בניית תחנת דלק כשינוי ייעוד קרקע חקלאית

בן שבת הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שגורן הבטיח לו והתחייב לפניו לשנות את הייעוד החקלאי של המקרקעין לצורך בניית תחנות דלק, ונטל תמריץ מראש לשם כך, אף שהיה מודע לסעיף 15 בחוזי החכירה שנחתמו עמו, ולפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8325/12 רמ"י נ' מהדרין בע"מ ואח' (מיום 17.2.14), שלפיהם, במקרה של שינוי ייעוד, זכאית רמ"י להשיב לידיה את הקרקע תמורת פיצוי נמוך על פי הייעוד לחקלאות.

...

לפיכך התביעה נגדה נדחית.

מעבר לכך שלא הוכח חוב בגין שכר טרחה, אף לא הוצג הסכם, או הוכחה לשכר ראוי, מהעובדות, כפי שהצטיירו מהראיות, עולה שהפנייה לגורן נעשתה על ידי בן שבת, ושכר הטרחה שולם באופן גלובאלי גם על שירות זה. סיכום אשר על כן אני מקבלת את התביעה, ככל שהיא מופנית נגד גורן בלבד, באופן חלקי, ומחייבת את גורן לשלם לתובעת 2,726,246 ₪, בתוך 30 ימים.

כמו כן אני מקבלת את התביעה שכנגד, באופן חלקי, ככל שהיא מופנית כלפי בן שבת והתובעת בלבד, ומחייבת אותם לשלם לגורן, ביחד ולחוד, פיצוי בסך של 1,000,000 ₪.

בשנת 1998 חתם המערער על הסכם עם פז חברת נפט בע"מ (להלן פז) להקמת תחנת דלק על מגרשו, לאחר שינקוט בהליכים הדרושים לשינוי יעוד המקרקעין מקרקע חקלאית לאחרת.

בשלהי שנת 1999 הגיש המערער תכנית לשינוי ייעוד המקרקעין שבבעלותו ולקבלת היתר לבניית תחנת הדלק.

...

לאחר שנניח שלנהג הנוסע במהירות 80 קמ"ש דרושות מס' שניות על מנת להחליט לפנות לתחנה, נגיע למסקנה, כי פרק הזמן שבו עלולה החממה להסתיר את התחנה לנהג, בטרם יחליט על פניה לתחנת הדלק, הינו מועט ביותר, קרי, מס' בודד של שניות בלבד.

בסופו של דבר תוקן הפגם, אך הנורית ראוי לה שתהבהב תדיר.

נוכח כל האמור לא נעשה צו להוצאות.

בתמצית יצוין, כי בשנת 2003 הגיש הנאשם 1 תכנית מפורטת לשינוי ייעוד הקרקע מחקלאי לתחנת דלק.

המערער טען כי מהפרוטוקול ניתן להבין שלא כל הנאשמים היו נוכחים בדיון וכי כתב האישום לא הוקרא למערער, והלכה למעשה הוא לא הודה בו. לגוף העניין, נטען כי המערער כיהן כמנהל בנאשמת 2 שמעורבותה בתחנת הדלק הסתכמה באספקת דלק, וכי אין לו כל קשר לבניה ולשימוש במקרקעין.

...

 אני סבורה, כי לו המערער, בתום לב, היה מגלה רצון לעמוד על חפותו וצורך לנהל את משפטו, היה מגיש בקשה לחזור בו מהודאתו, בסמוך למועד בו עשו זאת הנאשמים האחרים, וטרם למו"מ עם המשיבה.

על יסוד מכלול האמור לעיל נדחה הערעור על הכרעת הדין.

אף שצוין בכותרת הודעת הערעור שזו מכוונת גם כלפי גזר הדין, בפועל לא נטען מאום בהקשר זה ומשכך הערעור נדחה גם על רכיב זה. המזכירות תמציא לצדדים.

בהתאם להסכמים שנחתמו במהלך החודשים יוני עד אוגוסט 2005, התחייבה כאמור אשד רגבים, באמצעות בריל ופרלמוטר, לבצע שינוי ייעוד של הקרקעות החקלאיות שנמכרו לתובעים לצורך בניית תחנות דלק ו/או מפג"שים, וזאת עד ליום 31.1.2006.

...

אין בידי לקבל את טענותיו של אשכנזי בעניין זה. סעיף 27(א) לפקודת השטרות קובע כי "מטיב בשטר הוא האדם שחתם עליו כמושך או כקבל או כמסב בלא שקבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר". שיק טובה מטרתו להיטיב עם אדם אחר, ולאפשר לו קבלת אשראי בעד השיק (ע"א 236/60 שוירץ נגד ברקליס בנק ד.ק.או, פ"ד יד(3) 2122, 2124).

בסופו של דבר, נוסח על ידי עו"ד בורנשטיין ועו"ד שמלה הסכם "הצהרות הכוונות", לאחר מו"מ ארוך ביניהם (ראה עדותו של עו"ד בורנשטיין בעמ' 31 לפרוטוקול).

סיכומו של דבר, לאור הוראות סעיף 9 להסכם "הצהרת הכוונות", הרי שההסכם הנ"ל בוטל מתחילה ולכן, התובעים אינם זכאים לקבל לידיהם את התמורה הנקובה בו ולפרוע את ההמחאות שנמשכו על ידי אשכנזי ואשר הוסבו לטובתם מכח ההסכם הנ"ל. סיכום לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע מס' 5 (אשכנזי).

בית המשפט העליון קבע כי מקום בו התוכנית מייעדת מקרקעין לייעוד חקלאי ומאפשרת בניית מבנים, זכויות הבנייה הללו מאפשרות לועדה המקומית לאשר שינוי יעוד בקרקע החקלאית לתחנת דלק, על בסיס זכויות הבניה החקלאיות: "המסקנה המשתמעת מניתוח זה היא כי סמכות הועדה המקומית בעיניין הקמת תחנות דלק נתונה לה לגבי אזורים בעלי ייעודים מסוימים, גם כאשר הדבר מחייב תוספת ייעוד להקמת תחנת דלק שאינו כלול בייעודים הקיימים על-פי התכנית. אולם אין להסיק מכך, בלא אמירה מפורשת של המחוקק, כי הועברה לועדה המקומית גם סמכות לאשר בתכנית הענקת אחוזי בנייה הנדרשים לצורך ההקמה, כאשר התכנית התקפה הקיימת אינה כוללת כל אפשרות בניה של תחנת דלק, או כאשר הקף הבנייה שהיא מתירה אינו מספיק לצורך הקמת תחנה.

...

לטענת המערערים, המסקנה המתבקשת היא כי רצ/1/1 בשטחים המיועדים לחקלאות לא השתנתה ולא בוטלה בעקבות תמ"מ/3 והמקרקעין הוכרזו כקרקע חקלאית רק לאחר מועד אישור תמ"מ/3, על כן לא חל בענייננו הסייג סעיף 1.5(ב) שבה.

lawdata - דטהחוק כשלעצמי, מקובלת עליי בסוגיה זו עמדתו של השופט בך".

בהתחשב באמור אני דוחה את העתירה.

המערערים ישלמו לכל אחת מהמשיבות שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.