בנייה לא חוקית: ערעור על עונש

גזר הדין: בית המשפט לאחר ששמע את טיעוני הצדדים קבע כי מיתחם הענישה בנסיבות הענין צריך לכלול קנס שנע בין 100,000 ₪ -140,000 ₪ , ולאחר שבית המשפט קמא שקל את הנסיבות הרלוואנטיות לשאלת קביעת העונש בתוך מיתחם הענישה הוא גזר על המערער את העונשים הבאים: קנס בסך של 120,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תחתיו אשר ישולם ב-35 תשלומים שוים ורצופים החל מיום 25.4.19; צו הריסה וצו איסור שימוש למבנה אשר ייכנסו לתוקף בתום 12 חודשים ממועד מתן גזר הדין; חתימה על התחייבות כספית על סך של 100,000 ₪ וכפל אגרת בנייה בסך של 28,740 ₪ שישלום בתוך 3 חודשים ממועד מתן גזר הדין.

מאידך,עיקר מצוקתו הכלכלית של המערער נובעת מההשקעה הכספית שהושקעה על ידו בבצוע הבנייה הבלתי חוקית נשוא ההליך,ובהתאם אין ליתן משקל יתר למצוקה כלכלית בנסיבות כאלו, שמא יהיה בכך כדי ליתן תמריץ ועידוד לעברייני בנייה , ליטול על עצמם התחייבויות כספיות העולות על יכולתם הכלכלית הממשית מתוך ציפייה כי המצוקה הכלכלית אליה הם יקלעו בעקבות הבנייה הבלתי חוקית , תשמש כנסיבה מקילה בעונשם , ולכך בית המשפט אינו יכול ליתן את ידו.

...

סיכומו של דבר , לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות המקרה,ובכלל גם העונשים הנוספים שהוטלו על המערער, לרבות כפל אגרת בנייה בסך של 28,740 ₪, ותוך השוואת נסיבות המקרה לפסיקה דומה אני מורה על הפחתת הקנס שהוטל על המערער בפסק דינו של בית המשפט קמא לסך של 90,000 ₪.

כמו כן ובהתאם להפחתת סכום הקנס, אני קובע כי סכום כתב ההתחייבות יועמד על סך של 90,000 ₪ ועל המערער לחתום על כתב ההתחייבות לא יאוחר מיום 25.7.19.

, בהתאם להוראות שנקבעו בגזר הדין וכמו כן אני מורה על הפחתת תקופת המאסר חלף קנס ל-150 ימי מאסר בהתחשב בסכום הקנס שהטלתי בסופו של דבר על המערער ובכל השיקולים שפירטתי לחומרא, אין הצדקה להתערב בחיוב המערער לשלם כפל אגרת בנייה ובכל יתר רכיבי גזר הדין אין מקום להתערבות ערכאה זו והמערער ממילא לא עתר לשינויים או להתערבות בהם.

סכויי העירעור להיתקבל נמוכים שכן המבקשים הורשעו בכתב האישום על יסוד הודאתם, וגזר דין שהושת עליהם מידתי ומשקף את רמת הענישה המקובלת והראויה במקרים דומים, ובעיקר בנסיבות החמורות של המקרה דנן, שכן המשיבה ויתרה על עונש מאסר בפועל.

מאז ההליך הקודם המבקשים הגדילו עוז ולא רק שלא קיימו את הצוו השפוטי שהוצא בעיניינם, אלא המשיכו בבנייה לא חוקית ובשימוש אסור ביתר שאת, מבלי שיש בידם אישורים לכך, וכל זאת אף תוך כדי ניהול הליך בפני בית משפט קמא.

...

המבקשים טוענים כי בית משפט קמא שגה בעת שהסתמך על גרסת המשיבה שלפיה בקשת המבקשים לתב"ע נקודתית נדחתה קודם למתן גזר הדין, בעוד שבפועל נכון למועד גזר הדין, הבקשה כלל לא נבחנה ומקל וחומר שלא נדחתה, ואף טרם ניתנה החלטה בבקשה.

בתשובת המשיבה נטען כי יש לדחות את הבקשה.

מעבר לכך, גם אם הערעור יתקבל בסופו של דבר, תהיה אפשרות להשיב למבקשים את הסכומים ששילמו.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע התשלום של הקנסות.

נטען כי המערערים היתעלמו מהוראות החוק למען הפקת רווח כלכלי, בעת שניהלו עסק מסחרי לממכר חומרי ביניין במקרקעין, בהקף גדול של שימוש ובנייה לא חוקית לאורך שנים.

באשר לעגורן, טענה המשיבה כי בין אם הורכב בפועל עגורן חדש על גבי הקונסטרוקציה החדשה ובין אם לאו, אין לכך כל השפעה על העונש באשר עבירת הבנייה בה הודו המערערים היא בגין בניית קונסטרוקציה רחבת מימדים שנבנתה ללא היתר.

...

יחד עם האמור סבורני כי בהתחשב במכלול הנסיבות של תיק זה, ובעובדה כי התקבל בידי המערערים היתר לשימוש החורג נשוא כתב האישום, ובשים לב לשימוש החורג, בין היתר, הרווח הכלכלי שהפיקו המערערים מהפעלת החנות והעסק לחומרי בניין, וכן נסיבותיו המיוחדות (הבריאותיות) של המערער 2 נראה, ראוי להפחית משיעורו של הקנס שהוטל על המערערת 1.

ייתכן כי מבלי משים, ציין בית משפט קמא במסגרת גזר דינו כי המערערים הרכיבו עגורן חדש במקום העגורן שפורק (סעיף 32 לגזר הדין), עובדה שאינה מתיישבת עם עובדות כתב האישום, אך סבורני כי אין בכך כדי להשפיע על הרשעת המערערים בעבירת הבניה, ואין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיהם של המערערים אשר בנו קונסטרוקציית מתכת חדשה לעגורן בשטח של כ-1,031 מ"ר, בין אם הורכב העגורן על הקונסטרוקציה ובין אם לאו, מדובר בעבירה חמורה של בבנייה רחבת היקף.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב במתחם הענישה לעניין הקנס (כאשר בית המשפט קבע מתחם לעניין הקנס שיוטל על שני הנאשמים).

העירעור עוסק בגזר דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופט י' ליבליין) מיום 6.8.19 (בתיק תו"ב 11790-05-17), בו דחה הסדר טיעון לעניין העונש בעבירות הפרת צו שפוטי לפי דיני התיכנון והבניה, ובניה ללא היתר, והורה על ענישה הכוללת רכיב של מאסר בפועל לתקופה קצרה, מעבר לרכיבי הענישה המוסכמים בהסדר, שלא כללו מאסר בפועל.

זאת, לאחר שהמערער הורשע שנים רבות קודם לכן בבנייה בלתי חוקית.

...

יחד עם זאת, אני סבור כי, לפי עיקרה של הפסיקה, במקרים בהם בית המשפט ביטא בהליך קודם עמדה חדה אודות נושא מהותי העומד לדיון בהליך החדש, נוטה הפסיקה לפסול את השופט, ולו משום שיקולים של "מראית פני הצדק". לטעמי, ההיקש שהקישה הסנגוריה מע"פ 4775/17 מנשיריאן נ' ביתן (3.7.17) ומע"פ 732/19 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (14.2.19), הוא היקש תקף.

לסיכום, מדובר בהתבטאות המבטאת עמדה, שנאמרה בסגנון חריף ואף בוטה.

הפסיקה עמדה לא פעם על חומרת עבירות התיכנון והבניה, חומרה אשר גוברת כאשר מדובר בעבירת בניה לא חוקית שנמשכת (ראו: רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל (2013), רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל (2013), רע"פ 2448/14 נחמיאס נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה (2014)).

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על קולת העונש שנגזר בבית משפט השלום וחלף קנס בסך 4000 ₪, גזר קנס של 10,000 ₪.

...

משכך אני קובעת כי עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים בנסיבות מקרה זה היא בינונית-נמוכה בהתחשב בגודל הנכס והימשכות העבירות.

אשר על כן, ולאחר שלקחתי בחשבון את כלל השיקולים ובשים לב לענישה הנוהגת, אני סבורה שיש למקם את הנאשמת, בנסיבותיה, בחלקו התחתון של המתחם שנקבע על-ידי.