בע"א 15/64 יוסף אריה מוזס נ' יוסף מוזס (31.5.65), קבע בית המשפט כי יש לשים קץ לשימוש לרעה בהליך המשפטי ולהטרדה בלתי צודקת מצד התובע:
"אין נתבע חייב לסבול שהתובע יציק לו, בשל אותה עילה ממש, בשתי תביעות בבתי משפט שונים. כפילות תביעות שכזו כמוה, לכאורה, כשימוש לרעה בהליך משפטי. כדי לשים קץ למעשה של הטרדה שאין לו צידוק יעמיד בית-המשפט את התובע. בענין כזה, לפני הברירה, ועליו יהיה לבחור באיזו תביעה ימשיך; התביעה השניה תבוטל".
כמו כן, על פי טיוטת תקנות התיכנון והבניה (סדרי דין בהליכים לפי פרקי') התשע"ח-2018) שטרם אושרה וקיבלה תוקף של תקנות בנות פועל תחיקתי, ניתן ללמוד כי בכוונת המחוקק להכניס בעתיד תנאי על פיו, חובת תובע במסגרת בקשה למתן צו שפוטי תהיה בהגשה מיסמך שיכלול גם את פירוט כל ההליכים המינהליים והמשפטיים שהתנהלו ומתנהלים בנוגע לאותו מושא הצוו המבוקש.
הגדרתו של ביניין על פי סעיף 1 לחוק התיכנון והבניה היא:
"כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות-
(1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע;
(2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל;
מכאן, שעל פניו, נראה כי התורן ניכנס לתחום הגדרת "ביניין" על פי חוק התיכנון ובניה ומכאן, לכאורה נידרש לו היתר על פי סעיף 145 (א) לחוק התיכנון והבניה, כאשר ההיתר ינתן רק אם העבודה שבוצעה תואמת לאותה תכנית ביניין עיר באותו המקרקעין, על פי סעיף 145(ב) לחוק התיכנון והבניה.
...
היתר לשינוי מיקום המשדר ניתן בסופו של דבר על ידי המשרד להגנת הסביבה לגובה של 76 מטרים, ההיתר ניתן בתאריך 13.5.15 והוגש לתיק כראיה (ראו מש/9).
זאת ועוד, גם אם כל עניין שלעצמו לא היה מוביל למסקנה שיש לדחות את הבקשות האמורות, הרי שהצטברותן הכוללת של המחדלים מצד המבקשת, ובעוצמתם המצטברת יש בכדי להטות את הכף לטובת קבלת טענת ההגנה מן הצדק על כל חלקיה שנמנו לעיל בהחלטתי.
העולה מן המקובץ, כי בנסיבות שתוארו באריכות, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה.
