בגין הפגיעה בתאונה שולמו לתובע דמי פגיעה, לתקופה לא רציפה של 48 יום (בהיעדר תעודות רפואיות) וקצבאות בגין נכויות זמניות שנקבעו לו, עד לקביעת דרגת הנכות הקבועה, בשיעור של 5% בתאריך 1.7.14 בגין קשיון נח של אצבע 5 ביד ימין.
בעלי הדין הגישו תחשיבי נזק לשם קבלת הצעת בית המשפט.
בית המשפט קובע כי הנימוקים שעמדו בבסיס פס"ד סגרון טובים ונכונים הם מקום שהנפגע יכול להקטין את ניזקו של המעביד, מבלי שהוא עצמו יפגע – תוך שהוא מקבל שיפוי מלא על נזקיו, אולם מקום בו בחירה בגימלת הנכות מעבודה תיפגע בניזוק, באופן שתעמיד אותו במצב בו הוא מקבל פחות משהיה מקבל אילמלא התאונה, אין לבצע ניכוי רעיוני, שכן פרשנות כזו לסעיף 82 לפקודת הנזיקין אינה סבירה, ומנוגדת לעקרונות היסוד של דיני הנזיקין.
...
אדגיש עוד מספר דגשים, ביחס למקרה הנדון;
ראשית, אני סבורה כי הלכת סגרון אינה חלה על המקרה הנדון, פשיטא משום שגם סעיף 82 לפקודת הנזיקין, שעליו מבוסס פס"ד סגרון, אינו חל במקרה הנדון (גם לא כלפי המעסיקה).
לאור כל האמור, אין מקום להורות על ניכוי רעיוני של קצבאות הנכות הזמנית להן היה זכאי התובע החל מיום 1.11.13 לולא בחר בקצבת הנכות הכללית.
לאור האמור, אני מורה כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובע סך של 29,500 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 5,868 ש"ח, והחזר הוצאות בגין האגרה ששולמה עם הגשת התביעה, שכרו של המומחה מטעם התובע, וחלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט.
