בניה על קרקע חקלאית כתב אישום על פי חוק

לטענת התובעים, היתר הבניה ניתן לקבוץ לאחר שהועדה המקומית התרשמה שהיתר הבנייה המבוקש תואם את ייעוד המקרקעין על פי התכנית התקפה, ולאחר שהמשרד להגנת הסביבה אישר את המסמך הסביבתי שהוגש כחלק מהתנאים שקבעה הועדה המקומית למתן ההיתר.

בה בעת, הגישה המועצה כתב אישום נגד בר עידן ומנהליה, אשר לפי הנטען בוטל.

זאת, ללא היתר מהועדה שהוקמה על פי התוספת הראשונה לחוק התיכנון והבניה, ובנגוד להוראת סעיף 156 לחוק הקובע איסור נפרד ומיוחד לשימוש בקרקע חקלאית למטרה אחרת.

בפרט נכון הדבר מקום בו העבירות על פי חוק התיכנון והבניה הן בעיקרן עבירות אחריות קפידה.

אשר לטענת התקיפה העקיפה - נטען כי על פניו הטענה העיקרית בכתב התביעה נגד המשרד, היא, ככל הנראה, כי נתן תנאים להיתר הבניה מיום 14.6.05 (תנאים שלא צורפו על ידי התובעים) או תנאים לרישיון עסק להפעלת האתר שלפי הנטען היו בלתי סבירים, ואשר באמצעותם הפך היתר הבניה בלתי חוקי.

...

על יסוד האמור לעיל, מצאתי כאמור כי התביעה התיישנה, ועל כן, אני מורה על דחייתה על הסף.

למען שלמות התמונה, ייאמר כי מסקנה זו משתלבת עם הרציונלים הגלומים במוסד ההתיישנות, אשר שלושתם מתקיימים בענייננו: טעם שבראיות: היתר הבנייה ניתן בשנת 2005, ההליכים המשפטיים בין הצדדים בעניין רישיון העסק ותוקפו של היתר הבנייה החלו בשנת 2007 והסתיימו עם מתן פסק דינו של בית המשפט העליון ביום 3.9.12.

מקובלת עליי טענת הנתבעות, לפיה חלוף הזמן יוצר קושי אובייקטיבי להתחקות אחר הפעולות "שנעשו לפני שנים רבות, ולשחזר את הנתונים, השמות, העובדות והנסיבות הדורשים בירור במסגרת ההליך. על חלק מהמסמכים (אם לא כולם), אף חלפה זה מכבר חובת שמירתם בהתאם לדין, וכן חלק מהדמויות המעורבות כבר אינן מועסקות במשרד, וספק אם היה ביכולתם לשחזר אירועים שקרו בשנת 2005 ולפניה" (סעיף 24 לבקשת המשרד; השוו: סעיפים 13-11 לבקשת המועצה והוועדה).

ההליך לפני בית המשפט קמא בשנת 2017 הוגש אל בית המשפט קמא כתב אישום כנגד המשיב, במסגרתו יוחסו למשיב עבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש חורג הטעונים היתר, ללא היתר - עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק, וכן שימוש בקרקע חקלאית בנגוד להוראות התוספת הראשונה - עבירה לפי סעיף 204(ג) לחוק.

בין שלל טיעוניה עומדת המערערת על כי הקף הבניה אינו הולם את טענות המשיב לחסרון כיס; כי הבניה בוצעה על קרקע חקלאית שאין התכנות להכשרתה, ואגב פגיעה קשה בשטחים הפתוחים; כי עבירת השמוש נמשכת זה חמש שנים, וממשיכה להתבצע בכל יום ואין בכוונת המשיב להפסיקה, וכי גם שימוש זה היה צריך להיות מובא בחשבון בעת גזירת העונש.

לבסוף, כזכור, השית בית המשפט קמא על המשיב קנס בסך של 80,000 ₪ או שמונה חודשי מאסר תמורתו, על פי חלוקת התשלומים ויתר ההוראות שבגזר הדין.

על מנת שהמשיב לא יבצע שימוש אסור במקרקעין (או כל עבירה אחרת הכלולה בהתחייבות), מצאתי להתערב בסכום ההיתחייבות ולהטיל עליו התחייבות בסכום גבוה באופן ניכר מזה שבגזר הדין; התחייבות בסך של 80,000 ₪, ועל פי האמור בחלק האופרטיבי בפסק דין זה. לקראת סיום אציין, כי לא מצאתי להתערב במועד ביצוע צו ההריסה וצו איסור השמוש בשים לב לחלוף הזמן מאז ניתן גזר הדין.

...

אומר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על טעמיה השונים; לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, ולאחר שעיינתי בתיק שהתנהל לפני בית המשפט קמא - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, ואך בכל הנוגע לרכיב ההתחייבות.

לסיכום פרק זה - בשים לב לאמור לעיל, סבורני כי הקנס הוא על הצד הנמוך, אף בהתחשב באותה נסיבה לקולא שבית המשפט קמא לא נתן דעתו עליה (נסיבה אשר המשקל שיש ליתן לה מופחת נוכח היקף הבניה הנרחב).

עוד סבורני כי ככלל ההתחייבות צריכה להיות משמעותית, ועולה בקנה אחד, להוציא מקרים חריגים, עם גובה הקנס שבגזר הדין.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, אך ורק לעניין ההתחייבות.

כתב האישום כנגד הנאשמים 1 ו- 7 ויתר הנאשמים הוגש כתב אישום בגין עבירה של שימוש במקרקעין טעון היתר ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145(א)(3), 204(א) ו- 253 לחוק התיכנון והבנייה תשכ"ה 1965 (להלן: "החוק").

על פי האמור בכתב האישום הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") הנו בעל הזכויות והמחזיק במקרעין המצויים בגוש 5519 חלקה 26 (גוש 3538 חלקה 10 – ישן) נ.צ. 174160/640526 ביישוב בן זכאי (להלן: "המקרקעין") המסומנים בצבע אדום בתשריט שצורף לכתב האישום (להלן: "התשריט").

התוכניות החלות על המקרקעין הן תוכנית משמ/142/בר על פיה ייעוד המקרקעין הוא איזור חקלאי +מגורים בנחלות (חלקות א') וכן תוכנית בר/2020 המסדירה פעילות יצרנית נוספת לפעילות חקלאית בחלקות א'.

יחד עם זאת, לנוכח השימושים הנרחבים, לא מצאתי שיש מקום להורות על ביטול כתב האישום בעיניינו של הנאשם מטעם זה, אף לא במצטבר לאי זמונו למסירת גרסה, זאת לנוכח האנטרס הצבורי שבהפסקת השימושים הנרחבים במקרקעין שייעודם חקלאי ומגורים בנחלות.

...

נוכח כל האמור, הימנעות המאשימה מהגשת כתב אישום כנגד צבי בן ארי, מחיקת כתב האישום כנגד ארבעה נאשמים, מחדלי החקירה בנוגע לסטימצקי שיכול ומעידים על העדר אכיפה בעניינה והעדר אכיפה משנת 2019 כנגד השוכרים החדשים עולים כדי אכיפה בררנית וגם מטעם זה יש לזכות את הנאשמת בגין המיוחס לה בכתב האישום.

לסיכום המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, כי המקרקעין מושא כתב האישום הינם קרקע חקלאית מוכרזת, שייעודה חקלאי ומגורים לנחלות, וכן את השימושים הנטענים בכתב האישום ועל כן השימושים הינם שימושים חורגים ללא היתר.

לא עלה בידי הנאשם לעורר ספק בראיות המאשימה או להוכיח קיומה של הגנה בדין בגינה לא יורשע ועל כן אני מרשיעה אותו במיוחס לו בכתב האישום.

ביום 13.7.2017 הורשע הנאשם 2 וביום 5.12.2018 הורשע הנאשם 1 , על פי הודאתם בעבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר – עבירות לפי סעיף 204 (א) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 לפי נוסחו במועד הגשת כתב האישום (להלן: "חוק התיכנון והבניה").

במועד הגשת כתב האישום ייעוד המקרקעין היה תעשייה וזאת על פי התוכנית המאושרת החלה על המקרקעין ומספרה ג/6342.

הנאשם 2 ביקש להדגיש כי המדובר בבנייה שבוצעה בקרקע המיועדת לתעשייה ולא למטרות בנייה ולא על קרקע חקלאית כך שהפגיעה בערכי התיכנון היא דלה.

בהיתחשב בשיקולים האמורים, והעובדה כי מדובר בשימוש שנעשה משך 3 שנים לפחות, הועבדה כי תוצרי הבנייה הוסרו - מיתחם העונש ההולם בנסיבות מקרה זה, צריך לכלול קנס שנע בין 20,000 ₪ עד 40,000 ש"ח, וחתימה על התחייבות להמנע מבצוע עבירות לפי חוק התיכנון והבנייה משך שנתיים מהיום לשני הנאשמים.

...

לאור מתחם העונש שקבעתי, ובהתחשב בנסיבות אשר הבאתי לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1: קנס בסך של 25,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו.

אני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית על סך של 20,000 ש"ח וזאת שלא יורשע למשך תקופה של שנתיים מהיום מביצוע אחת העבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה.

אני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית על סך של 20,000 ש"ח וזאת שלא יורשע למשך תקופה של שנתיים מהיום מביצוע אחת העבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה.

לפיכך להלן מפורסמים נימוקי גזה"ד. הנאשם הורשע על פי הודאתו על פי כתב האישום בעבירות- ביצוע עבודות בניה ושימוש חורג הטעונים היתר- ללא היתר- עבירות לפי סעיפים 204(א) ו-204(ב) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, לפני תיקון 116; ביצוע עבודות בניה ושימוש חורג בקרקע חקלאית- עבירה לפי סעיף 204(ג) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, לפני תיקון 116; הפרת צו מינהלי- עבירה לפי סעיף 237 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, לפני תיקון 116; עבודה אסורה במקרקעין ושימוש אסור במקרקעין- עבירות לפי סעיפים 243(א), 243(ב) ו- 243(ד) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, לאחר תיקון 116.

כאשר אדם עושה זאת בנגוד לוק, ישנה הצדקה גם להשית עליו היטל השבחה מוגבר, שכן אין מצבו כמי אשר פעל על פי חוק.

המאשימה עותרת למיתחם ענישה המתחיל ב- 80,000 ₪ ועד ל-100,000 ₪, בהיתחשב בקיומם של רכיבי ענישה כספיים נוספים, מע"ת ל- 3 חודשים למשך 3 שנים, כפל היטל השבחה בסך של 157,500 ₪, שווי מרכיב הבניה על פי חוות דעת השמאי בסך של 567,000 ₪, כפל אגרה בסך של 24,418 ₪ וכן צו הריסה וצו איסור שימוש.

...

לעניות דעתי וכן לאחר עיון בפסיקה, מקובלת עלי הדעה על פיה יש להטיל היטל השבחה.

כמו כן, אני מורה לנאשם להצהיר היום על התחייבות כספית ע"ס 75,000 ש"ח להימנע למשך שלוש שנים מביצוע עבירה בגינה הורשע בתיק זה. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.