בניית קיר אבן וסיפוח שטח ללא היתר

בעדותו בפני מיום 15/1/15 תאר את השטח נשוא התובענה, דהיינו האיזור האחורי של הבית, שנימצא היום בבעלות מישפחת דהרי, אשר לתאורו כולל בין היתר חומה, אשר הערייה בנתה: "...יש לי גם אישור שהעירייה בנתה. נתתי לנתבעים גם את האישור. אני לא זוכר אם נתתי או לא נתתי. יש קיר שהעירייה בנתה מאחורה, היה שקום שכונות ועשו אבנים יפות. כשביהמ"ש מפנה אותי לתמונות הפיקוח, אכן זו הגדר שנבנתה, וגם יש איסכורית שאני עשיתי בזמן שקניתי את הבית, המנהל לא רצה להעביר לי את הבית ואמר שאני בשטח פלישה, קניתי את הבית שנתיים או שלוש לפני שמכרתי למשפחת דהרי. המנהל לא רצה לרשום את הבית על שמי שכן אני עשיתי את האיסכורית. כשקבלתי את הבית היה רק את קיר האבן. הם אמרו לי שזה השטח שלהם מאחורה, אמרתי שנכנסים אליי כל מיני נרקומנים לגינה, ביקשתי לעשות איסכורית שאנשים לא יכנסו לשטח. נתנו לי אישור עם כתב התחייבות, שמתי שהמנהל ירצו את השטח שלהם, אני אוריד את האיסכורית. גם בזמן שמכרתי את הבית לדהרי הצהרתי ואמרתי לנתבעים שיש שטח מאחורה ששייך למנהל מקרקעי ישראל, אני מכרתי את הבית ולא את השטח....". (עמוד 24, שורות 3 ואילך).

לפיכך, אף המסמכים אשר צורפו על-ידי הנתבעים, והעד מטעמם כאמור, מצביעים כי בפועל השטח נשוא תביעה זו לא סופח והיתה אך כוונה לספחו, אשר לא מומשה הלכה למעשה, בין היתר היות והתוכנית (נספח ב) לא נכנסה לתוקף ולא אושרה ע"י כל הגורמים הנדרשים והן בשל כך שהמינהל לא ביצע עסקה לסיפוח המיגרש, דבר שהיה נידרש.

...

התובעת מוסיפה ואומרת, כי דין טענת הנתבעים בדבר התיישנות תביעתה לפינוי להידחות, שכן המדובר במקרקעין מוסדרים, ועל פי הוראות החוק, אין התיישנות במקרקעין מוסדרים.

על פי הוראות חוק המקרקעין, אין התיישנות במקרקעין מוסדרים ומשכך דין טענת הנתבעים בדבר דחיית התביעה עקב התיישנותה, להידחות.

לאור האמור דין התביעה להתקבל במלואה.

נוכח כל האמור לעיל אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבעים לפנות את ידם מהמקרקעין נשוא התביעה בתוך 30 יום מהיום, ולהותירם כשהם נקיים מכל אדם וחפץ, כולל גדר האיסכורית.

כתב האישום ייחס לנאשמים בניית קיר אבן מחוץ לגבולות חלקה, לכיוון חלקת שכן וסיפוח השטח בגודל 54 מ"ר, במקרקעין הידועים כחלקה 242 בגוש 13698 ברחוב נווה אורנים 242 צפת, וכן שימוש בקיר האבן.

הנאשמים הודו, והורשעו; יצוין כי למרות שמדובר בקיר החורג מגבול מיגרש, העבירה המיוחסת לנאשמים, בה הורשעו, היא אך עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה (עבודות ושימוש ללא היתר), ללא עבירה לפי סעיף 204(ב) (סטייה מהיתר או מתכנית).

...

השוואת קנס בסכום זה לקנס בסך 750 ₪ מובילה אותי למסקנה שהעונש המוסכם בנסיבות הענין טומן בחובו הקלה גדולה יחסית עבור הנאשמים.

על כן אני מקבל את הסדר הטיעון.

עלותו הכוללת של פיתרון זה הנה 32,029 ₪ כולל מע"מ. עוד קבע המומחה בחוות דעתו, כי אין צורך להקים קיר כובד לאורך גבול החפירה כפי שנקבע בחוות הדעת מטעם התובע, שכן לא קיימת סכנה ליסודות המבנה, קיר מסוג זה מצריך היתר בנייה והוא מהוה למעשה סיפוח שטח קרקע לטובת התובע מסביב למבנה, חרף כך שהבעלות בקרקע הנה של הנתבעת 1.

משכך הפיתרון שהוצע על ידי מומחה בית המשפט הוא להקים קיר כובד בגובה 5.5 מטרים עם אבן לקט וגדר רשת בטיחות מעליו, בעלות של 119,340 ₪ סה"כ כולל מע"מ ומעליה גדר רשת בעלות של 2,586 ש"ח. לדידו מאחר ואין מספיק מידע באשר ליסודות הבניין של התובע (ובכלל זה סוג ועומק היסודות), הרי שספק אם הפיתרון שהוצע על ידי המומחה מטעם הנתבעים יספק מבחינה קונסטרוקטיבית.

שלישית, אין בתשריט החלוקה אפילו הייתה הועדה המקומית מאשרת אותו, או אפילו הייתי מניח לטובת התובע, כי אושר כחלק מהיתר הבנייה שקבל התובע משנת 1979 (ולא כך הדבר) כדי להעניק לתובע זכויות קניינות או אחרות בשטח החצר (גם לא זכויות של בר רשות) ואין באישור התיכנוני כדי לאפשר פגיעה קניינית בנתבעים ובבעלים הרשומים של החלקה.

...

בנוסף ובמקביל אני ממנה את המהנדס מר סוהיל סאבא, כמומחה אשר יפקח על אופן הגשת הבקשה להיתר וכן על ביצוע עבודות בניית הקיר התומך בהתאם לפסק הדין על ידי הנתבעים (להלן: "המומחה").

הנתבעים ישלמו למומחה את שכרו עבור עבודות הפיקוח, וזאת תוך 14 יום מהיום שבו תתקבל דרישה ראשונה בעניין.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים.

שלישית, הנאשם טען כי העבירה בוצעה בדירה כעשור לפני רכישתה וכי פעל לאורך השנים בניסיון להכשירה ואף פעל להמנע משימוש בשטח הצבורי שסיפח לדירתו בדרך של בניית קיר ויצירת "שטח כלוא". בהקשר זה יש לציין כי הנאשם טען לקיומו של הליך הכשרה וכתמיכה לטענתו הפנה למסמכים שהוגשו על ידו לתיק יחד עם בקשות דחייה.

בתו"ב (י-ם) 67961-06-16 מדינת ישראל נ' יצחק לוי (18.5.20) הורשע הנאשם בעבירת שימוש בבניה קלה בשטח של 30 מ"ר וגדר אבנים בחצר ופח בשטח 35 מ"ר. בית המשפט השית עליו קנס בסך 3,000 ₪, כאשר נקבע שמיתחם הענישה ההולם לגבי מבנה המגורים הוא בטווח שבין 100 ל-300 ₪ למ"ר. בתו"ב (י-ם) 31561-06-20 מדינת ישראל נ' יוסף אלנקרי (12.6.23) הורשע הנאשם בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק בגין שימוש במרפסת ללא היתר בשטח של כ-12 מ"ר בירושלים.

...

לפיכך, דין הטענה להידחות.

בהתאם לכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם ישלם קנס בסך 6,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 10.11.23 ובכל 10 לחודש שלאחריו.

אני מורה לנאשם להרוס או להכשיר את הבניה מושא האישום.

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה; בפיסקה זו – "שינוי פנימי" – שינוי שאינו נוגע לצד החצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שניסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור; סעיף 1 לחוק קובע כי: "בנין" – כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות – (1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע; .

המפקחת תארה בניה זו כעדותה כך: " לפי התשריט שמבוסס על בקשה 2004/161 היו קיימות במקום מרפסות מקורות שמסומנות בקוו ירוק מקווקוו והם הרסו את המרפסות, הם עשו פנלית אחת ארוכה לכל האורך וחלק מהקירות הפנימיים נהרסו. בין הקוים המקווקווים בירוק ומה שאני סימנתי בסגול לא היה כלום לפי אותה בקשה. נוצר 5,6,7,8 שזה שטח אחד גדול שסופח לדירה" ( עמ' 5 שורות 15-18).

ראשית, המפקחת העידה, תוך היתייחסות לתשריט שהוגש מטעמה כך- "בגדול, כל מה שמבוקש בהיתר הוא בצבע ומה שקיים צבוע בצבע אפור. אם הייתי רואה שהחצר הפנימית מבוקשת כמחסן או כחצר היא הייתה צבועה. אם אנו רואים גם בקשות שהם לא היתרים ואני רואה משהו צבוע אני לא ישר מוציאה צו הריסה גם אם עדיין לא היתקבל היתר כי יכול להיות שזה בתהליך. אנו גם לא חותמים על זה שמדובר בבניה שהיא בבקשה או בתהליך" (עמ' 7 שורות 26-28).

...

המסקנה היא אפוא כי לא הורם הנטל על ידי המבקש בכדי להראות כי עסקינן בשיפוץ ולא בבנייה חדשה.

אולם, מקובלת עלי טענת המשיב בסיכומיו לפיה במקום בו סומן 5-6A אין למעשה כיום כל בניה וכי הסימון בצו 5-6-7-8, על אף שלא סומן במיקום הנכון במקטע המסומן 5-6A, מתייחס כל כולו לאותה מרפסת שהורחבה ונסגרה בפנלית בדירת המבקש בלבד.

לסיכום הבקשה – נדחית.