בניית יחידות דיור בשטחים

ביום 21.2.11 הוגש נגד הנאשם ואישתו, גב' תמר מרום, כתב אישום בגין עבירות בניה שבוצעו בנכס, כדלקמן: · בניית יחידת דיור בשטח של כ-26 מ"ר, על פי הפעולות הבאות – קירוי ודיפון מיתחם שהיה מתוחם בקירות משני צדיו (ושימש לחניה), בשטח של כ-16 מ"ר, סגירת קיר בלוקים נוסף באותו מיתחם חניה (בעורף המבנה), הוספת שער בחזית מיתחם החניה הנ"ל (בנוסף להוספת קירוי בלוקים להשלמת פער הגובה בין השער הנ"ל ובין התיקרה), וחיבור מחסן סמוך בשטח של כ-10 מ"ר אל המבנה הנ"ל (ששמש בעבר לחניה, כאמור), והתאמת שני המבנים כך ששמשו כיחידת דיור בשטח כולל של כ-26 מ"ר. · בניית גג רעפים מעל המבנה המתואר לעיל.

...

ולענין הענישה המוצעת בגדר הסדר הטיעון – כאמור, אף שזו נוטה לצד המקל, באתי למסקנה כי אין מדובר בהסדר טיעון בלתי סביר בעליל או כזה החורג באופן קיצוני מנורמת ענישה, באופן המחייב את אי כיבודו.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. קנס כספי בסך 1,500 ₪ שישולם עד ולא יאוחר מיום 25.3.20.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות בסך 7,500 ₪ להימנע מעבירה אותה ביצע למשך שנתיים מהיום.

כלומר, שהועדה שקלה את העובדה שהתכנית אשר הייתה בתוקף טרם אישור התכנית נשוא העתירה לא כללה שטחים שהעירייה יכולה להפקיע ולנצל אותם כראות עיניה, שקלה את העובדה שהמשיבים "יעניקו" לציבור שטחים מבונים (כלומר שעלות הבנייה תוטל על שכם המשיבים ולא על שכם הערייה וכיוצ"ב גורמי ציבור) וכי את השטחים שהמשיבים יקצו לצרכי הציבור יש לבחון בפרופורציה לתוספת יחידות הדיור המוצעות.

...

בית משפט קמא דחה למעשה את כל טענות המשיבים, אך ב"יישורת האחרונה" נעתר לבקשתם למתן רשות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה.

לכן, אין להתערב בהחלטת יו"ר המועצה המחוזית בנושא זה. סיכום – נוכח האמור מעלה במצטבר – דין העתירה להידחות.

העותרים ישלמו למשיבות 1-2 הוצאות בסך 3,000 ₪, למשיבה 3 הוצאות בסך 2,000 ₪ ולמשיבים 4-7 הוצאות בסך 5,000 ₪.

על כן קרקע של 0.787 יח"ד הינה קרקע לבניית יחידת דיור בשטח של כ-98 מ"ר כולל ממ"ד. שנית, טוענים הנתבעים כי מהות העסקה ומהות הזכויות אותן רכש במסגרתה הוסברו לתובע היטב: הן על ידי הנתבעים לפני חתימת ההסכם; הן על ידי עו"ד שורר ומורן אשר ייצגו את התובע בעיסקה במסגרת הפגישה ביום 21.11.2017.

...

ממסמך ההעברה הבנקאית (נספח 7 לתצהיר הנתבע) עולה שוב גמירות דעתו של התובע ביחס להסכם הרכישה וביחס לטיב הזכויות אותן רכש: "סוכם בין הצדדים על קניית 0.8 זכויות תב"ע בגוש 5027 מגרש 30 +שבס כחלון יחידה ממוצעת". הנה כי כן, מכלול הראיות הכולל את עדויות עורכי הדין אשר ייצגו את התובע באשר למצגים שהוצגו קודם לחתימת ההסכם, לשון ההסכם, תרשומת מזמן אמת והתנהגות הצדדים לאחר ההסכם, מובילים כולם למסקנה כי אין בענייננו מצגי שווא, הטעייה ואף לא טעות.

לסיכום נוכח העדויות והראיות שהובאו לפניי, מצאתי כי דין התביעה להידחות על כל מרכיביה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

ביום 8.12.2016 וקיבל תוקף של פסק דין במסגרת תה"ס 28812-12-16 הצדדים הסכימו כי בשלב הראשון ימשיכו להתגורר בוילה המשותפת במושב *** משק מס' *** (להלן: "הבית/הנכס המשותף") "וזאת עד לבניית יחידת דיור בשטח

...

עד ליום 30.6.2021 יוותר על כנו החיוב ע"פ ההחלטה למזונות זמניים מיום 18.12.2019 החל מיום 1.7.2021 ובכל 01 לחודש ישלם הנתבע למזונות הקטינים ב' וג' דמי מזונות, בסך של 3,200 ₪ לחודש ( 1,600 ₪ לכל אחד מהקטינים) (להלן: "דמי המזונות") וזאת עד הגיעם לגיל 18 ו/או סיום ביה"ס התיכון עפ"י המאוחר.

בנוסף ישלם הנתבע דמי כיס והוצאות נסיעה בסך 500 ₪ לחודש ישירות לבן א' באמצעות טעינת כרטיס נטען של בנק הדואר שירכוש עבור הקטין וסכום זה ישמש עבור הוצ' נסיעה של הקטין ודמי כיס.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

אין באמור לעיל בכדי לגרוע מזכותה של המועצה ו/או מי מטעמה לגבות אגרות בנייה (בגין הוצאת היתר בניה), היטל מים והיטל ביוב מבוני יחידות הדיור בשטח הקרקע שאינו החלק הבנוי, וכן ארנונה ומיסים לאחר שיחידת הדיור תאוכלס".

...

סוף דבר מאחר שקבעתי שסע' 3 להסכם וכשלבאום אינו חוקי, לא לניתן להיעתר לסעדים המבוקשים בכתב התביעה ועל כן התביעה נדחית.

לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 10,000 ₪.