בלימת חירום עקב רכב שלא עצר בתמרור עצור

רוכב האופנוע נדב העיד כי מאחורי רכבו של הנתבע נסעו שני כלי רכב נוספים וכי לא היה באפשרותו לבצע בלימת חרום עקב חשש שהאופנוע עליו רכב יתהפך.

גב' קרין אברהם עדת הראיה הניטראלית העידה בדיון כי נסעה ברכבו של החבר שלה שנהג ברכבו מאחורי רכבו של הנתבע ולאחר שהנתבע ירד עם רכבו לשול, האופנוע ניכנס בו. העדה ציינה כי אינה זוכרת אם היו עוד כלי רכב במקום בעת התאונה אולם לאחריה נעצרו במקום כלי רכב נוספים.

תקנה 40 א' לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"), קובעת: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון." - תקנה 53קובעת: "לא יבלום נוהג רכב את רכבו פיתאום, אלא לשם מניעת תאונה שאי אפשר למנעה בדרך -אחרת או אם הדבר הכרחי מטעמי בטיחות התנועה; האמור בתקנה זו לא יחול על בלימת רכב לשם נסוי בלמיו, בתנאי שלא יערוך אדם נסוי כזה אלא לאחר שנקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים והבטיח שאין הניסוי עלול לסכן או להפריע לרכב הנוסע בדרך." - תקנה 69 קובעת: "הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה.

...

לאחר עיון בכתבי הטענות והנספחים, והתרשמותי באופן ישיר מעדויות הנהגים ומעדותה של עדת הראיה הגב' קרין אברהם לפני, שוכנעתי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו כפי שינומק להלן; מעדויות הצדדים עולה, כי אין חולק כי מאחורי רכבו של הנתבע היו כלי רכב נוספים.

לפיכך אני סבור כי אין לנתבע אחריות כלשהי לקרות התאונה.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הגורם הבלעדי לקרות התאונה היה מהירות נסיעתו של רוכב האופנוע בסמוך לקרות התאונה.

לסיכום, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע בתוך 30 ימים מהיום הוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪.

כן נקבע כי הבוחן פרטוש לא יכול היה לבדוק את הפנסים האחוריים של הרכב עקב הנזק ההרסני שניגרם להם כתוצאה מהתאונה.

בימ"ש קמא ציין כי רשלנותו של המערער התבטאה בכך שלא הבחין ברכבו של המנוח שעמד בשול הימני כאשר צדו האחורי שמאלי בלט 40 ס"מ אל נתיב נסיעת המערער ולא בלם את האוטובוס בלימת חרום ואף לא בלימה רגילה, זאת למרות שהיה לו שדה ראיה פתוח למרחק של 400 מטר.

נטען כי בימ"ש קמא היתייחס לסימני האזהרה בדבר עצירת הרכב וגם אם האורות לא פעלו הרי התאונה ארעה בבוקר באור יום עם שדה ראיה פתוח כך שהמערער יכול היה להבחין ברכב ללא אורות בלם.

קיימות גם עבירות תעבורה קודמות של שימוש בטלפון בעת נהיגה, עבירות מהירות, אי עצירה בתמרור עצור ועבירה אחרונה משנת 2013.

...

בנסיבות אלו, ובהביאי בחשבון את כל האמור לעיל, סבור אני כי מתקיימים התנאים המצדיקים לגזור את תקופת המאסר בגבול התחתון של מתחם העונש ההולם שקבע בית משפט קמא.

סבור אני כי בנסיבות העניין, תוך שמביאים בחשבון את מכלול מרכיבי העונש שנגזר, כי ניתן להשיג את תכלית הענישה גם בגזירת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, זאת לאור העובדה שמדובר במערער נורמטיבי, בעל משפחה, אשר הביע חרטה כנה וצער על המעשה ומותו של המנוח וכאשר שירות המבחן הדגיש כי ההליך המשפטי מהווה עבור המערער אלמנט מרתיע ומפחית את הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד.

לא מצאנו מקום להתערב ביתר חלקי גזר הדין, שיישארו בעינם ללא שינוי, כפי שגזר בית משפט קמא.

ראיות התביעה: ע"ת 1 מר גנדלר אביאל – העיד, כי ביום 11.6.17 רכב על גבי אופניים חשמליים, בדרכו מעבודתו לביתו ברחוב בוגרשוב בתל אביב, כאשר לפני הצומת המליץ-בוגרשוב הבחין "ברכב שעומד בתוך הצומת, כחצי ממנו בתוך הצומת, בלמתי עצירת חרום כדי לא לפגוע ברכב, טיפה סטייה שמאלה, שלא אכנס ברכב עצמו, נפלתי על מרפק שמאל" (עמ' 5 ש' 11-14).

בחקירתו הנגדית – מעיד, כי תאונה יכול שתארע גם ללא מגע של כלי הרכב האחר בשני, ו"מספיק שרכב דו גלגלי ייבהל מרכב שלא עוצר ומגיע מימין לו, מבצע פעולה כלשהיא ונופל.

בנוסף, העד מבהיר שיצא למקום לאחר שקרא את גרסאות הנאשמת והמעורב ואינו מסכים לתיזה שמציגה ההגנה, שמדובר בעבירה בנגוד לתקנה 65, דהיינו כניסה לצומת לא פנוי, אלא אי ציות לתמרור עצור, מאידך כשההגנה מבקשת ממנו להתייחס לעובדה שהרכב "עומד שם בצומת חוסם את כל הנתיב, פרק זמן ארוך" ואז יש לקחת בחשבון שיש לו 50 מטרים שדה ראיה פתוח עונה העד: "אם הרכב חוסם את הצומת, הייתה לו סיבה לחסום את הצומת, זאת אומרת הוא ניכנס לצומת לא פנוי, הוא אמור לפנות את הצומת" (עמ' 8 ש' 10-18).

ב"כ הנאשמת – ביקש לזכותה מהאחריות לתאונה, כאשר ציין שבעת שהנאשמת עמדה בצומת לא היה כלי רכב ולכן לא היה גורם כלשהוא שהיה עליה לתן לו זכות קדימה, בנוסף טוען לאחריות של רוכב האופניים החשמליים אשר הבחין ברכב הנאשמת כ-10 מטרים קודם שהגיע לצומת כששדה הראיה שלו פתוח לעבר הצומת כ-50 מטרים.

...

לפיכך, מצאתי שהעובדה שהנאשמת מודה כי המשיכה וגלשה אל תוך הצומת וכי רכבה בלט אל תוך הצומת, הוא הגורם לחסימת דרכו של רוכב האופנים וגרימת האירוע שהסתיים בחבלתו של ממש בדמות שבר במיסון 2, ואני מרשיעה אותה בעבירות אחריות לגרם תאונת דרכים וחבלה של ממש.

לעניין טענת הנאשמת שנפילת המעורב לא הייתה קשורה למקום עמידתה, שכן לא היה מגע בינה לבין רוכב הקטנוע, הנני קובעת כי הדברים שאמר המעורב אשר נשזרים בדבריה של הנאשמת ובדבריו של בוחן התנועה, שהגורם לתגובת רוכב האופניים, הסטייה הפתאומית, איבוד השליטה והנפילה, הוא עמידתה של הנאשמת בתוך הצומת, תוך חסימת הנתיב של רוכב האופניים, במלואו או בחלקו, כל אלו היה בהם כדי להביא לתאונה זו (ראה עדות בוחן, עמוד 7, שורות 17 – 22, עדות המעורב, עמוד 6, שורות 1 – 5).

סוף דבר לפיכך, ולאחר שבחנתי את כלל הראיות, את דבריה של הנאשמת, אשר התקבלו על ידי, לא מצאתי כי נגרם נזק ראייתי משמעותי שהיה בו כדי לפגוע באופן ממשי ביכולתה להתגונן, מצאתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק מעבירה של נהיגה בקלות ראש, ומרשיעה אותה בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, בהתאם לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, וכן בעבירות של אי ציות לתמרור עצור, על פי החובה ליתן תן זכות קדימה לתנועה החוצה וגרימת חבלה של ממש למעורב.

עד תביעה מספר 2, העיד כי נסע במקום, במהירות של 50 קמ"ש לערך ובהגיעו לצומת שבנידון, פרץ רכב הנאשם לצומת, חסם דרכו וגרם לו לנסות ולבלום בלימת חרום וליפול מרכבו, כאשר כתוצאה מהתאונה, ניחבל חבלה של ממש – שבר בקרסול.

מ-ת/7, שהוגש, כאמור, בהסכמה, עולה כי הנאשם מסר לשוטר שהגיע למקום התאונה כי עצר בתמרור עצור, אך לא הבחין בתנועה המגיעה ברחוב אחד העם, גלש לצומת ופגע ברוכב המעורב.

על פי עדותו, בהגיעו לצומת שבנידון, עצר בקוו העצירה ולאחר שהבחין כי קיימת מיגבלת שדה ראיה בשל כלי רכב חונים, החל לגלוש בזהירות מירבית (בטעות נרשם – מהירות מירבית) ורק בהגיעו כימעט לאמצע הצומת, ניפתח שדה הראיה, הוא הביט ימינה ושמאלה, לא הבחין בכלי רכב המשיך והגיעו לאמצע הצומת, הבחין ברוכב מגיע משמאלו, בלם ונעצר בסוף הצומת.

לא שוכנעתי כי הנאשם נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים טרם כניסתו לצומת, שכן, עדותו של ע"ת 1, לפיה, אם היה הנאשם עוצר רכבו כאשר עינו בקוו כלי הרכב החונים, היה לו שדה ראיה לשמאל, ל-15 מטרים לפחות, לא נסתרה על ידי ההגנה וכעולה מעדות הנאשם עצמו, הוא לא עצר רכבו בנקודה זו, אלא עצר אותו בקוו הצומת ומשם, היתקדם בנסיעה לתוך הצומת.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי ראיות הצדדים, שמעתי העדויות והסיכומים, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אחראי לגרם תאונת הדרכים שבנדון .

לא שוכנעתי כי הנאשם נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים טרם כניסתו לצומת, שכן, עדותו של ע"ת 1, לפיה, אם היה הנאשם עוצר רכבו כאשר עינו בקו כלי הרכב החונים, היה לו שדה ראיה לשמאל, ל-15 מטרים לפחות, לא נסתרה על ידי ההגנה וכעולה מעדות הנאשם עצמו, הוא לא עצר רכבו בנקודה זו, אלא עצר אותו בקו הצומת ומשם, התקדם בנסיעה לתוך הצומת.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר, ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בדוח הפעולה שמילא (ת/1) נרשם שהגיע למקום התאונה "על הריצפה היה שרוע רוכב האופנוע וצוות מד"א מעניק לו טפול ראשוני...בתחקור ראשוני עמו מסר כי הוא נהג באופנוע בנסיעת מבחן ברחוב המתכת למזרח ונהג הרכב הפרטי שנסע ברחוב המסגר לצפון לא עצר בעצור ופגע בו, הנ"ל פונה על ידי אמבולנס של מד"א לבית החולים הלל יפה במצב קל....יש לציין כי גם את האופנוע וגם את הרכב הפרטי הזיזו טרם הגעתי למקום. הרכב הפרטי מסוג שברולט עמד על המדרכה עם הפנים למערב....שאלתי אותו (את נהג הרכב הפרטי – א"א) לגבי נסיבות התאונה ענה כי הגיע לצומת עצר בעצור היתקדם לאט והתחיל לפנות שמאלה למערב ולא הספיק לראות את האופנוע שנסע מהר. להוסיף כי ביציאה מרחוב המסגר מוצב תמרור 302 מצד ימין של הצומת באופן ברור ובולט לעין". השוטר גם צילם תמונות של הרכב ושל האופנוע (ת/2).

בתאריך 10.01.21 נגבתה הודעת הנאשם בה טען שיצא מהמשרד, הגיע לתמרור עצור ועצר "לא היה שדה ראיה בכלל, התחלתי גלישה לאט לאט ראיתי שריק ויצאתי, כשאני באמצע הצומת ואני מסתכל שמאלה אני רואה את האופנוע טס אליי, אני קפאתי ובלמתי ואז שראיתי אותו שהוא מתחיל לאבד שליטה ניסיתי לצאת מהצומת ואז הוא פגע בי. ישר עצרתי בצד שלא יפריע האוטו" (ת/4 ש' 2-5).

בחקירתו הנגדית בפניי הסביר הבוחן שהחריטות והשברים שנמצאו ותועדו בסעיף 9 לדוח הבוחן ובתמונה 16 ללוח התצלומים מעידים על איזור האימפקט וסימני החריטה נוצרו מהחלקה של האופנוע אחרי האימפקט (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 6-8) כאשר הבוחן לא ערך תרשים מאחר שהרכבים הוזזו טרם הגעתו.

לעמדת המאשימה גרסת הבוחן ומסקנותיו נתמכות גם מעדותו של הנהג המעורב, רחבי נמרוד, אשר ציין שבמרחק קצר ממנו בכיוון נסיעתו הופיע רכב שנעצר בצומת הוא ניסה לבצע בלימת חרום, הבחין שהבלימה לא תיתן מענה ראוי ניסה לסטות ימינה אך לא הצליח מאחר שהנאשם נעצר באמצע הצומת וחסם את כולה כך שלא יכול היה לעבור מאחורי הרכב.

...

סיכומו של דבר, מצאתי לנכון לדחות את גרסת הנאשם הן באשר להתנהלותו בטרם החל בחציית הצומת, הן באשר לקיומה של משאית והן באשר למיקום האופנוע בטרם התחיל לפנות.

בהתאם, מקובלת עליי לגמרי עדות הנפגע באשר לאופן התרחשות התאונה, עדות שגובתה בממצאי הזירה ובקביעות הבוחן שלא מצאתי בהן קשיים.

לאור האמור, אני מרשיע את הנאשם מעבר לכל ספק סביר.