בניית בתים ללא היתר על קרקעות המדינה

כך למשל בעפ"א 41790-03-13 אלחוטרה אסמעיל ואח' נ' ועדה מחוזית דרום ואח' (14.7.13) קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כי גם הזכות לקורת גג כפופה להוראות חוק התיכנון והבניה ובתוך כך דחה טענה דומה באופייה בעיניינו של מקבץ מבנים בפזורה, שניבנו ללא היתר ועמדו על תילם משך שנים רבות תוך שנטען כי אין מקום להורות על הריסת המבנים בהעדר פיתרון מגורים מוסכם ליושביו: "אין לקבל בשום דרך את הטענה כי משטר התיכנון והבנייה והוראות החוק לא יחולו כל אימת שמדובר ביחיד או בקבוצה הנזקקים לפיתרון מגורים – ומתוך כך פולשים לקרקע מדינה, בשטחים פתוחים, ובונים עליה בתים ולעתים אף שכונות וכפרים ללא היתר ללא אופק או סיכוי תיכנוני לקבלת היתר בעתיד הנראה לעין – ואומרים כך יאה וכך יהיה עד אשר תואיל המדינה או הרשות להעמיד לרשותנו פיתרון מגורים אשר יניח את דעתו של כל אחד מאתנו כפרט ואת רצון כולנו כשבט או מישפחה. כל זכות, וגם זכות יסוד, איננה מוחלטת. הזכות לקורת גג (ויהיה מעמדה בסולם הזכויות אשר יהיה) כפופה להוראות חוק התיכנון והבניה ועיצובה ותיחומה ייעשו בגדרם של הוראות החוק – ובמסגרת זו בלבד". בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה (רע"פ 5610/13 אלקסאסי ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה מחוז דרום [8.1.14]).

...

ביום 7.4.22 נעתר בית המשפט לדחיית הדיון אך דחה את הבקשה לזימון העדים, תוך שציין: "בהתאם להחלטה מיום 25.11.21, הרי שמשהמועד האחרון לזימון העדים חלף זה מכבר (5.12.21) ומשלא הופקד הפיקדון כתנאי לזימון אותם עדים, הבקשה נדחית". ביום 30.5.22 הגיש ב"כ המשיבים בקשה נוספת שכותרתה: "בקשה בהולה ביותר לעיון מחדש בבקשה להזמנת עדים מטעם המשיבים". ביום 31.5.22 הגישה המבקשת תגובה בה התנגדה נחרצות לבקשת המשיבים.

ביום 18.8.22 דחה, בית המשפט המחוזי, על הסף את בקשת רשות הערעור תוך שציין: :"ספק בעיני אם הליך המוגש לפי סדר הדין האזרחי מתאים כדי להשיג על החלטת ביניים בהליך שעניינו צו הריסה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה". הגם אם נוכח טיב הטענות והסכמת המשיבים, ספק אם יש רלוונטיות של ממש להעדת אותם עדים, בהינתן טיב יריעת המחלוקת, למשיבים ניתנה האפשרות להעיד את העדים, המשיבים, במחדלם, נמנעו מלזמנם, גררו רגליים ונמנעו מלבצע כל פעולה ולבסוף נזכרו לפעול בשיהוי ניכר ומשכך, אין להם אלא להלין על עצמם בעניין זה. הטענה כי אין להיעתר לבקשה להוצאת הצווים משפתרון המגורים המוצע אינו על דעת המשיבים המחוקק לא התנה בחוק את הוצאת הצווים במתן פתרון מגורים חלופי מוסדר.

ודוק: ברע"פ 3082/14 ראתב אבו אלקיעאן ואח' נגד מדינת ישראל (14.9.14) ציין בית המשפט העליון : "אשר לטענות במישור החוקתי והמינהלי, עמדה בפני המבקשים האפשרות לפנות לערכאות השיפוטיות המתאימות, ולהשיג בפניהן על החלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית. עוד עמדה למבקשים האפשרות להשיג בפני בית המשפט המוסמך על החלטת הממשלה [...] אף על פי כן, בחרו המבקשים להעלות, שוב ושוב, טענות במישור החוקתי והמינהלי, במסגרת תקיפה עקיפה, בהליך שעניינו ביטול צווי הריסה, במקום לעשות כן בתקיפה ישירה בפני הערכאות המוסמכות [...] לא למותר הוא לחזור ולציין, כי לא ניתן במסגרת הליך זה לתקוף בתקיפה עקיפה את החלטות ועדת המשנה לעררים והחלטות הממשלה". לסיכום, משאין מחלוקת כי המבנים מושא הבקשות נבנו ללא היתר, ובניגוד לייעוד המקרקעין, משהוכח קיומו של אינטרס ציבורי בהריסתם לצורך פינוי המקרקעין לשם מימוש ייעודם, משהמשיבים הם שביכרו שלא להיענות לפתרון המגורים המוסדר שהוצע להם ולמצער, נמנעו מלנקוט כל הליך יזום בעניין זה, ומשלא מצאתי ממש בטענותיהם של המשיבים כנגד הסמכות להוצאת הצווים, או נפקות המחדלים הנטענים, דין הבקשות שבכותרת להתקבל.

בהתאם לפסיקה, הרי שניתן לעכב את ביצועו של צו הריסה שהוצא כדין, אם היתר בנייה להכשרת המבנה מצוי "בהשג יד" (רע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל (12.6.14); רע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל (12.4.07) ).

אציין לפני סיום, כי קשה לקבל את טענת המבקש, שאיומים כלפיו הצדיקו בניית בית מגורים ללא היתר.

...

לאור כל האמור, דין הבקשה לביטול צו ההריסה להידחות.

סוף דבר, אין מנוס מדחיית הבקשה.

הבקשה נדחית; אולם לאור אי-הגשת מסמך ההיוועצות המשפטית, כפי שצוין לעיל, ראיתי לנכון שלא לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה.

זאת ועוד, קביעותיי לגבי גובה הקנס ההולם, בחלוף למעלה מעשור ממתן ההחלטה שסעיף (1) לעיל - רלוואנטיות גם כאן; רע"פ 2296/07 ג'עאביס נ' מדינת ישראל (25.4.07) - אליו הפנה בא כוח המאשימה, נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור, של מי שהורשע בבניית ביניין בן 3 קומות בשטח של כ-527 מ"ר ללא היתר, נגזר עליו קנס בסך 260,000 ₪ לצד התחייבות וצו התאמת הבניה לתוכניות ולהיתרי הבניה החלים במקום, לרבות בדרך של הריסה.

...

בהינתן אמות המידה ואבני הבוחן שפורטו לעיל, לרבות הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות, ובכלל זה אופי ומשך השימוש והמדיניות הנהוגה בפסיקה - אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא בין מאסר מותנה לבין מאסר לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות, קנס בין 150,000 ₪ לבין 900,000 ₪, התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס וצו הריסה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין ומשלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין - ראיתי לנכון למקם את נאשם 1 בחלקו התחתון של המתחם, אולם בהעדר נסיבות חריגות כפי שנקבע בפסיקה עניפה, לרבות ב-ענין ביטון - אין מקום למקם את נאשם 1 בתחתית המתחם.

אשר על כן אני גוזרת על נאשם 1 העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור כל עבירה על פרק י' ל-חוק התו"ב במשך שלוש שנים מהיום; קנס בסך 200,000 ₪, או 400 ימי מאסר תמורתו.

צו ההריסה ניתן ביחס למבנה בן קומה אחת, רצפה יצוקה ועליה קירות בלוקים ובטון עם פתחים לדלתות וחלונות עליהם תיקרה יצוקה בשטח של כ- 155 מ"ר, אשר הוקם על מקרקעין הידועים כגוש 10342 חלקה 1 ביישוב כעביה, נ.צ. 218183/740187 ונבנה ללא היתר על קרקע שחלה עליה תוכנית ג/13164 לפיה ייעוד המקרקעין הוא חקלאי מיוחד (להלן: "הבניה האסורה" ו-"המקרקעין" בהתאמה).

וכך נקבע ברע"פ (באר שבע) 39311-05-20 רונן טבקול נ' מדינת ישראל היחידה הארצית לאכיפת מקרקעין (25/05/20), ביחס לעיכוב ביצוע צוי הריסה: "נראה כי הכוונה המקורית הייתה למצבים הומנטאריים חריגים, כגון הוצאת מישפחה עניה מתחת גגם היחיד אל אכילת החורב ביום והקרח בלילה. אולם, הסעיף סובל גם פירוש כי מדובר במצבים בהם ניתן לקבל היתר לבניה וכך למנוע את הריסת המבנה... חסד עשה המחוקק עם עבריין הבניה שאפשר לו לעכב ההריסה, לתת לו עוד רגע, רק עוד היזדמנות קצרצרה, כדי לקבל היתר בניה שהוא קרוב ממש. אין לתת יד לניצול לרעה של חסד זה... לאחר תיקון 116 הפסיקה פרשה באופן עיקבי כי על ההיתר להיות "בהשג יד" ממש.

...

טענות המשיבה לשיטת המשיבה דין הבקשה להידחות על הסף.

סוף דבר לאור שפורט, משאין חולק כי המבנה נבנה ללא היתר, בנייתו טרם הסתיימה והוא טרם אוכלס, משנקבע כי לא נפלו פגמים בהוצאת הצו ובנסיבות בהן היתר הבניה אינו מצוי בהישג יד, דין הבקשה לעיכוב צו ההריסה להידחות.

כי כך, הבקשה נדחית.

5129371המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 2,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

העתירה תוקנה ביום 23.12.2012 כך שצורפו כמשיבים תושבי עלי הנוגעים לעניין, וביום 8.5.2014 ניתן בה צו על תנאי (המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור, השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן והשופט נ' סולברג) כדלקמן: מדוע לא ינקטו בכל הפעולות הדרושות כדי להפסיק את עבודות הבנייה המתבצעות להקמת עשרות מבני קבע ללא היתרי בנייה בישוב עלי ובמאחז המכונה 'פלגי מים', המצוי כקילומטר מצפון לעלי (להלן: המבנים) והמוקמים ב-5 אתרים שונים ללא תוכנית מאושרת על אדמות מדינה, אדמות סקר ואדמות בבעלות פלסטינאית פרטית.

בעניינינו, הדברים נושאים משנה-חומרה לנוכח העובדה כי מדובר ביישוב שהוקם מכוח החלטת ממשלה, ולאורך השנים ניבנו ושווקו בו בתים על-ידי משרד הבינוי והשיכון, אך משיבי הממשלה בחרו, מטעמיהם, שלא לאשר ליישוב, וזאת במשך עשרות שנים, תוכנית בינוי כדין.

...

נוכח כל האמור, ובשים לב להצהרות שבהודעה זו, טענו משיבי הממשלה כי העתירה התייתרה ודינה להימחק.

על רקע זה, אני סבורה כי יש למצות במקרה דנן את אפיק ההסדרה התכנונית, וכי ככל שהעתירה שלפנינו נוגעת לאותם מוקדי בינוי שאינם מצויים על קרקע פרטית ואשר הסדרתם מצויה בשלבים מתקדמים – יש להורות על מחיקתה בעת הזו.

בשים לב לכך שמדובר במבני מגורים מאוישים וכן במבני חינוך פעילים, וכן בשים לב לכך שאין חולק כי בעת הזו אין בנמצא עותר קונקרטי הטוען לבעלות על המקרקעין האמורים – אני סבורה כי פינוי הקרקע והמבנים בפרק הזמן שאליו התחייבו משיבי הממשלה, הוא פתרון הולם ומידתי בנסיבות העניין (ראו הצהרת בא-כוח משיבי הממשלה בעמ' 6, שורה 31 לפרוטוקול הדיון מיום 16.5.2022).