בלאי סביר הנובע משימוש רגיל במושכר

סעיף 11.1 להסכם קובע: "בתום תקופת השכירות...,מתחייב השוכר לפנות את המושכר ולהחזירו לידי המשכיר כשהמושכר פנוי מכל אדם ומכל חפץ השייך לשוכר ללא כל השהייה או מניעה וזאת במצב טוב, מתוקן ונקי כפי שקבל אותו בתחילת תקופת השכירות ובהיתחשב בבלאי סביר הנובע משימוש רגיל וסביר במושכר בהתאם למטרת השכירות...". אם כן עולה השאלה מה הם הפגמים וליקויים שהותירו הנתבעים בעזיבתם הדירה.

...

בקשר להחלפת אריחי קרמיקה שוכנעתי כי המדובר בבלאי סביר ולכל היותר המדובר בסך הכל בשתי קרמיקות שנתלשו מהמקום ולכן לא ברור מדוע היה צורך בהחלפת כל אריחי הקרמיקה.

סיכום : מכל המקובץ לעיל עולה כי הנתבעים חבים בסכומים הבאים: הסך 8,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין צביעת הבית ובסה"כ: 9,945 ₪; הסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין פינוי פסולת ובסה"כ: 2,925 ₪; הסך 400 ₪ כולל מע"מ [במקום 2,000 ₪] בגין נזק מוערך בשתי קרמיקות שלא הוחלפו; הסך 1,000 ₪ כולל מע"מ בגין שכר טרחת שמאי; לפיכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם, ביחד ולחוד, סכום כולל של 14,270 ₪ מיום 16.10.18 [מועד התשלום בפועל כפי חשבונית המס].

סעיף 16.2 להסכם השכירות קובע כי: "למרות האמור, מובהר כי אחריות השוכרת כאמור בסיף 16.1 לעיל לא תחול לגבי ניזקי בלאי סביר ורגיל הנובעים משימוש רגיל וסביר במושכר ו/או במתקנים והמונעים או פוגעים במימוש התקין במושכר ו/או במתקנים ו/או לקלקולים יסודיים הנוגעים למעטפת ומבנה המושכר (לרבות הגג) [ההדגשה הוספה] ו/או למתקנים, אשר בהתאם להוראות הדין חלים על בעלים ואשר לגביהם תהא המשכירה האחראית הבלעדית ותדאג להתקנתם על חשבונה על אחריותה ובהקדם האפשרי. [ההדגשה הוספה]". בהתאם לסעיף זה, בנוסף לעובדה שמר והבה הודה בחקירתו שנגרמו נזקים למבנה הגג וכי הוא מכיר את מכתבי הדרישה של הנתבעת (ראו עמ' 62 ש' 16-4 לפרוטוקול), ומאחר שהתובעות בסיכומיהן לא סתרו את טענת הנתבעת בנוגע לנזקים (אלא רק טענו כי הנתבעת לא הוכיחה את תיקון הגג או את עלות התיקון וכי היא לא הוכיחה שעל התובעות חובה לשאת בעלות תקונו, שכאמור הדבר אינו נכון בהתבסס על סעיף 16.2 המצוין לעיל) – יש לקזז את הסכום הנטען מהסכום שעל הנתבעת לשלם לתובעת 2.

...

על כן, ועל פי תצלומי האוויר וחוות דעת המפענח, אני קובע כי במבנה ג' הוכחה חריגת בנייה בשטח של – 153 מ"ר. מבנה ה' לפי דוח העירייה מדובר בשתי חריגות בנייה: הראשונה סככה בשטח של 53 מ"ר והשנייה בשטח של 50 מ"ר. אולם לפי חוות דעת מפענח תצלומי האוויר רק סככה אחת בשטח של כ- 55 מ"ר, הוספה בין השנים 2014-2008; כאשר סככה נוספת בגודל של כ- 38 מ"ר הייתה קיימת כבר ב- 2002 (ראו נספח 3 לחוות הדעת), ומכאן שלא הנתבעת היא שבנתה אותה, והיא נכללה בשטח שהושכר לה מלכתחילה.

הנתבעת כאמור טענה כי הבניה החורגת המפורט לעיל, הושכרה לה בהסכם השכירות בין הצדדים, אולם דין טענה זו להידחות, ואבאר.

סוף דבר הפועל היוצא הוא כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות, הן בכך שסירבה להסיר את חריגות הבניה או לאפשר לתובעות לעשות כך, והן באי מסירת הערבויות הבנקאיות.

בסעיף 9א' בחוזה הראשון ובסעיף 9 ב' בחוזה השני והשלישי הוסכם, כי השוכר מתחייב לעשות בדירה שימוש סביר וזהיר ולשמור על מצב הדירה ומתקניה בכל תקופת השכירות כפי שקיבלם למעט בלאי הנובע משימוש סביר ורגיל בדירה.

...

נדחית טענת הנתבעים שהתובע ניצל לרעה את זכות הגישה לערכאות בכך שבחר להיות מיוצג על ידי עורך דין ולא הגיש תביע הקטנה.

א. סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

בגין דחיית התביעה ישלם התובע הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

סעיף 13 (א) לחוזה השכירות קובע "השוכר מתחייב בזאת לפנות את הדירה בתום תקופת השכירות ולהחזירה למשכיר כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ... במצב טוב ותקין כפי שקבלו במועד תחילת הסכם השכירות למעט בלאי סביר הנובע משימוש רגיל וכשהדירה צבועה באותו אופן שהיה בתחילת תקופת השכירות...". מעיון בתמונות שצרפה התובעת לכתב התביעה עולה, כי הדירה נימסרה במצב תקין, כאשר קירותיה צבועים בלבן, ללא עובש וללא קילופים.

...

מכל המפורט לא עלה בידי התובעת שכנגד להוכיח את הנטען ולכן דין התביעה להידחות ברכיב זה. עוגמת נפש התובעים שכנגד עתרו לקבל פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה מליקויי רטיבות בהם סירבה הנתבעת שכנגד לטפל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל בחלקן.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 7,688 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 700 ₪.

השוכר מתחייב לשמור על הנכס ולהחזירו באותו מצב כפי שהוא ביום חתימת חוזה זה- נקי וריק מכל אדם וחפץ, פרט לבלאי, סביר הנובע משימוש רגיל.

...

סבור אני שיש לדחות את טענתה של הנתבעת מהסיבות כדלקמן: הנתבעת לא הזמינה את גב' קטרינה לעדות, שגם כך עדותה עדות סברה בלתי קבילה; מר שמואל חן הכחיש את טענתה זו של הנתבעת, והגרסאות שמסר במשטרה, אצל החוקר מטעם הנתבעת, בתצהיר העדות הראשית שלו ובחקירתו הנגדית היו זהות, והנתבעת לא הצליחה לסתור את דבריו בחקירה הנגדית; מחקירתו הנגדית העיד מר חן כי ברח מהדירה עם בגדי שינה: מכנסיים קצרים וטישורטס, וכי בצאתו מהדירה היה ללא גופיה ונכווה בגופו.

אך מאחר והתובע תבע בכתב התביעה אך ורק את הסך 5,200 ₪ בגין הפסד דמי שכירות, אפסוק לו אך ורק את סכום זה. לאור כל האמור לעיל, סך כל הסכום שיש לפסק לתובע הינו 193,469 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

לאור האמור לעיל סבור אני שיש לחייב את הנתבעת בתשלום רבית מיוחדת עד פי 7 כמפורט בסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 193,469 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (21.7.2019) ועד ליום התשלום בפועל.