בנייה בלתי חוקית ותוספות בנייה פסולות באשדוד

כך למשל ב-ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983) קבע כב' השופט ד' לוין: "התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הצבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות עונש תקיפה ומוחשית כדי להדבירה". ב-ר"ע 1/84 דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הועדה המקומית לתיכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984) קבע כב' הנשיא מ' שמגר: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התיכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק". ב-רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002) כתב כב' השופט מ' חשין: "תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צרפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות". ב-ע"פ 11000/07 אלמליח נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט א' רובינשטיין (פורסם במאגרים, 1.1.2008) נקבע: "המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים.

עבירה זו מישתלבת בתופעה הפסולה והרחבה של עבריינות בניה.

להלן אתייחס למספר אסמכתות רלוואנטיות נוספות: ב-תו"ב (י-ם) 43681-08-17 מדינת ישראל נ' סלאח פתפתה (פורסם במאגרים, 30.10.2019) הורשע הנאשם בבניית תוספת קומה ללא היתר מעל מבנה קיים, בשטח של כ-150 מ"ר. בית המשפט גזר את דינו של הנאשם לשלם קנס של 75,000 ₪.

...

בשים לב לנסיבות המפורטות לעיל, ולאור גובה החבות בהיטל השבחה, הגעתי למסקנה כי על מתחם העונש לנוע בין 300 ₪ ל- 600 ₪ למ"ר. לפיכך, יש להעמיד את מתחם העונש ההולם על רף שבין 54,000 ₪ ל- 108,000 ₪.

אינני מקבל את טענת המאשימה, כי לאור היקף הבנייה אין ליתן לעובדה זו משקל.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 64,800 ₪, אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל מיום 18.2.2024 ובכל 18 לחודשים שלאחר מכן.

על פי עובדות כתב האישום, בין 1.1.2020 לבין 1.12.2021 או סמוך לכך, בנה הנאשם תוספת בנייה מבלוקים ובטון מעל גג מבנה קיים ללא היתר, בשטח כולל של 60 מ"ר (להלן: "הבינוי"), ברחוב אל משאהד סמטה 6 בית מס' 7, בשכונת צור באהר בירושלים, קואורדינטות 221463/627038, הכול כמסומן בתרשים שצורף לכתב האישום.

כך למשל ב-ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983) קבע כב' השופט ד' לוין: "התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הצבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות עונש תקיפה ומוחשית כדי להדבירה". ב-ר"ע 1/84 דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הועדה המקומית לתיכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984) קבע כב' הנשיא מ' שמגר: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התיכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק". ב-רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002) כתב כב' השופט מ' חשין: "תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צרפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות". ב-ע"פ 11000/07 אלמליח נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט א' רובינשטיין [פורסם בנבו] (1.1.2008) נקבע: "המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים.

לא נטען כי נפל פסול בהתנהלות הרשות האוכפת.

...

בית המשפט נעתר לבקשת הנאשם לדחות את הדיון לשמיעת טיעונים לעונש, באופן שיאפשר לו לפעול לחידוש ההיתר שניתן לו לדבריו בשנת 1988.

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם ישלם קנס כספי בסך 45,000 ₪, אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל ביום 22.3.2024 ובכל 22 לחודשים שלאחר מכן.

בתגובתה הנוספת, מיום 8.2.2018, נימסר על ידי המאשימה כי ועדת המשנה לתיכנון ובניה לא מצאה לנכון לשנות מהחלטתה הראשונה, מאחר והתוספת שלא אושרה חורגת מגבולות הבנייה ואף מהוה פגיעה עיצובית בחזית הבניין.

בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי בעפ"א 34641-01-17 אברהם פז נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה אשדוד, כי לא ניתן להבין מדיניות שיפוטית לפיה ניתנות ארכות שוב ושוב לבצוע צוי הריסה של בנייה בלתי חוקית.

בע"פ (י-ם) 2713/08 גודי עסאם נ' מדינת ישראל, 29.12.2008, נקבע: "בבוא בית המשפט לקצוב את תקופת הארכה לביצועו של צו ההריסה השפוטי, עליו להביא במניין שיקוליו, בין השאר, את האינטרסים הציבוריים, המשקפים מספר תכליות, ובינהן: שמירה על המדיניות התכנונית; הבטחת הבטיחות; מניעת הנאה מפרי העבירה; וקיום שילטון החוק אגב כיבוד הדין ויישומו... באשר למדיניות התכנונית, התופעה הפסולה של הקדמת ביצוע בניה לקבלת היתר, פוגעת במירקם התיכנוני ובמדיניות התכנונית.. באשר לשמירת הבטיחות, למותר להכביר מילים על הסיכון הרב הנשקף ממבנה שהוקם ללא פקוח...

...

במועד גזר הדין ולאחריו, נעתר בית המשפט לבקשות של המבקש, וניתנה לו ארכה של שנה בהתאם למדיניות של בית משפט זה ושל המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בתיקון מס' 116 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, זאת על מנת שהמבקש יפעל להסדרת ההיתר, אך עד היום, על אף שניתנו לנאשם מספר ארכות מאז מועד גזר הדין, ועל אף כי העבירות בוצעו על פי עובדות כתב האישום בין השנים 2008-2006, לא עלה בידי המבקש לקבל היתר כדין.

לנאשם ניתנה הזדמנות ראויה, אך על אף שבית המשפט מצא מקום להיעתר לבקשות, ניצב היום הנאשם במצב שבו אין בידיו היתר כדין, ויש לומר כי גם צפי לסיום ההליכים אין.

לאור כל האמור לעיל, משלא מצאתי כל נימוק אשר יצדיק מתן ארכה נוספת, ולהפך הוא הנכון, ישנם טעמים המצדיקים שלא להיעתר לבקשה, אזי אני דוחה את הבקשה למתן ארכה נוספת בכניסתו לתוקף של צו ההריסה שנקבע בגזר הדין מיום 13.12.2016 ובהחלטה למתן ארכה מיום 21.6.2017, וזאת ביחס לרכיבים שבסעיפים 2.2 ו- 2.3 לכתב האישום.

" (ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008)) "בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התיכנון והבניה הן עבירות המבטאות זילזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015)) ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התיכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור.

לא הוכח פסול בהתנהלות התביעה, ואף לא בהתנהלות רשויות רשוי הבניה.

ב-תו"ב (ק"ג) 10894-03-15 הועדה המקומית לתיכנון ובניה קרית גת נ' אליהו מרקוביץ (12.11.2015), במסגרת הסדר עונשי, נגזר על הנאשם, בין היתר, קנס של 25,000 ₪ בגין אי ציות במשך שנה וחצי לצוו התאמה של 25 מ"ר. עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד שלוש שנים; עד הקנס המירבי הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,2000 ₪) בתוספת קנס יומי בסך 500-1,400 ₪, ככל שמדובר בעבירה שיש לה יסודות כלכליים (וכן מאסר חלף קנס); התחייבות עד לסכום הקנס.

...

לשם עמידה בהוראת סעיף 54 לחוק העונשין, במקביל להטלת מאסר על תנאי חדש מוטל על הנאשם גם מאסר בפועל של חודש - אשר ירוצה בחופף לריצוי המאסר על תנאי שכעת אני מורה על הפעלתו.

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני מפעיל מאסר על תנאי חב הפעלה מתיק 3847/2013 למשך חודשיים.

בנייה בלתי חוקית והשמוש בה עשוייים להיות מסוכנים שכן היא נבנית ללא פקוח על התיכנון ההנדסי ועל ביצוע הבנייה.

כמכון ציין בית המשפט שהנאשמת לא הפנימה את הפסול במעשיה.

בעפא (ב"ש) 25384-03-11 הלל חצרוני נ' עירית אשדוד נדון ערעור על גזר דין מבית משפט השלום שבו בגין עבירה של בנייה אסורה ושימוש אסור בגין פיצול דירה לשניים.

תו"ב 9358-02-20 ועדה מקומית לתו"ב קריית גת נ' שמואל נויהוייז- במקרה זה נדון הנאשם על פיצול דירה לשלוש דירות, בנייה אסורה של תוספת יחידת דיור בגודל 45,000 ₪.

...

לסיכום אני מוצא שמתחם הקנס הראוי בהתחשב בנסיבות המעשה ובנסיבות העושה נע בין 10,000 ₪ ל 70,000 ₪.

אני סבור שבמקרה זה הוכח בפני שהדלתות ,שביססו את הפרדת שתי היחידות , הוסרו ( מפנה לתמונות שהוגשו בטיעון לעונש) .

לסיכום, לאחר שבחנתי את נסיבות העבירה , מתחם הענישה הראוי ונסיבות הנאשמת אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס בגובה 10,000 ₪ או חודש מאסר תחתיו, שישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורציפים החל ה1.9.21.