה.
...
המערערת-ע"י עו"ד לימור בריק-שי המשיב- ע"י עו"ד תום עופר ה ח ל ט ה רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 1.12.13 במסגרתה הודיע המשיב למערערת כדלהלן: "בהתאם לסעיף 35(א) לחוק הנכים רשאי קצין התגמולים לתת החלטה חדשה על סמך 'ראיות חדשות', שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת ואשר לפיהן ההחלטה הקודמת בטעות יסודה. בבדיקה עניינית ולאור חוות דעת המומחה הרפואי מטעמנו מתאריך 13.10.13, הגעתי למסקנה כי בתעודה הרפואית שהגשת למשרדנו מתאריך 14.7.13, אין עובדות חדשות או ממצאים המהווים ראיה חדשה שיש בה כדי להגיע למסקנה כי החלטתנו בטעות יסודה. אשר על כן, ההחמרה בגין מחלת הפסוריאזיס נותרה בשיעור של מחצית על חשבון השירות". ב"כ המערערת פתח את סיכומיו בכתב בטענה [העולה אף מנימוקי הערעור] שבעקבות התנכלות ומסכת השפלות שעברה המערערת ע"י מפקדיה במסגרת קורס מש"קיות ת"ש וכן בשל הדחתה מהקורס כשבועיים לפני סופו, התפשטה בגופה מחלת הפסוריאזיס ויש להכיר בקשר של גרימה בין המחלה ובין השירות הצבאי.
בתעודה הרפואית של פרופ' אינגבר מיום 14.7.13 [ראו מסמך מס' 178 בתיק הרפואי] שהמשיב ראה בו בבחינת "ראיה חדשה" שבעקבותיה בדק את טענת המערערת לגבי הקשר הסיבתי בין הפסוריאזיס ותנאי השירות של המערערת נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....לציין שטרם השירות הצבאי הייתה לה פסוריאזיס קלה מאד. נגע בודד במרפק. הוכרה בצדק ע"י אגף השיקום של משהב"ט כפסוריאזיס קשה שהוחמרה עקב שירות. נקבעו לה 30% נכות והחמרה של 50% ע"ח השירות. נבדקה על ידי ב-30.6.13 ומצאתי פסוריאזיס קשה....לציין שהייתה מאושפזת במחלקתנו בביה"ח הדסה באוקטובר 2010 לאחר עשרות טיפולי פוטותרפיה שלא שיפרו את המצב. אין ספק שעקב הפסוריאזיס הקשה שיעור נכותה הוא 30%. בהתחשב בכך שטרם השירות הייתה לה פסוריאזיס מינימלית במרפק וכעת יש לה פסוריאזיס מפושטת, יש לקבוע 75% החמרה עקב השירות". חוות הדעת הרפואיות מונחות בפנינו חוות דעת רפואיות מטעם כ"א מהצדדים: מטעם המערער- חוות דעת של פרופ' אריה אינגבר מיום 18.8.14; מטעם המשיב- שלוש חוות דעת של ד"ר יוסף שירי: האחת מיום 5.8.12 שקדמה להחלטתו הראשונה של המשיב, שעליה לא הגישה המערערת ערעור [יש חשיבות באזכורה של חוות דעת זו שכן נברר בהחלטה זו בהמשך הדברים האם השיקול והנימוק שבתעודה הרפואית של פרופ' אינגבר היה בה משום ראיה חדשה שבעקבותיה היה אמור המשיב לשנות את החלטתו הקודמת]; חוות דעת שנייה מיום 13.10.13 שעל בסיסה דחה המשיב את תביעת המערערת; וחוות דעת שלישית מיום 3.3.16 בה הגיב ד"ר שירי לחוות דעתו של פרופ' אינגבר; להלן, בקצרה כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל, לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית: בחוות דעתו של ד"ר שירי [מטעם המשיב] מיום 5.8.12 נכתב, בין היתר כדלהלן: "הסיבה למחלת הפסוריאזיס אינה ידועה למדע הרפואה, אולם מקובל כיום שמחלת הפסוריאזיס שייכת לקבוצת המחלות האוטואימוניות והנה נגרמת ע"י שילוב של תפקוד לקוי של תאי הלימפוציטים מסוג T בשל פגם מולד בעור. קיימים מספר גורמים הידועים מן הניסיון הקליני ומן הספרות כמחמירים פסוריאזיס, כגון זיהום ע"י חיידק הסטרפטקוקוס או ע"י וירוס HIV, תרופות מסוימות במתן ממשוך, נזק מכני לעור, כגון חיכוך כרוני או פציעה; תופעה הנקראת התופעה ע"י קנבר. גורם מחמיר נוסף הינו סטרס נפשי אשר מחמיר פסוריאזיס אצל 30-40% מן החולים. אין אף אסכולה מדעית ברפואת עור אשר גורסת שפסוריאזיס נגרם ממתח נפשי ; ובספרי העור המובילים, סטרס נפשי הינו גורם מחמיר בחלק מן המקרים. גב'....סבלה מפסוריאזיס טרם גיוסה בצורה קלה. מחלתה החמירה לאחר גיוסה לצה"ל. מחלת הפסוריאזיס מתאפיינת בהחמרות והטבות וניתן לייחס החמרת מחלתה לשירותה בצה"ל. לאור האמור לעיל הנני קובע שמחלתה של....החמירה בשיעור 50% על חשבון שירותה בצה"ל". בחוות דעתו של ד"ר שירי [מטעם המשיב] מיום 13.10.13 חזר ד"ר שירי על האמור בחווה"ד מיום 5.8.12 הנ"ל והוסיף משפט אחד חדש כדלהלן: ".....לנוכח כך שמדובר במחלה שגורמיה אינם ידועים, ואשר עלולה להיות מוחמרת ע"י גורמים שאינם ידועים במלואם, קצבתי לגב'....החמרה בשיעור 50% על חשבון שירותה". בחווה"ד של פרופ' אינגבר [מטעם המערערת] מיום 14.7.13 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....בחוות דעתו כותב ד"ר שירי שלא ברור לו כיצד קבעתי החמרה של 75% ע"ח השירות. ובכן ראשית ע"פ תצהירה הייתה לה פסוריאזיס קלה מאד טרם השירות, רק במרפקים. אני מקבל את טענתה זו....טרם הגיוס על פסוריאזיס במרפקים היא הייתה מקבלת 0% נכות. אין ספק שכעת יש לה פסוריאזיס קשה מאד והיא מתאימה ל-30% נכות. אם כך, כפי שכתבתי בתעודה הרפואית היא הוחמרה לפחות ב-75% ע"ח השירות אם לא ב-100%". בחוות דעתו המגיבה של ד"ר יוסף שירי מיום 6.3.16 הוא כתב, בין היתר, כדלהלן: ".....מדובר אצל הגב'.....בהחמרה של מחלה קונסטיטוציונאלית אשר הוחמרה במהלך שירותה בצה"ל. הגב'....מייחסת החמרת מחלתה למסכת של השפלות אותן חוותה מסגל קורס מש"קיות ת"ש ממנו הודחה. אין שום עדות בתיקה הרפואי או הצבאי , עדות כלשהי, שהייתה נתונה ללחץ או להשפלות ע"י סגל הקורס ממנו הודחה, והמדובר בעדותה של התובעת בלבד. המהלך הטבעי של מחלת הפסוריאזיס מתאפיין בהחמרות והטבות לסירוגין לעיתים עקב טיפול ולעיתים ללא גורמים ידועים. למרות זאת פסקתי כאן לקולא, משום שלפי תיקה הרפואי אכן החמירה מחלתה במהלך שירותה. אולם מדובר במחלה על רקע גנטי שהייתה קיימת טרם השירות. ולהערכתי ההחמרה במצב מחלה כרונית שקיימת טרם הגיוס הינה בשיעור 50%. לא ברור על סמך מה קבע פרופ' אינגבר החמרה בשיעור 75% ואני דוחה קביעתו זו". דיון השאלה היחידה המתעוררת בערעור זה היא מהי מידת ההחמרה שחלה בפסוריאזיס כתוצאה מתנאי שירותה של המערערת? במילים אחרות, עלינו לברר האם ההתפשטות של הפסוריאזיס הייתה חלק מהמהלך הטבעי של המחלה או שמא ההחמרה נבעה מיחסם של מפקדי המערערת אל המערערת והעובדה שהודחה מקורס מש"קי ת"ש? ביהמ"ש העליון הביע דעתו בעניין זה בשני פסקי דין: בע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן קבע: "מבחן 'חשבון העובר ושב' אותו אימץ בית המשפט קמא לוקה בכך שקשה ליישמו לגבי התפתחותה הטבעית של מחלה קונסטיטוציונאלית, אשר אם תוכר כ'נכות' לפי החוק, תעמוד בניגוד למטרת המחוקק- כפי שעמד עליה בית המשפט קמא עצמו- שלא להכיר בנכות שלא נגרמה עקב השירות". בע"א 140/89 קצין התגמולים נ' גולומבק קבע כך: "הגדלת אחוז הנכות עקב הרעה במצבו של הנכה ועקב התפתחות מחלתו אינה מחייבת בהכרח הגדלת שיעור ההחמרה שיש לזקוף על חשבון השירות הצבאי. ישנן התפתחויות שהן פועל יוצא של מהלכה הטבעי של המחלה, ואשר אין קשר סיבתי בינן לבין החמרת המחלה ע"י השירות...זו כמובן, שאלה שעל קצין התגמולים לענות בה". לאחר עיון בחוות הדעת של פרופ' אינגבר ושל ד"ר שירי ולאחר שמיעת עדותם בפני הוועדה, ולאחר עיון בתיקה הרפואי של המערערת לרבות עיון בתצהיר המערערת וחברתה של המערערת גב' מיכל רוסק, ושמיעת העדות של השתיים, הננו קובעים שיחס המפקדים של המערערת אל המערערת בתקופת קורס מש"קיות ת"ש שעברה המערערת לרבות הדחתה מהקורס לא היו בעוצמה כזו שהיה בה כדי ליצור במערערת דחק (סטרס) בעוצמה כזו שהוביל להתפשטות הפסוריאזיס באזורים שונים בגופה.
עם זאת, אנו סבורים שד"ר שירי והמשיב נקטו במדיניות מאד ליבראלית כשקבעו למערערת אחוז נכות, יחסית גבוה, לנסיבותיה, כקשור לשירות.
אנו סבורים שצדק המשיב כאשר קבע ש" הגעתי למסקנה כי בתעודה הרפואית שהגשת למשרדנו מתאריך 14.7.13, אין עובדות חדשות או ממצאים המהווים ראיה חדשה שיש בה כדי להגיע למסקנה כי החלטתנו בטעות יסודה.
לפיכך, הננו דוחים את הערעור.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2021 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

הרטיבות אשר לא תוקנה כדבעי גרמה לתובע ולבני משפחתו לנזקים שונים ולעוגמת נפש מרובה, כמו כן, לילדיו של התובע נגרמו נזקים בריאותיים לרבות שיעול כרוני, למשפחה נגרמו מתחים נפשיים וויכוחים מרובים בעקבות המצב, כן נדרשו לבצע עבודות נקיון להורדת העובש ומשכך עלה הצורך לעבור דירה ימים ספורים לפני לידת בנו של התובע.
הנתבעת יידעה את התובע מבעוד מועד ועוד בטרם נחתם ההסכם, על כך שנעשו עבודות איטום רציניות ומקיפות במושכר בשל בעיית רטיבות קודמת, וכי ככל שתתגלה בעיית רטיבות – הרי שקיימת לה אחריות מטעם הקבלן והיא תטופל ע"י הקבלן שביצע את עבודות האיטום.
אשר לפצוי הנידרש בגין הנזק לתכולה – התובע עתר לפצוי בסכום של 4,640 ₪ ופירט רשימה של פריטים שניזוקו מן העובש והרטיבות- התובע צירף אמנם תמונות של הפריטים שניזוקו אולם לא ניתן לדעת מה הייתה עלות הפריטים ומה היה מצבם לפני הרטיבות הנטענת עוד יצויין כי במכתב שנכתב לנתבעת ע"י עו"ד מור – הוערך שווי כל אחד מן הפריטים באופן נמוך מזה שננקב בכתב התביעה – לא נוצגו קבלות או ראיות כלשהן ביחס לשווי הציוד.
...
אשר לרכיב החזר בגין צריכת חשמל מוגזמת – התובע לא הוכיח כי צריכת החשמל עלתה בשל בעיית הרטיבות ולדברי הנתבעת בעדותה – במשך כל 9 החודשים בהם התגורר התובע במושכר – שילם לתובעת עבור חשבונות החשמל סכום של 3,000 ₪ - היינו – כ-333 ₪ בחודש – ודרישתו להשבת סך שך 2,700 ₪ מתוכן, באופן שהתובע ישלם עבור כל 9 החודשים סך של 300 שח בלבד – תמוהה ואינה מובנת.
סוף דבר אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל – הרי שהתביעה נדחית למעט ביחס לרכיב הפיצוי בסך של 650 ₪ עבור תיקון שקעי החשמל.
הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 650 ₪ בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

בהמשך הוא עבר צינתור שבו ניצפתה מחלה בעורק שמאלי, וחסימה מלאה בעורק ימני, שהובילו בהמשך לניתוח מעקפים והתערבות במסתם מטרלי; - היה על הנתבע להכיר בקשר הסיבתי היות שהוא לא סבל מבעיות לבביות עובר לארוע, לא היה בעל רקע משפחתי של בעיות לבביות, וגורם הסיכון היחיד שהיה לו הוא עישון.
המאמץ הנפשי המוגבר באותו יום, כמו גם הלחץ הנפשי וההתרגשות שבהם היה שרוי בעקבות רצונו להוכיח את עצמו ואת יעילות התוכנית ולאחר הזלזול שחוה מצד מארון, גרם לו לאוטם; - לא מדובר במתח נפשי מתמשך רגיל בעבודה, אלא בשיא ועליית מדרגה חריגים, שמהווים ארוע חריג ושהוביל לנזקים מהם הוא סובל.
בהתאם לכך, ההערכה הנוגעת לסיווג הארוע כ-"ארוע מיוחד", כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם למינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שיקלול לכאורי "על פני הדברים" של שני גורמים: ההקף המוערך של התנאי האובייקטיבי, הנוגע למידת הריחוק של הארוע משגרת העבודה הרגילה (וזאת, בהתבסס על "ניסיון החיים", ככל שיש בו ללמד על השפעה נפשית אפשרית של הארוע המדובר על "מבוטח סביר" בנסיבות דומות) וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (ככל שניתן ללמוד עליו מן הראיות הנוגעות לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו ארוע ולעוצמתה של אותה תגובה).
...
נסכם איפוא ונציין, כי שוכנענו כי המצגת היתה רעיון בוסרי ביותר, שמארון (פרטנית) והחברה (כללית) כמעט שלא ייחס/ו לו חשיבות של ממש.
לסיכום עד כה – לאור כלל האמור עד כה, עולה כך: - התובע לקח על עצמו משימה לא דחופה ושאינה בעלת חשיבות מהותית לחברה; - המשימה לא הוטלה עליו על ידי מי מגורמי החברה, אלא מדובר ביוזמה פרטית שלו; - התובע לא נדרש להגיש את המשימה בלוחות זמנים ברורים, ולא היתה כל מניעה שהוא יגיש אותה במועד מאוחר יותר מהמועד בו היא הוגשה; - התובע עבד על המצגת במהלך סוף השבוע שלא לפי לוחות זמנים הדוקים, ולאחר שבילה ונפש עם משפחתו וחבריו; - אין לפנינו כל הוכחה כי הכנת המצגת בערב של יום ה-4.11.2018 לוותה בלחץ או מתח כלשהו; - לא הוכח אירוע חריג / מיוחד / אירוע שיא כלשהו.
סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, ומשעה שנשמט הבסיס העובדתי והמשפטי להליך, דין התביעה להידחות כבר בשלב הנוכחי, וללא צורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו