בניית קיר תומך נמוך בגבול הכביש

עיון בהעתק מסקיצה מס' 17 שכותרתה "כביש חיילים משוחררים. המשך בניית קיר קיים", מעלה כי הנה מתייחסת לעבודות שבוצעו במסגרת המיכרז להארכת קיר קיים בנפח כולל 267,60 מ"ק. אין כל הסבר מפי התובעת, לפשר אי זמונו של המהנדס אלכס, אשר ערך בכתב ידו את הסקיצות ואת חישובי הכמויות במקטעים השונים של הכביש, לעדות מטעמה בביהמ"ש. מדובר בעד רלבאנטי שהיה ביכולתו לשפוך אור לגבי מיקומו של הקיר התומך, והיותו כלול/בלתי כלול בהיתחשבנות הסופית עם המועצה במסגרת המיכרז.

עוד העיד כי "... הקיר תומך כביש ומוביל לשכונה פנימית" (פ' עמ' 9 ש' 16), ומיקומו של הקיר אינו באמצע החלקה אלא "בגבול הגובל לכביש מוביל" (פ' עמ' 9 ש' 18).

המקום המסומן כקיר מס' 2 הוא קיר נמוך מאוד.

...

במחלוקת זו, נחה דעתי לדחות את טענת הנתבע בדבר זכותו לבצע את התשלום בגין העבודות שביצעה התובעת במגרשו בכרמיאל באמצעות קיזוז, וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, עיון בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט השלום בקריות מעלה כי נטען ע"י התובע 2 שם (עו"ד ש. מרעי) כי הינו בעלים רשום על 21000 /126659 חלקים משטח חלקה 22 בגוש 19502.

מכאן, נחה דעתי לקבוע כי התובעת הוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי ביצעה עבודות של פיתוח והכנה לבנייה במגרש הנתבע בכרמיאל, אך לא עלה בידה להוכיח כי התמורה המוסכמת עמדה על סך של 35,634 ₪ כולל מע"מ, כנטען.

סיכום אשר על כן אני מקבל את התביעה, בחלקה, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך 65,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.09 ועד התשלום המלא בפועל.

בהמשך הוסיף מומחה ביהמ"ש: "את הקיר התומך בנתה העיריה. זה נילקח בחוות הדעת. עצם זה שנתתי 9%. זה בעצם עקב המפלס הנמוך שיש צורך להגביה את זה עם קומת עמודים ולהגיע לגובה. לא צריך מילוי מכיוון שהקיר התומך נעשה, המפלס של המיגרש הוא נמוך." (עמוד 39 שורות 20-22 לפרוטוקול דיון מיום 5.6.2017).

כן מוסיף מומחה הנתבעת וקובע כי קומת העמודים הנה הכרחית בכל מקרה של בניה באיזור, זאת ללא תלות וקשר בכביש הגובל בחלקות.

...

" ביום 16/4/96 ניתנה הסכמה עקרונית של ב"כ הנתבעת לשינוי הסכם פשרה ,כך שינוסח כדלקמן: "ב"כ הצדדים: מסכימים כי הסכסוך הנוכחי יסתיים בכך שהנתבעת תשלם לתובעים את שווי החלק ממגרש שמשמש היום לצרכי הכביש שנסלל . לפי שוויו שייקבע ע"י שמאי מוסכם בהתאם לתוצאות המדידה שבוצעה או זו שיזום בעצמו , אם ייקבע שנלקח חלק כלשהו מהמגרש לטובת הכביש ושוליו . שווי זה יכלול את שווי המקרקעין , שווי הגריעה ממחירה של החלקה כולה במכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון והשפעת הגריעה על אפשרות הבניה בחלקה , וכל שיקול נוסף שימצא לנכון השמאי לקחת בחשבון לצורך הערכת שווי זו .... ". (להלן- "הסכם הפשרה המתוקן") בית המשפט הנכבד רשם לפניו באותה החלטה את הסכמת הצדדים למינויו של שמאי המקרקעין דן ברלינר כמומחה מוסכם, אלא שלנתבעת ניתנה זכות להודיע בתוך 7 ימים ממועד הדיון, האם מקבלת היא את הצעת הפשרה אם לאו.

לפיכך, הנני דוחה דרישה זו של התובע לפיצוי בגין צורך במילוי במגרש 2116, שכן יש בהעלתה בשלב שמיעת ההוכחות משום הרחבת חזית אסורה.

לפיכך, הנני דוחה דרישה זו, שכן יש בהעלתה בשלב שמיעת ההוכחות משום הרחבת חזית אסורה.

סוף דבר התוצאה היא כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מסלילת הכביש תוך שינוי התוואי בסך של 215,400 ₪ נכון ליום 11.5.2015.

ההיתרים הותנו בתנאים רבים, אשר מתוכם רלוואנטיים לענייננו במיוחד התנאים הנזכרים להלן: "25. לבנות קיר תומך בחלק הנמוך של המיגרש לפני התחלת הבניה במקום ולהזמין מפקח גנים לאישור הקיר לפני המשך הבניה.

ראו לעניין זה ע"א 324/82 עירית בני-ברק נ' ברוך רוטברד פ"ד מה(4) 102, 114-116, 129-132 (1991), ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה – נתניה, פ"ד מו(5) 727, 739-740 (1992), בר"מ 4443/03 עריית חולון נ' רשות שדות התעופה בישראל (דינים, 17.7.11), ת"א (של' – חי') 6247/05 ימית צורית פיתוח וכבישים (1998) בע"מ נ' טכנולוגיה להבים בע"מ (דינים, 28.11.12), בס' 80 ועוד רבים וטובים.

ביום 30.9.09 נשלחה התראה מטעם אגף הפיקוח של העיריה בדבר אי-הקמת הקיר וכבר ביום 25.10.09 נשלח מכתב נוסף בו נקבע כי כבר היתה גלישה של עודפי חפירה מהחלקה וכי על התובעים לדאוג לנקיון הפסולת ולבניית הקיר התומך בגבול החלקה.

...

אשר על כן, תביעת התובעים לנזקים אלו נדחית.

סיכום תביעות התובעים כנגד העיריה והועדה (נתבעות 1 ו-2) - נדחות.

התובעים ישלמו לנתבעות 1-2 סך כולל של 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. נוכח קביעה זו, נדחית גם בקשת התובעים לסעד הצהרתי כנגד מי-כרמל.

בסיכומי השלמה שהוגשו ביום 7.6.21 בעיניין חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, טען התובע כי יש לפסול את חוות דעת מומחה בית המשפט ממספר טעמים: · חשש למשוא פנים - המומחה אישר בחקירתו כי נפגש עם הנתבע פעמיים לפחות לאחר הביקור בשטח ובכך נוצר חשש למשוא פנים המוביל לפסילת חוות הדעת שערך, המתגבר נוכח העידר ההנמקה באשר להטלת הישתתפות התובע; · חריגה מהסמכות שהוענקה לו עת קבע כי על הערייה לשאת בעלויות הקמת קיר התמך של גבול חלקת התובע עם החלקה שבבעלות הערייה ועם כביש מס' 1 ואי מתן מענה לפניות התובע בעיניין זה. · לחלופין טוען התובע כי יש להורות על השלמת חוות דעתו של המומחה בעיניין הקמת ובניית קירות התמך בקטע הגבול של חלקת התובע עם חלקה 332 שבבעלות עריית סחנין ועם כביש מס' 1.

המומחה ציין כי בהיעדר חפירה, בסיס הקיר היה יכול להיות נמוך יותר ומכך נגזרה עלות הישתתפותו של התובע.

...

לסיכום, התביעה מתקבלת באופן חלקי במישור הסעד הכספי בהתאם לקביעות המומחה ובית המשפט.

אין בידי להיעתר ליתר הסעדים המבוקשים על ידי התובע במישור היחסים שבינו ובין הנתבע והתביעה בעילת המטרד - נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי במישור הסעד הכספי.

אמנם העלות של תמיכה כזו נמוכה בהרבה מהעלות של בניית קיר תמך.

כאשר מצרפים הוראות אלו אל סעיף 3(ט) לחוזה הקובע כי עבודות הנתבעת "לא יכללו פיתוח כלשהוא בתחום המיגרש ו/או בגבולותיו", פרט לקירות התומכים את הכבישים והשבילים הציבוריים (כאמור בסעיפים ב(1.1) ו-ד(12) של נספח א' לחוזה), התוצאה המתקבלת היא שאחת מחובותיה של הנתבעת בחוזה הינה למסור לבונה את גבולות המיגרש בו זכה, כאשר הגבולות מסומנים בשטח, וכאשר שטח המיגרש הכלוא בין הגבולות אינו כולל בתוכו שינויים בהשוואה למצב ששרר בעת הזכייה במיכרז והחתימה על חוזה התשתית, למצער לא שינויים שבוצעו על ידי הנתבעת או מי מטעמה.

...

התובע לא נעתר לבקשה ולא סילק את העפר.

סבורני כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי מילאה אחר חובתה בחוזה התשתית בנוגע לקו התיקשורת.

בנוסף, קיימת אי-התאמה בין גרסת התובע בתצהיר עדותו (סעיף 27), לפיה איתור התא הצריך חפירות במקומות שונים בעקבות זימון הקבלן, לבין דבריו בחקירה הנגדית, לפיהם "התא שטוענים שלא מצאנו אותו היה מכוסה במעט אבק. הבאנו את הקבלן שביצע תא זה, והוא ניער את האבק ומצא אותו בקלות" (עמ' 27 שו' 12-13).