כפועל יוצא, ההכנסה שתשמש בסיס לחישוב גמלת פגיעה בעבודה תהא ככלל זו שקדמה לפגיעה – לא הכנסה עתידית, לרבות זו שקדמה להחמרת מצב[footnoteRef:6], אלא במקרים מסויימים בהם ההכנסה העתידית רלוואנטית לתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה[footnoteRef:7].
]
"התקנות חוקקו לפיכך מתוך נקודת מוצא כי תכליתה של קצבת הנכות הנה 'לאפשר לנפגע לחיות באורח שוטף באותה רמת הכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה' (עב"ל 335/09 שלמה נחמני - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.2.10), ומשכך על חישוב זכויותיו של המבוטח להתבסס על הישתכרותו המלאה והאמיתית. עוד הובהר כי 'משאין תשובה חד משמעית בחוק עצמו, יש לחזור לעקרון שביסוד החוק - הבטחת המשכיות ההכנסה' (דב"ע מא/0-115 המוסד לביטוח לאומי - שולמית פיקהולץ, פד"ע יד 46 (1982)). בלשונו של הנשיא יגאל פליטמן:
זאת, מתוך שנותנים אנו את הדעת לכך שקביעת שכר העבודה עשויה להיות רבת משמעות לעתידו של המבוטח וכי היא חורגת מתשלום "דמי פגיעה" לתקופה מוגבלת, שכן שיעור שכר העבודה שייקבע במסגרת אותו חישוב יהווה את שכר העבודה הרגיל ממנו תיגזר קיצבת הנכות שתשולם לנפגע בגין פגיעתו באותה תאונה.
...
בית הדין האזורי קיבל את עמדת המשיבה, תוך שהוא מציין כי הפירוש לו טוען המוסד "מרוקן מתוכן את החלופה שבתקנה 9א לתקנות. לדוגמה, נניח, כי אירעה פגיעה בעבודה ביום הראשון לחודש. במקרה כזה יצא, כי בניגוד ללשון ולתכלית של החוק – לא יעלה בידי המבוטח לנצל את החלופה לחישוב השכר שבאה להיטיב עמו. נכון יותר לפרש את הוראת תקנה 9א לתקנות, כך שהמבוטח זכאי לחשב את גובה התשלומים בגין הפגיעה לפי השכר בחודש הפגיעה במלואו ולא לקחת בחשבון את הימים בחודש שקדמו למועד תחולת הנכות". תימוכין, מצא בית הדין האזורי בפסקי דין אזוריים אליהם הפנה[footnoteRef:3].
לסיכום, לאור תכליתן של התקנות, קשה להלום תוצאה פרשנית לפיה השר קבע חלופות שגורעות ממצבו של מבוטח לפי סעיף 98 לחוק.
לאור המקובץ הגענו למסקנה כי את חלופה B בתקנה 9א יש לפרש לפי אפשרות הביניים כך שהשכר בעד חודש הפגיעה יכלול את השכר עד לפגיעה ובעד יתרת החודש את השכר שיחושב תוך היקש מתקנה 3.
מן הכלל אל הפרט
לאור המקובץ, דין הערעור להתקבל בחלקו ולהדחות בחלקו כך ששכרה הרגיל של המשיבה לגבי כל אחת מהפגיעות בעבודה מושא הליך זה יחושב לפי החלופה המטיבה שבתקנה 9א לתקנות.
