בניית גדר שחוסמת כניסה לחניה ללא היתר בנייה

עוד עתר התובע שכנגד לחייב את פרקש להסיר את כל הבנייה הבלתי חוקית ולהחזיר את המצב לקדמותו, לצוות על פרקש למנוע את כניסת חיות המחמד שלהם לחצר קאהן, ליתן צו המחייב את הנתבעים שכנגד להמנע מחסימת הכניסה לחלקה ולמבנה על ידי כלי רכב, הן בתוך החלקה והן מחוצה לה. חוות דעת מומחה בית המשפט בישיבת קדם המשפט שהתנהלה בפני כב' השופט סלאמה, אשר שמע את התיק בשלביו הראשונים, הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

המומחה חקר ומצא כי רוחב המעבר הקיים מאפשר לתובע שכנגד דרך גישה של מעבר חופשי אל תחום המיגרש שבחזקתו וחנייה ולא מצא כי נגרם לקאהן כל נזק בשל כך. בתשובה לשאלת הבהרה שהועברה למומחה על ידי פרקש, אישר המומחה כי ככל שפרקש יסירו את משטח העלייה לגג אשר ניבנה ללא היתר בנייה, תתאיין הפגיעה שמצא בבית הנתבע ואשר אותה העריך בכ- 47,000 ₪.

מר קאהן העיד כי כאשר פרקש בנו את הגדר היו יחסים ידידותיים בינו ובינם ולכן לא היה מוטרד מכוונת פרקש לבנות בריכה ולא ראה צורך לראות את הבקשה להיתר הבנייה או התכנית המצורפת לה. דיון הסכם השתוף אי הצגת הסכם השתוף מלכתחילה מטעם התובעים והצגת ההסכם ללא תשריט הנספח לו על ידי הנתבע, מעוררות סימני שאלה.

...

גם טענה זו דינה להידחות.

התביעה העיקרית – שורה תחתונה מן הטעמים שפורטו לעיל, דין התביעה העיקרית להתקבל באופן שהחלקה תחולק בהתאם לתשריט שצורף לחוות דעת המומחה וסומן על ידיו ג' 1 והשטח הכלול במשולש המסומן באותה תכנית יימסר לידי התובעים בתוך 30 ימים מהיום.

מאחר שהתביעה העיקרית התקבלה במלואה, ואילו התביעה שכנגד התקבלה בחלקה הקטן בלבד אני מחייב את קאהן לשלם לפרקש שכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

אפשר אף שמדובר בהסכם בלתי חוקי או בהסכם "למראית עין", שנערך כפי שנערך על מנת להניח את דעתו של רשם הבתים המשותפים, שכן מעולם לא הייתה כוונה של הבעלים המקוריים לבצע שינוי כלשהוא במצב הקיים, שלפיו גדרות המריבה בנויים, והגישה לחניות הנה מהדרך הציבורית הצמודה.

הנתבעים אינם מעוניינים בהריסה, שכן הדבר יהווה פתח למריבות נוספות (כגון דרישות להזזת כלי רכב החורגים במעט מתחום חלק הגדר שאינו שנוי במחלוקת, פגיעות לא מכוונות באותם כלי רכב בעת המעבר, ועוד); וכן מאחר שבגדר המריבה שבכניסה לתת חלקה 5, מצויים מיתקני המים של הבית המשותף, והעתקם כרוכה בהיתר בניה, וכן בעלויות ניכרות.

התביעה נסמכה על טענה עובדתית שלפיה הנתבעים פלשו לשטחים משותפים בכך שהרחיבו את גדרות ההפרדה לתוך שטח משותף וביצעו שינוי בתשתית המים, בנגוד לתקנון המוסכם וללא היתר בניה.

הריסת גדרות המריבה ללא הריסה של תשתית המים המשותפת, לא תגשים את הסעד שהתבקש בסיכומי התובעים שעניינו "מתן זכות מעבר תקינה בהתאם להוראות מיסמכי הבית המשותף". זאת, מאחר שתשתית המים המשותפת הצמודה לגדר המריבה בכניסה לתת חלקה 5, חוסמת כשלעצמה את אפשרות המעבר עם כלי רכב.

...

בסיכומיהם שינו התובעים את הסעד המבוקש לסעד הבא: "להורות על הריסת 2.04 מטר של הקירות המפרידים בין תתי חלקות 4-5 ובין תתי חלקות 3-4, לרבות כל שנבנה עליהם וזאת בהתאם לזכויות הקנייניות אשר צוינו בתקנון ובתשריט הבית המשותף, תוך מתן זכות מעבר תקינה בהתאם להוראות מסמכי הבית המשותף". אין מקום להיעתר גם לסעד זה, וזאת אף בהתעלם מכך שמדובר בשינוי סעד שהנתבעים התנגדו לו. הטעם לכך פשוט, והוא נעוץ במיקום תשתית המים המשותפת לכל הבתים המצויה אף היא על זכות המעבר הנטענת.

גם טעמים אלה מוליכים לאותה מסקנה, שלפיה הסעד שהתבקש, הכרוך ב"הריסה" של תשתית המים, אינו סעד שניתן להורות עליו באופן עצמאי, בוודאי לא כאשר לא כורכים עמו בקשה להשגת היתר והסכמת צד שלישי שהסעד האמור משפיע גם עליו.

התובעים לא פעלו לקבלת היתר להעתקת תשתית המים המשותפת, הנתבעים עוד לא הביעו התנגדות לכך, וממילא לא התבקש סעד מעין זה. סוף דבר מכל הטעמים המפורטים מעלה, דין התביעה להידחות.

החברות המשכנות שלחו הודעה לכל רוכשי הדירות בבניין כדלקמן: "לאור בדיקת מהנדס מטעם החברה התברר כי חלק משטחי החניה תפוסים על ידי דיירים, אין כניסה לחניה מרחוב בורוכוב, ישנו קיר גדר בנוי שלא כדין החוסם את הכניסה, כמו כן ניבנתה חניה מקורה שלא כדין וללא היתר החוסמת את המעבר לחלק מהחניות.

...

הנתבעים 1 ו-2 טענו שיש לדחות את התביעה כנגדם מהסיבות שיפורטו להלן: התביעה הוגשה עקב רצונה של התובעת לנקום בנתבעים על מנת שלא להחזיר להם חוב כספי.

סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של הנתבעים מהסיבות כדלקמן: עדותו זו של הנתבע 1 היא עדות יחידה עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], ולא מצאתי בחומר הראיות כל דבר שיתמוך בעדות זו, אלא להיפך, כפי שיוסבר להלן; הנתבעים לא הביאו כל עדות מהקבלן על מנת שתתמוך בטענתם זו, והדבר פועל כנגדם; מסעיף 18(א) לחוזה המכר עולה שהגוף שהיה צריך ליתן את ההסכמה לבנייה היא נציגות הבית המשותף ולא החברות הקבלניות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעים 1 ו-2 ולכל הבאים מכוחם להרוס עד ליום 31.8.21 את מבנה החניה שבנו לחנייתם בשטח החניות שבבניין הנמצא ברחוב הרצל 26 בלוד, הידוע כגוש 3962 חלקה 7 (להלן-"הבניין") והקיר הנוסף שבנו בשטח החניות, לסלק את כל ההריסות משטח החניה באופן שבחנייה יישאר אך ורק הריצוף של החנייה, וכן לחנות אך ורק בחניה אחת מהחניות בבניין שיועדה להם ובתחומי אותה חנייה בלבד; לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

אורך הגדר היא כ-28 מ' וגובהה כ-3.6 מ'; (ב) ריצוף חלק מהשטח המשותף של כ-36 מ"ר ללא היתר בניה כדין; (ג) פתח פתח בקירו החצוני הצפוני בקומת הקרקע של הנכס והתקין דלת ברוחב של כ-0.9 ס"מ ובגובה של כ-2 מ', המשמשת למעבר מקומת הקרקע של הנכס לחצר של השכן, ללא היתר בניה כדין; (ד) בניית מדרגות המובילות במפלס הקרקע של החצר הסמוכה אל הפתח שנפער בקיר כמפורט לעיל, ללא היתר בניה כדין; (ה) התקין דלת מברזל החוסמת את שביל הגישה ללא היתר בניה כדין; (ו) אכלס את ביניין המגורים ללא טופס 4.

ביום 18.3.2021 ניתן גזר דין במעמד הצדדים שהורה לנתבע להרוס את חריגות הבנייה האמורות ולהתאים את המצב בשטח להיתר הבנייה, ובין היתר להסיר את המדריגות, לסגור את פתח הכניסה מהצד הצפוני, לפתוח את השער שחוסם את שביל הגישה לחניות התובע (העתק מיגזר הדין צורף כנספח ח לכתב התביעה).

...

בנסיבות אלו, ומשעלה חשש שבכוונת הנתבע לסכל את רצונו של התובע לבנות בהתאם להיתר שקיבל על רקע הסכסוך המתמשך ביניהם, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי שבתקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לתת פסק דין בקדם משפט, והוריתי לסכם טענות בשאלה מדוע שלא יינתן פסק דין חלקי על סמך החומר הקיים.

אני סבור שדי בטענת התובע בעניין זה בכתב התביעה ובתצהירו, טענה הנתמכת בהיתר הבנייה החדש ובתנאים שהוצבו במסגרתו, כדי לקבוע שהתנאים הדרושים לצורך מתן צו להסרת הבנייה הבלתי חוקית מתקיימים כאן לפי עוולת מטרד ליחיד והפרת חובה חקוקה.

דין התביעה להתקבל וביתר שאת גם בעניינה של העילה המשפטית האחרת: הסרת שימוש בלתי סביר ברכוש המשותף.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנאשם ציין להגנתו כי הגדר ניבנתה בלא אישור והוצבה בחניה השייכת לו ללא הסכמתו.

לדבריו חסמה הגדר מעבר כניסה מהחניה לבניין, באופן שדיירי הבניין נאלצו לצעוד 100 מ' על מנת להכנס לביתם וגם שער שנעשה בגדר לא הניח את דעתו.

...

על כן בעניין זה אני דוחה את הטענה.

על כן אני קובעת שהתובע לא הוכיח את האיומים עליו.

מכל האמור לעיל אני מחייבת הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסך 11,500 ש"ח בצירוף שכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח ואגרת משפט בסך 812 ש'ח. הסכומים הללו ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום.