לטענתו, למד בדיעבד ולאחר שהבין כי חתם על הסכם עבודה, כי בהתאם לאותו הסכם שנחתם בינו ובין הנתבעת, היה אמור לקבל משך כל תקופת העסקתו שכר בסיס בתוספת עמלות, בשונה מאופן תשלום שכרו בפועל לפי עמלות מכירה בלבד.
אכן, מבחינה מילולית, לשונו של צו ההרחבה המורה על "תשלום מלא" מתיישבת גם עם הפרשנות הנטענת על ידי העובד כי יש לכלול את העמלות בחישוב התשלום בעד דמי חגים.
...
אלא, שלטעמנו, שעה שנקבע כי אין לקחת בחשבון את רכיב העמלות בעת חישוב דמי החג, נותרים אנו עם זכאותו של התובע לשכר מינימום חודשי כ'כרית ביטחון', שממילא אינו מזכה אותו, מתוקף היותה משכורת חודשית קבועה, בתשלום דמי חג.
משכך, בין אם תאמר כך או אחרת, אין התובע זכאי לדמי חגים בגין תקופת העסקתו.
מעבר לעובדה שאין מקום להידרש לטענות הקיזוז כיוון שלא נפסק לזכותו של התובע כל סכום בהליך זה, על פניו לטעמנו אין מדובר בטענות שהיו מתקבלות על ידינו, שכן תשלום שווי הרכב וכן תשלום דמי החופשה כפי ששולמו 'בזמן אמת' הפכו להיות חלק מתנאי העסקתו של התובע.
סוף דבר
לאור כל המפורט לעיל, דין תביעת התובע דחייה.
