מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

בניין חריג בסביבה התנגדות לבנייתו

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

נקבע לא אחת כי בית המשפט אינו "מתכנן על" והנטייה הנה שלא להתערב בהחלטות כגון כאלו, כל עוד הן במיתחם הסבירות ולא הוכחו שיקולים זרים, חריגה מסמכות וכגון דא. הפסיקה לגבי האמור רבה, ורק כדוגמא אפנה לעע"מ 5981/19 א. ברינג אירועים ואחזקות בע"מ נ' ועדת המשנה הנקודתית שליד הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה (1.1.2022), לאמור: "כידוע, בית המשפט אינו יושב כמוסד עליון לתיכנון; התערבותו בהחלטות רשויות התיכנון תהא תחומה למקרים חריגים ונדירים, אם נמצא כי נפל פגם משמעותי בדרך פעולת הרשות, למשל: פעולה בלא סמכות, או בחוסר תום לב מובהק (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, 446 (1996); ע"א 1805/00 מחצבות כינרת נ' משרד התשתיות, פ"ד נו(2) 63, 71 (2001); עע"ם 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד, פסקה 28 (30.10.2016)). ממילא, כאשר סלע המחלוקת הוא בסוגיה מקצועית-תכנונית, בית המשפט אינו בא בנעלי מוסדות התיכנון המוסמכים, ואינו ממיר את שיקול דעתם בשקול דעתו-שלו. ודוק, בית המשפט אינו בוחן את תבונתה או מידת נכונותה של החלטת הועדה המחוזית; בדיקתו מיתמקדת בשאלה הבאה, ובה בלבד: האם נפל בהחלטה אחד או יותר מן הפגמים המצדיקים היתערבות שיפוטית, אם לאו." השיקולים לגבי הנסיגה של קירות יחידת הדיור בקומה העליונה, השאלה אם צריך להורות על נסיגה של הקונטור החצוני יחסית לשפת המבנה, ואם כן – באיזה מפנה ובאיזה הקף, והאם הנסיגה תאפשר תיכנון של יחידת דיור בקומה זו אם לאו - הנם שיקולים מקצועיים תיכנוניים ברורים.
בהקשר זה מבהירים העותרים כי לאחר מתן ההחלטה הם פנו לועדת הערר לצורך קבלת הבהרה בכל הנוגע להנמקה שעניינה ההצללה וביום 31.8.2021 התקבלה החלטה של יו"ר ועדת הערר (נספח 4 לעתירה), לאמור: "לנושא הסגת הקומה העליונה בפאה הצפונית של הבניין – קביעה של ועדת הערר בעיניין זה היא בהירה ומפורשת. מטרתה לצמצם את ההצללה הנגרמת לבניין הממוקם צפונית למגרש. מדובר בטיוב התיכנון של שושנת הכרמל 15 כלפי סביבתו. אין כל משמעות לטענה שאותו ביניין לא היתנגד לבנייה המבוקשת. לפיכך אינני רואה צורך בהבהרה בסוגיה זו". לא מצאתי כי החלטת ועדת הערר בנושא זה בלתי סבירה.
...
לכן, התערבות בהחלטתה של ועדת הערר בשלושת הרכיבים האמורים חייבת להיעשות במשורה, ויהא לבחון את טענות העותרים לגופן על רקע הערה מקדמית זו, ובמיוחד שעה שעסקינן בהחלטה אשר ניתנה לגבי שלושה עררים, אשר במסגרתה כל הגורמים הרלבנטיים ניסו לשנות מהחלטת הועדה המקומית – וההחלטה של ועדת הערר קיבלה חלק משלושת העררים ודחתה חלק אחר משלושתם, אגב איזון בין הטענות השונות, וכפי שצוין בסופה של ההחלטה: "113. עררי המתנגדים מתקבלים באופן חלקי, בנוגע למספר הקומות בבניין, באשר לשמירה על עצים בוגרים, בנוגע לחישוב השטחים וכן בעניין תכנון שתי כניסות לכלי רכב לחניון ולהתקנת החנייה העילית, והכל כמפורט בהחלטה. יתר טענותיהם – נדחות.
עתה, על רקע האמור, נבחן את טענות העותרים לגבי שלושת הנושאים במובחן.
לא שוכנעתי כי העמדה של ועדת הרר חורגת בבירור ממתחם הסבירות, היא בוודאי אפשרית, היא מנומקת, לרבות על יסוד מסמך המדיניות ובוודאי שאין פסול בהנמקה שסומכת על אותו מסמך מדיניות שמשמש לנגד עיני גורמי התכנון בבקשות דומות.
לכן אדרש למסמך זה רק בקצרה ואומר כי גם בו אין כדי לחייב את המסקנה שוועדת הערר טעתה או פעלה בחוסר סבירות כאשר החליטה שלא לאשר את הקלה, שכן החלטתה הייתה ניתנה לגבי בקשה שהתבררה ונדונה בהתאם למסמך המדיניות שהיה קיים במועד ההגשה "לטוב ולרע". טיעון העותרים לגבי ההשלכות הכלכליות של יישום ההחלטה - טיעון נוסף מרכזי של העותרים, אשר שזור לאורך כל העתירה ומתייחס לכל שלושת רכיבי ההחלטה, הוא – כי היישום של ההחלטה יוביל לכך שהפרויקט לא יהיה רווחי.
סיכום - אשר על כן ומחמת הנימוקים המפורטים מעלה, העתירה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בבחינת מפגעי רעש מהפעלת המעלית קבע מר שירן כי בביקורו בנכס נבחנה טענה זו על ידו מס' פעמים בתוך המעלית ומחוצה לה וכן מחוץ לפיר בשטח החצר הגובלת עם ביניין הנתבעים, כשלא מצא כל סימני רעש חריגים ובכלל זה רעש חריג לסביבה.
טוענים הנתבעים כי פעלו ע"פ היתר הבניה, כשבהעדר היתנגדות מצד התובעים, הסתמכו על קבלת ההיתר והשקיעו הון בחיזוק הבניין, התקנת מעלית והוספת שתי יחידות מגורים.
...
סוף דבר: לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.
כמו כן, ישלמו הנתבעים הוצאות כדין לרבות הוצאות השמאות, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 12,500 ₪.
תביעת התובעת 4 נדחית, לאור מסקנות השמאי בנוגע לדירה 7.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהקשר זה נטען שגם ככל שצדקו העותרות בטענה שיכול שהצדקה להקלה תהיה נעוצה בכך שהתכנית החלה על הבניינים היא ותיקה, הרי שלא די בכך ואין בכך בכדי להצדיק מתן הקלה במקרה דנן, משהעותרות לא הראו שהבניינים נשוא ההיתרים, חריגים בוותיקותם ביחס לסביבתם, וכן לא הראו שהתכנית החלה על הבניינים חריגה בוותיקותה ביחס לתכניות החלות על הבניינים האחרים שבסביבה – עובדה שעל פניו נשללת בהנתן שהבניינים האחרים בסביבה כפופים לאותה תכנית.
יפות לעניין זה קביעות בית המשפט העליון בבג"ץ 235/76 בנייני קדמת לוד (1973) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה בלוד, פ"ד לא(1) 579, 584: "כשזהו רצון המחוקק [הקלה או שימוש חורג ל.ב.] הוא ייעשה ויקויים. אבל, אם מותר להעיר הערה אפיקורסית, נראה לנו כי במציאות שלנו שורש הרע הוא בעצם הסמכות לתת הקלה או להתיר שימוש חורג על-ידי גוף כל-שהוא, כי לא אחת הופכת ההקלה לתקלה והחריגה למפגע, תכנית קיימת עד שהיא מקבלת תוקף עוברת הליך המורכב משלבים שונים, היינו: הכנה, הפקדה, פירסום, התנגדויות, הכרעה, עררים, וכו'. שלבים אלה נקבעו כדי להבטיח דיון עניני בתכנית על-ידי רשויות התיכנון השונות והכרעה שקולה על-ידן, לאחר שמיעת גורמים פרטיים וציבוריים שיש להם ענין בה או העלולים להפגע על-ידה. פירושה האמתי של הקלה הוא התרת סטיה מתכנית קיימת שבעצם מהוה שינוי התכנית במידת ההקלה הנתנת. הוא הדין לגבי התרת שימוש חורג, שאינו קיים בעת שתכנית מקבלת תוקף. אם השמוש החורג בעת שתכנית מקבלת תוקף כבר קיים, אין ברירה אלא להשאירו בעינו. אבל למה יקום שימוש חדש כזה שלא בדרך הרגילה של תיקון התכנית? הקלות היחסית שבה אפשר להשיג, לפי המצב החוקי הקיים, הקלה או שימוש חורג, בהשוואה לעריכת שינוי תכנית לפי כל הדקדוקים והמצוות, קשה להלום אותה עם הצורך לקיים סדר תקין בענין זה של תיכנון ובניה, שהוא כה חיוני וקובע את איכות החיים והסביבה" קביעות אלו מפי כבוד השופט ברנזון, התקבלו בהסכמה גם בפסיקה המאוחרת, כך ולשם הדוגמא, היתייחס אליהם בית המשפט העליון ב עע"מ 4881/08 אלמוג אילת (מ.ד.ע) 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אילת (10.02.2010) כאל: "יין משומר". בדומה נקבע על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 5927/98 בחוס נ' הוועדה המקומית לתו"ב חיפה פ"ד נז (5) 752, 759, בסעיף 17 לפסק הדין, כי: "ההליך התיכנוני והמשפט אינם רואים בעין יפה הרחבת החריגות מתכנית. אלה נחזות לא אחת כרע הכרחי, אולם הנטייה המובהקת היא להזקק להן בצמצום, כדי שלא יהיו אמצעי העוקף את הצורך בהכנת תכניות חדשות ותיקון תכניות קיימות. " עוד נקבע בעע"ם 8445/06 זלצמן נ' ועדת הערר לתיכנון ולבניה מחוז תל אביב (28.10.2010) (להלן: "פסק הדין בענין זלצמן"), נידרש בית משפט העליון למנגנון ההקלה וקבע: "בית משפט זה ביקר בעבר בחריפות את מנגנון ההקלות ואת יישומו על ידי ועדות מקומיות... יחד עם זאת הוכרה גם חשיבותו של המנגנון... לענייננו העיקר הוא כי נקבע מפורשות שאין לאדם זכות קנויה להקלה... אכן, 'הקלה' כשמה כן היא ואין שום חובה מוטלת על הועדה לאפשר הקלה מהתכנית החלה גם אם הדבר נועד למיצוי אחוזי בניה..." אציין כי כחלק ממערך השיקולים כנגד אישור תוספות בדרך של הקלה ולא במסגרת הליך תיכנון מקיף הודגש בפסיקה כי בנגוד להוראותיה של תכנית, ביחס אליה רשאי מי שניפגע מהתכנית להגיש תביעה לפיצויים מכח סעיף 197 לחוק, הרי שזכות זו אינה קיימת ככל שהפגיעה נובעת ממתן הקלה ובכך נימוק נוסף לקביעה ולפיה מן הראוי שמתן הקלות ייעשה לאחר שנשקלו כל השיקולים הראויים ולא בצורה גורפת או כלאחר יד. ומה הם התנאים למתן הקלה? משהובהרה המדיניות אשר עומדת בבסיס הקביעה אם להדרש למתן הקלה אם לאו, נפנה לבחינת התנאים כפי שנקבעו למתן ההקלה.
...
אשר לקביעה זו, הנני מקבלת את ההנמקה העומדת בבסיסה ולפיה טענתם של המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם החקיקה הרלוונטית.
בהתאמה לכך, הנני סבורה אף שצודקת ועדת הערר בקובעה כי מקום בו מדובר בנסיבות שהן כלליות ואינן ספציפיות או ייחודיות, הרי שאין לאפשר את ההקלה.
יחד עם זאת, לאור תוצאת ההליך, אינני מוצאת לקבוע מסמרות לעניין זה. סוף דבר; לאור האמור והמפורט נחה דעתי כי דין העתירות להתקבל על דרך השבת הדיון לוועדת הערר וזאת על מנת שתקיים בפניה דיון במסגרתו תינתן לעותרות זכות לטיעון באשר להצדקות למתן ההקלה, מעבר להצדקות כפי שצוינו על ידי הוועדה המקומית בהחלטתה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

גישת הועדות המחוזיות והרשויות לנושא "אי- נוחות" ו-"מיטרד" - עניין "אי נוחות" כזה או אחר שייגרם לשכני גן הילדים, ביניהם העותרת, הובא בפני ועדת הערר, כפי שמובא במקרים דומים בפני וועדות מקומיות ומחוזיות אחרות בדיונים בהתנגדות לפתיחת גני ילדים, פעוטונים, כמו בתי אבות, בתי חוסים, הוסטלים, מעונות לנפגעי נפש, או כל שירות קהילתי חשוב אחר החייב להמצא בתוך סביבת מגורים ודומה כי המתנגדים לא נימקו, בין היתר, מדוע המקום הספציפי של גן הילדים מתאים פחות ממקום אחר.
בהמשך דבריו, קביעה זו מנומקת בזו הלשון: "הקלות היחסית שבה אפשר להשיג, לפי המצב החוקי הקיים, הקלה או שימוש חורג, בהשוואה לעריכת שינוי תכנית לפי כל הדקדוקים והמצוות, קשה להלום אותה עם הצורך לקיים סדר תקין בענין זה של תיכנון ובניה, שהוא כה חיוני וקובע את איכות החיים והסביבה". גם השופט רובינשטיין הביע דעתו על הסוגיה בעע"מ 4881/08 אלמוג אילת (מ.ד.ע) 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אילת, [פורסם בנבו] פסקה י"ב (10.2.2010): "השמוש החורג, כשמו כן הוא, חורג, הריהו כלי תיכנוני חריג כדי ליפתור בעיות שאין עליהן מענה בתכנית החלה על האיזור בטרם באה תכנית אחרת, אך בוודאי לא תופעה רבת שנים כבמקרה דנא [...] כללו של דבר, ראוי שהשימוש החורג ייעשה במשורה, תוך פקוח והקפדה יתירה על המיגבלות שבחוק (ראו בג"ץ 389/87 סלומון נ' הועדה המחוזית, פ"ד מב(4) 30); ואכן, הערכאות שלפנים חזרו והדגישו כי שימוש חורג לא יוּתר כדבר שבשיגרה, אלא רק בנסיבות מיוחדות אותן פירטה ועדת הערר בהחלטתה. אין שימוש חורג בחינת "כביש עוקף תכנית"; במציאות הישראלית, שאין צורך להכביר עליה מלים, אם לא יהיו הרשויות קפדניות בתחום זה על פי כוונת המחוקק, קל מאוד להפוך את החריג לכּלל, או לתת לו חיות מתמשכת עוד ועוד.
היבט של הכבדה / מיטרד / רעש בהקשר זה, קבעה ועדת הערר בהחלטתה, כי תוספת הרעש הצפויה מגן לפעוטות עד גיל 3, שרוב שעות היום ישהו בבניין, אינה מהוה מיטרד חריג לסביבה עירונית.
...
אני סבור, כי מסקנות ועדת הערר בהיבט זה, אינן מבוססות דיין ובשל כך אינן סבירות.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לקבל את העתירה ולהחזיר על כנה את החלטת הוועדה המקומית.
לאור האמור, אני מחייב את המשיבים 3-4 ביחד ולחוד לשלם שכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,500 ₪: לעותרת - סך כולל של 8,100 ₪ ולוועדה המקומית - המשיבה 2 סך כולל של 5,400 ₪).

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

גישת הועדות המחוזיות והרשויות לנושא "אי- נוחות" ו-"מיטרד" - עניין "אי נוחות" כזה או אחר שייגרם לשכני גן הילדים, ביניהם העותרת, הובא בפני ועדת הערר, כפי שמובא במקרים דומים בפני וועדות מקומיות ומחוזיות אחרות בדיונים בהתנגדות לפתיחת גני ילדים, פעוטונים, כמו בתי אבות, בתי חוסים, הוסטלים, מעונות לנפגעי נפש, או כל שירות קהילתי חשוב אחר החייב להמצא בתוך סביבת מגורים ודומה כי המתנגדים לא נימקו, בין היתר, מדוע המקום הספציפי של גן הילדים מתאים פחות ממקום אחר.
בהמשך דבריו, קביעה זו מנומקת בזו הלשון: "הקלות היחסית שבה אפשר להשיג, לפי המצב החוקי הקיים, הקלה או שימוש חורג, בהשוואה לעריכת שינוי תכנית לפי כל הדקדוקים והמצוות, קשה להלום אותה עם הצורך לקיים סדר תקין בענין זה של תיכנון ובניה, שהוא כה חיוני וקובע את איכות החיים והסביבה". גם השופט רובינשטיין הביע דעתו על הסוגיה בעע"מ 4881/08 אלמוג אילת (מ.ד.ע) 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אילת, [פורסם בנבו] פס' י"ב (10.2.2010): "השמוש החורג, כשמו כן הוא, חורג, הריהו כלי תיכנוני חריג כדי ליפתור בעיות שאין עליהן מענה בתכנית החלה על האיזור בטרם באה תכנית אחרת, אך בוודאי לא תופעה רבת שנים כבמקרה דנא [...] כללו של דבר, ראוי שהשימוש החורג ייעשה במשורה, תוך פקוח והקפדה יתירה על המיגבלות שבחוק (ראו בג"ץ 389/87 סלומון נ' הוועדה המחוזית, פ"ד מב(4) 30); ואכן, הערכאות שלפנים חזרו והדגישו כי שימוש חורג לא יוּתר כדבר שבשיגרה, אלא רק בנסיבות מיוחדות אותן פירטה ועדת הערר בהחלטתה. אין שימוש חורג בחינת "כביש עוקף תכנית"; במציאות הישראלית, שאין צורך להכביר עליה מלים, אם לא יהיו הרשויות קפדניות בתחום זה על פי כוונת המחוקק, קל מאוד להפוך את החריג לכּלל, או לתת לו חיות מתמשכת עוד ועוד.
היבט של הכבדה / מיטרד / רעש בהקשר זה, קבעה ועדת הערר בהחלטתה, כי תוספת הרעש הצפויה מגן לפעוטות עד גיל 3, שרוב שעות היום ישהו בבניין, אינה מהוה מיטרד חריג לסביבה עירונית.
...
אני סבור, כי מסקנות ועדת הערר בהקשר זה, גם כן אינן סבירות.
אני סבור, כי מסקנות ועדת הערר בהיבט זה אינן מבוססות דיין ובשל כך אינן סבירות.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לקבל את העתירה ולהחזיר על כנה את החלטת הועדה המקומית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו