מנגד טוען הנתבע, כי תביעת התובעת לקבלת דמי אבטלה נדחתה בהתאם לסעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי, לפיו הוראות פרק ז' שעניינן "דמי אבטלה" "לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים".
לטענת הנתבע, ס' 1 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "בעל שליטה" הנו כהגדרתו בסעיף 32 בפקודת מס הכנסה, מי שמחזיק במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו (על פי הגדרה בחוק, קרובו לרבות בן זוגו) ב-10% לפחות מהון המניות, או שבזכותו להחזיק 10% מהמניות, או שבזכותו לקבל 10% לפחות מהרווחים, או שיש בזכותו למנות מנהל.
לטענת הנתבע, על פי הראיות בתיק, ובעיקר מהודעה שמסרה התובעת לחוקר, התובעת תרמה את חלקה בהתאם להכשרתה לעסק המשפחתי המשותף לה ולבעלה, הם ביחד העסיקו פקידות ומהנדס, לתובעת הייתה זכות חתימה בחברה על צקים, מיסמכי מע"מ ומס הכנסה, מנהל מקרקעי ישראל, ביטוח לאומי ובנקים, הגיעו להחלטה משותפת על הפסקת פעילות החברה, פיטורי עובדים, מדיניות וכדאיות כלכלית של העסק, התובעת ייעצה לבעלה בעניינים כספיים והייתה שותפה להחלטת מהותיות בעינייני ספקים.
נוכח כל האמור לעיל, נראה שהתובעת קיבלה החלטות ביחד עם בעלה הנוגעות לרישום סכומי ברוטו בתלושי השכר של התובעת, וזאת מתוך שקולי כדאיות כלכלית ובהתאם למצבה של החברה , כאשר החלטות אלה עשויות היו להשפיע גם על מאזני רווח והפסד של החברה שמהם גם התובעת נהנית כאישתו של בעל השליטה הרישמי של החברה.
...
טענת התובעת כי די בכך שקבלה דמי לידה ושמירת הריון בשנת 1999- מהנתבע בכדי להעיד על כך שהיא "עובדת שכירה" בחברה ומקנה לה זכות לקבל דמי אבטלה- דינה להידחות.
היות שהמסקנה אליה הגענו, כי התובעת הינה "בעלת שליטה בחברת מעטים" שוללת את זכותה לקבל דמי אבטלה מכוח סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי.
סעיף 6ב איננו מחייב העדר קיום יחסי עובד מעסיק לצורך דחיית הזכאות לדמי אבטלה (ראו: עב"ל 51264-10-13 עלי תיתי נ' המוסד, ניתן ביום 14.7.16)
לאור כל האמור לעיל- התביעה נדחית- ללא צו להוצאות ומתייתר הצורך להכריע בבקשת ב"כ התובעת לפסיקת שכ"ט מוגדל .