בנק האחראי לנזק שנגרם ללקוח בעת מתן שירות סחר באופציות מט"ח

מכל האמור לעיל עולה כי עד להגשת התביעה לקח על עצמו מרום אחריות לפעילות הפורקס במט"ח-מט"ח ודרש פיצוי בגין הנזקים שנגרמו בתקופה הממוקדת של 1.1.07 עד דצמבר 2008.

סעיף 28 להסכם נושא את הכותרת "סיכון מבצוע העיסקאות". בסעיף זה נאמר כי הלקוחות מאשרים כי ידועים וברורים להם הסיכונים הנובעים מעיסקאות מט"ח. בין היתר, נימנו הסיכונים הבאים: "כל עסקה מוקדמת עסקה עתידית... ועסקת אופציה היא עסקה בעלת סיכון מיוחד כהגדרתה בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (ייעוץ להשקעות) התשמ"ו – 1986, וזאת נוכח השינויים הבלתי צפויים בשוקי המטבע הבנלאומי". עוד הובהר, כי יש להבחין בין רכישת אופציה לבין מכירתה/כתיבתה "ברכישת אופציה יש פחות סיכון מאשר במכירת/כתיבת אופציה, מאחר ואם השער ישתנה לרעת הרוכש, הוא פשוט ימנע מלממש את האופציה". באשר לכתיבת אופציה נאמר "בכתיבת אופציה מקבל על עצמו הכותב התחייבות לרכוש או למכור מטבע מסוים... כתיבת אופציה עלולה להביא לנזק גבוה בהרבה מהפרמיה שניתנת לכותב, וגם כאן עלול הכותב לאבד את מלוא הבטוחות שהפקיד להבטחת העסקה". בסוף הסעיף הובהר הסיכון פעם נוספת "הלקוחות מצהירים כי יש להם את מלוא המידע בכל הנוגע לעיסקאות נשוא כתב זה, וכי לקחו על עצמם ביודעין הסיכונים הנובעים מעיסקאות אלו ויש להם היכולת הכספית לשאת בהפסדים העלולים להגרם מבצוע עיסקאות, כאמור". כפי שעולה מתצהירו של אמסיס קיימים סעיפים דומים בכל ההסכמים עליהם חתמו התובעות בקשר לפעילות במט"ח ולפעילות בנגזרים בבורסה (כך למשל סעיף 5 בהסכם תנאים לניהול חשבון מעוף ובצוע עיסקאות מעוף מיום 5.10.97 אשר צורף כנספח ג/3 לתצהיר אמסיס).

גוטמן אף הכחיש את טענתו של מרום לפיה היפנה אותו ואת התובעות לעבוד עם גופים חצוניים לבנק המספקים פלאטפורמת מסחר במט"ח. גוטמן חזר והדגיש כי לא נתן לתובעות ייעוץ השקעות במט"ח. יש לידון עתה בטענות שפורטו לעיל: - טענת התובעות בדבר שדול והשפעה של גוטמן על פעילות התובעות בסיכומים טענו התובעות כי הבנק משך אותן לניהול פעילות מאסיבית בנפח עצום ובנגזרי פורקס, וכי גוטמן ופרנק עמדו מאחורי המהלך מתחילתו.

עוד יש לציין בהקשר זה, כי בהסכם תנאים כללים לבצוע עיסקאות במט"ח עליו חתמה יוניטרוול ביום 1.1.98, הסכם אליו הפניתי בפרק הקודם של פסק הדין, מתייחס סעיף 7, הנושא את הכותרת "עיסקאות באופציה" למונח "אופציה" – "התחייבות נסחרת מעבר לדלפק (ושאינה נסחרת בבורסה כשלהי) המקנה לרוכש אותה...". הסעיף אף מגדיר את תקופת האופציה "התקופה שממועד קשירת עסקת האופציה בין הבנק לבין הלקוחות ועד לשעת פקיעת האופציה". כלומר, כבר בעת היתקשרות המקורית בין הבנק לבין התובעות היו התובעות ערות לכך שהבנק הוא הצד השני לעיסקאות ולא הועלו על ידן טענות כלשהן בעיניין זה. אין לכן מקום לטענה בדבר הפרת חובת אמון.

...

בעניין ליברמן נקבע כי על פי ההלכה נדרשות התובעות להכחיש באופן מפורש את שיעור הריבית על פיו חישב הבנק את הסכומים שתבע בכתב התביעה: "טענתה של תדביק לעניין חיובי הריבית שנוספו לחוב הפסוק לגבי התקופה שעד ליום הגשת התביעה דינה להידחות משום שבכתב הגנתה לא נכללה ההכחשה לעניין שיעור הריבית שעל פיו חישב ליברמן את הסכומים שתבע בהקשר זה והלכה היא כי נדרשת הכחשה מפורשת לעניין שיעור הריבית ואין די בהכחשה כללית לעניין עצם החוב על מנת להקים פלוגתא גם לעניין שיעור הריבית". במקרה שלפניי לא התייחסו התובעות בבקשת הרשות להגן ובתצהיר שתמך בו לשאלת הריבית בכלל.

התוצאה היא שסכום החוב המצוין בכתב התביעה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק במהלך התקופה השנייה.

סיכום תביעת התובעות נגד הבנק – נדחית.

להלן מספר דוגמאות לזוגות של חברות המשתייכות לאותו ענף וקיים ביניהן מתאם שאפשר לתובעים לנקוט באסטרטגיה של "לונג-שורט", כפי שפורטו בכתבי הטענות: "שופרסל" - "אלון ריבוע כחול"; "מליסרון" - "שיכון ובינוי"; "אפריקה נכסים" - "גזית גלוב"; "איי. די. בי החזקות" - "דיסקונט השקעות". במסגרת ההליך דנן הוגשו חוות הדעת של רו"ח רן סוקולובסקי (להלן: "סוקולובסקי") מטעם התובעים ושל מר יוסי בהיר (להלן: "חוו"ד בהיר") מטעם הבנק, ובמסגרת שני ימי הוכחות נשמעו עדויותיהם של הבאים: עדותו של מר מוטי גל שהיה מנהל מחלקת המט"ח בבנק בתקופה הרלוואנטית; עדותו של מר חגי חבצלת, פקיד הבנק שהכיר את התובעים והמליץ להם על ניהול השקעותיהם בבנק, ומי שהיה אחראי על חדר המסחר בתקופה הרלוואנטית; עדותו של רו"ח סוקולובסקי; עדותו של מר אלישע אדר; עדותו של מר אבנר שם טוב (להלן: "אבנר"), מנהל מחלקת ניירות ערך בסניף בתל-אביב בתקופה הרלוואנטית; עדותו של מר יוסי בהיר ועדותו של שרון נתנאל.

לפיכך, מפנים התובעים לע"א 489/83 ליפשיץ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 205(1986) (להלן: "עניין ליפשיץ"), שם נדונה השאלה כיצד יש לחשב נזק אשר נגרם על-ידי סוכן ניירות ערך שמעל באמון שלקוחה נתנה בו כאשר הפקידה בידיו כספים, ונקבע כי יש להחיל את כלל "הערך הגבוה ביותר" ולבדוק מהו המחיר הגבוה ביותר שאליו הגיעו ניירות הערך מיום מכירתם ועד יום מתן פסק הדין.

ניתן ללמוד מעניין סוראקי כי מקום בו בנק לוקח על עצמו לאפשר באמצעותו ביצוען של עיסקאות אשר חשופות לתנודתיות, עיסקאות בהן עתוי הבצוע הוא מהותי - עליו להיות ערוך לכך בצורה מקצועית; שכן להבדיל ממצבים אחרים בהם נותן הבנק שרות ללקוחותיו ועיתוי ביצוע הפעולה אינו מהותי, במקרים מסוג זה - עיכובים או השתהות גורמים נזק ללקוח.

סבורני כי במצב דברים מסוג זה, לקוחות הבנק מאבדים בו אמון ומצפים מהבנק ליטול אחריות לנעשה [פרוטוקול מיום 7.7.2014, עמוד 189, שורות 19-12]: "ת....לא חתמתי על השאלה אחת. לא חתמת אפילו על השאלה אחת מאז שהוא נעצר ואז בשיחות עם ניצה, ניצה אומרת לי תשמע אנחנו לא יודעים מה קרה פה. אנחנו לא יודעים מי נגד מי, לא יודעים מה היה. אמרתי אוקי, אני לא חותם על ההשאלות, מבחינתי תיקחו את הניירות שהם קנו, תעשו עם זה מה שאתם חושבים. את התוצאה נראה אחר כך מי נגד מי אבל בנתיים אני לא חותם. אמרתי לה איך את רוצה שאני [אתן, ח.כ.] לך פקודה לחתום על ההשאלה בזמן שאני לא פתחתי אותה ואני לא יודע מאיזה סיבה היא ניפתחה גם כן כי כולם חשדו, אף אחד לא ידע באותו רגע מה שרון נתנאל עשה. אך אחד לא ידע בבנק". וכן שם, עמוד 191, שורות 6-1: "..אני מבחינתי ברגע שלא חתמתי על השאלה שנסתיימה הבנק היה צריך לקנות את הניירות ערך ולחייב אותי בחשבון, מה רצית שאני אעשה? שאני אבצע את הפעולה? הבנק היה אמור ברגע שלא חתמתי על השאלה, ניגמר תוקף ההשאלה אני עושה השאלות במטבע חוץ, בדברים כאלה, הבנק לא שואל אותי אלישע, קונה לי דולרים מעמיד אותי במינוס, תישבור את הראש עם החובה". יובהר כי אי-חתימה על חידוש הסכמי תאכ"ל לשאילת ני"ע הנו ארוע חריג, כפי שהעיד שרון בחקירתו הנגדית [פרוטוקול הדיון מיום 8.7.14, עמוד 360, שורות 12-9] [ההדגשות שלי, ח. כ.]: "אם הוא לא חותם אז אומרים לו שבדרך כלל זה במקרים קצוניים, אין, מה זה לא חותם? אז, אין שום סיבה שלא יחתום ברגע שהוא לא חותם אז הבנק מזיכרוני אני לא בקיא עד הסוף, רשאי בכל מיני הגבלות משפטים שאני שוב, לא בקיא בהם עד הסוף רשאי לסגור את זה. הוא רשאי אבל זה מקרים מאוד קצוניים". התובעים סברו כי הפוזיציות הפתוחות בחשבונותיהם, אשר ניפתחו על-ידי שרון, צריכות להיסגר על-ידי הבנק - בצורה מקצועית ומבוקרת, כך שלא ייגרם להם נזק.

באשר לטענת הבנק לפיה "ניצלו" התובעים את המצב והמשיכו לסחור בניירות הערך ה"ריווחיים" בלבד, אכן סבורני כי דרך היתנהלות זו של התובעים פוגמת בזכותם לבוא לבית-המשפט ולטעון בניקיון כפיים, שהרי יכלו הם לבחור בין אופציה א' - שומת ניירות הערך ביום מעצרו של שרון, או באופציה ב' - להמשיך ולפעול בכל ניירות הערך ולא לבוא בטענות לבנק בגין אי חתימה על הארכת תוקף הסכמי ההשאלה.

...

סבורני כי במצב דברים מסוג זה, לקוחות הבנק מאבדים בו אמון ומצפים מהבנק ליטול אחריות לנעשה [פרוטוקול מיום 7.7.2014, עמוד 189, שורות 19-12]: "ת....לא חתמתי על השאלה אחת. לא חתמת אפילו על השאלה אחת מאז שהוא נעצר ואז בשיחות עם ניצה, ניצה אומרת לי תשמע אנחנו לא יודעים מה קרה פה. אנחנו לא יודעים מי נגד מי, לא יודעים מה היה. אמרתי אוקי, אני לא חותם על ההשאלות, מבחינתי תיקחו את הניירות שהם קנו, תעשו עם זה מה שאתם חושבים. את התוצאה נראה אחר כך מי נגד מי אבל בינתיים אני לא חותם. אמרתי לה איך את רוצה שאני [אתן, ח.כ.] לך פקודה לחתום על ההשאלה בזמן שאני לא פתחתי אותה ואני לא יודע מאיזה סיבה היא נפתחה גם כן כי כולם חשדו, אף אחד לא ידע באותו רגע מה שרון נתנאל עשה. אך אחד לא ידע בבנק". וכן שם, עמוד 191, שורות 6-1: "..אני מבחינתי ברגע שלא חתמתי על השאלה שנסתיימה הבנק היה צריך לקנות את הניירות ערך ולחייב אותי בחשבון, מה רצית שאני אעשה? שאני אבצע את הפעולה? הבנק היה אמור ברגע שלא חתמתי על השאלה, נגמר תוקף ההשאלה אני עושה השאלות במטבע חוץ, בדברים כאלה, הבנק לא שואל אותי אלישע, קונה לי דולרים מעמיד אותי במינוס, תשבור את הראש עם החובה". יובהר כי אי-חתימה על חידוש הסכמי תאכ"ל לשאילת ני"ע הינו אירוע חריג, כפי שהעיד שרון בחקירתו הנגדית [פרוטוקול הדיון מיום 8.7.14, עמוד 360, שורות 12-9] [ההדגשות שלי, ח. כ.]: "אם הוא לא חותם אז אומרים לו שבדרך כלל זה במקרים קיצוניים, אין, מה זה לא חותם? אז, אין שום סיבה שלא יחתום ברגע שהוא לא חותם אז הבנק מזיכרוני אני לא בקיא עד הסוף, רשאי בכל מיני הגבלות משפטים שאני שוב, לא בקיא בהם עד הסוף רשאי לסגור את זה. הוא רשאי אבל זה מקרים מאוד קיצוניים". התובעים סברו כי הפוזיציות הפתוחות בחשבונותיהם, אשר נפתחו על-ידי שרון, צריכות להיסגר על-ידי הבנק - בצורה מקצועית ומבוקרת, כך שלא ייגרם להם נזק.

באשר לטענת הבנק לפיה "ניצלו" התובעים את המצב והמשיכו לסחור בניירות הערך ה"רווחיים" בלבד, אכן סבורני כי דרך התנהלות זו של התובעים פוגמת בזכותם לבוא לבית-המשפט ולטעון בניקיון כפיים, שהרי יכלו הם לבחור בין אופציה א' - שומת ניירות הערך ביום מעצרו של שרון, או באופציה ב' - להמשיך ולפעול בכל ניירות הערך ולא לבוא בטענות לבנק בגין אי חתימה על הארכת תוקף הסכמי ההשאלה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים, באופן המפורט להלן: בגין התקופה הראשונה סך של 26,000 ש"ח, בהם יישאו הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.7.2009 (יום מעצרו של שרון) ועד ליום מתן פסק דין זה. בגין התקופה השנייה, סך של 189,194 ש"ח, בסכום זה יישא הנתבע 1, הבנק, בלבד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.7.2009 (יום מעצרו של שרון) ועד ליום מתן פסק דין זה. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 40,000 ש"ח שישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

הוראות ההסכם הספציפי לצורך מסחר בני"ע זרים עליו חתמו בני הזוג מיכאלוב מגדירות במפורש את האחריות החלה על הלקוח המבקש להשתמש בשירות זה, והן מתייחסות במפורש הן לסיטואציה נשוא ההליכים דנן, והן למתן פטור לבנק מנזק שניגרם ללקוח עקב השמוש באותם המכשירים.

האחת, בסך של 32,267 ₪ בעבור רכישת מט"ח לשם מימוש האופציות והשנייה, בסך של 33,280 ₪ בעבור מימוש האופציות .

בסעיף 2.1 להסכם נכתב: "ידוע לי ומוסכם כי ההוראות שאתן לכם בקשר עם אופציות הנסחרות מחוץ לישראל (להלן - אופציות זרות) תהיינה כפופות לדינים, לכללים, להוראות ולהוראות רשויות פקוח שונות בארץ ובחו"ל לרבות o.c.c (להלן: הרשויות), ולאלה של בורסות מחוץ לישראל הפועלות לפי דין מקום פעילותן, בהן מיתנהל מסחר בנכסים פינאנסיים (להלן: הבורסות) ועל פי הנהוג והמקובל באלה, כפי שהיו מעת לעת. בהתאם לכך אפעל בהתאם לדינים, לכללים וההוראות הנ"ל והנני פוטר אתכם מכל אחריות לכל הוצאה נזק או הפסד מכל סוג שהוא שעלול להגרם לי עקב תחולת דינים, כללים והוראות אלה." בסעיף 4.5.3 להסכם נקבע במפורש :- "במקרים מסוימים, אופציה זרה שלא ניתנה הוראה לממשה עד למועד פקיעתה, למרות האמור יכול שתמומש במועד הפקיעה באופן אוטומאטי, אם יחשב המימוש כדאי לפי שקול דעתם ו/או הנחיותיה של הבורסה או הברוקר או הנציג הנוגעים בדבר, מבלי שאמסור הוראת מימוש ואני מסכים מראש לדרך המימוש האמורה לעיל מבלי שתהיינה לי כל טענה כלפיכם בגין מימוש או אי מימוש, אלא אם כן אמסור בקשה שלא לממש את האופציה הזרה לגבי המקרה האחרון, לפחות 24 שעות לפני מועד המימוש..." לאחר החתימה על ההסכם החל נתבע מס' 1 לבצע באופן תכוף ולאורך זמן עיסקאות רכישה ומכירה באמצעות האנטרנט, ובסך הכול ביצע עשרות עיסקאות במשך תקופה קצרה יחסית (ראה עמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 6.9.15).

...

בנוסף ישלמו הנתבעים 1 ו-2 לתובע, את הסך של 4,482 ₪ בצירוף ריבית פיגורים בשיעור שנהוג בבנק התובע מעת לעת, וזאת לתקופה שמיום 17.1.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן הנני מחייבם לשלם לתובע את הסך של 94,581.42 ₪ בצירוף ריבית דרבית רבעונית בשיעור שנהוג בבנק התובע מעת לעת, וזאת לתקופה שמיום 17.1.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף הנני מחייבם בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ אשר יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בתביעה שלפניי, תובע שירי מהבנק סכום של 26,000,000 ₪ בגין הפסדים שנגרמו לו לטענתו מהשקעותיו במסחר באופציות מעו"ף במהלך התקופה מיום 25/5/00 ועד יום 31/12/00 (להלן: "התקופה הנתבעת").

להמחשת היקף הפעילות, מצוין בחוות-דעתו של טננבום כי המחזור היומי הממוצע ביחידות אופציה בחשבונות בתקופה הרלוונטית היה בשיעור 3.6% ממחזור המסחר היומי הכולל בבורסת המעו"ף, ובשיא הפעילות הגיע המחזור בחשבונו של שירי לשיעור של 5.7% מן הפעילות בשוק המעו"ף. בנוסף טען שירי כי בחודשים האחרונים לתקופה הנתבעת, אסר על צבאג לבצע פעולות מסוימות, אולם צבאג התעלם מהוראותיו וביצע עסקאות בהיקפים גדולים בנגוד להוראות שנתן שירי, אשר גרמו לנזקים בסך 7,502,018 ₪.

עוד טען הבנק כי דרישתו להסדרת החוב של שירי, שעמד על סך של כ-14 מיליון ₪, כתנאי למתן האישור להפקדת השיקים המעותדים בבנק המזרחי היתה דרישה לגיטימית, וממילא אינה מהוה התניית שירות בשירות, שהרי הסכם הויתור אינו בגדר "מתן שירות ללקוח" כמשמעו בחוק הבנקאות.

מטעם הבנק נשמעה עדותם של צבאג וטייכר, וכן נשמעה עדותם של מי שהיה מנהל הסניף בעת הרלוואנטית – מר אלברט רודיך (להלן: "רודיך"), מי שהיתה סגניתו – גב' דליה ביילי (להלן: "ביילי"), מי שהיתה ראש מחלקת מטבע חוץ – גב' נילי ערן (להלן: "ערן"), ויועץ ההשקעות – מר שמעון כפיר (להלן: "כפיר").

הסביר זאת כבוד הנשיא שמגר בעיניין ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, פ"ד מח (2) 573 (1994) (להלן: "עניין צבאח"): "מערכת היחסים שבין לקוח (ולדידי, אף מי שאינו לקוח) לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצידו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן (ראה: א' פורת, 'אחריותם של בנקים בגין רשלנות-התפתחויות אחרונות' ספר השנה של המשפט בישראל, תשנ"ב-תשנ"ג (לשכת עורכי-הדין-ועד מחוז תל-אביב, א' רוזן-צבי עורך, תשנ"ד) 324).

...

לנוכח כל האמור, לא ניתן לקבל את גישתו של שירי שלפיה יש להעריך את נזקיו בגובה ההפסדים שלו, לפי שיטת החישוב השניה, שיטת "הפיצויים של ביטול". תיאורטית, ניתן היה לחשב את הנזק לפי שיטת הפיצוי הראשונה או השלישית, אלא שבצדק העיר אלדור כי בחוות-דעתו של טננבום אין כל היתייחסות לפרמטרים שהשפיעו על גובה ההפסדים בחשבונות של שירי בתקופה הנתבעת.

סוף דבר 29.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

מכיוון שבעת רכישת הצילינדר לא ניתן היה לסחור באופציות הרלבנטיות, הבנק העמיד עצמו בניגוד עניינים חמור, כאשר לא שימש כמתווך בין התובע לצד ג' אלא עשה זאת בעצמו.

דיון השאלות הצריכות הכרעה בתביעה דנן הן: -האם עילת התביעה התיישנה-האם הבנק התנה שירות בשירות:-האם הבנק כפה על התובע פעולה כלשהי מהפעולות שביצע-האם הבנק הונה את התובע והטעה אותו-האם הבנק אחראי להפסד הכספי שניגרם לתובע.

מטרת חוות דעתה כמפורט בסעיף 1.3 לחווה"ד, הייתה להעריך את הנזק הכספי שניגרם לתובע, בעקבות עסקת האופציות שהתבקש לערוך על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ כתנאי להלוואות שנטל ביום 19.5.99 ואשר היו לבנק בטוחות מספיקות להבטחתן.

איתי בן זאב, מנהל חדר עיסקאות מט"ח ונגזרים בבנק פרט בתצהירו את הנתונים אשר הועברו לפרופ' האוזר לצורך חישוב מחירי האופציות לפיהם חויב התובע בגין עסקת הצילינדר כדלקמן: שערי עיסקאות בחוזים עתידיים לרבות אופציות, מחושבים לפי שערים שהבנק מפרסם לסניפים מדי מספר דקות.

הפרת האיסור מהוה עבירה שהבנק וכן עובדיו עלולים להיענש עליה (סעיפים 10 ו-11 לחוק), ואם כתוצאה מאילוצו להיכנע להתניה האסורה נגרם ללקוח נזק, קמה לו עילה לתבוע את נזקו מן הבנק (סעיף 15 לחוק; ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – פרשת סריגי ציביאק), בעמ'525; א' וינרוט, ב' אדלשטיין התניית שירות בשירות על-ידי תאגיד בנקאי בעמ' 49 ואילך; מ' מזרחי "על התניית אשראי בנקאי בחיסכון בבנק").

מבחינה ראייתית, קורלציה כזו יכול שתוכח על-ידי עדות ישירה של הלקוח על התניה כאמור, וכן על-ידי נסיבות חיצוניות, כגון סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים או במקרה שבו מדובר על פתיחת תכניות חסכון כתנאי להגדלת מסגרת אשראי – הוכחת זהות או קירבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גובהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת; סממנים אלה המצביעים בדרך-כלל על קיומו של קשר בין שני סוגי השרות, הם בעלי ערך ראייתי, ואף הם תוארו בפסיקת בתי-המשפט תוך שימוש במושג קורלציה" (ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ בעמ' 156).

...

שוכנעתי מגרסת הבנק ומחוות דעתו של פרופ' האוזר ומצאתי, כי קיים קשר עסקי בין ההלוואה לעסקת ההגנה על המטבע, שהייתה מחויבת נוכח העמדת ההלוואה בפר"ש. מצאתי כי עסקת ההגנה הייתה בתנאים סבירים ולא נגרם לתובע כל נזק.

סוף דבר מהמקובץ בפסק דיני זה עולה, כי מעבר לכך שהתביעה דנן התיישנה, התובע לא הוכיח את תביעתו ודינה להידחות.

התובע ישלם לנתבע הוצאות שכר טירחה בסך 35,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתנה היום, כ"ה בסיון, תשס"ט (17/06/2009), בהיעדר הצדדים.