בית משפט מקבל תביעה לפיצויים בשל חוסר תום לב מצד נתבע בחוזה יחס

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 58033-02-17 בירנבאום ואח' נ' צברי ואח' לפני כבוד השופט מוטי פירר תובע ונתבע שכנגד יניב בירנבאום ע"י ב"כ עוה"ד מיכל דה מונטה אליהו ואורי ויזנברג נתבע ותובע שכנגד שמואל צברי ע"י ב"כ עו"ד רבקה ברוקס פסק דין

בסיום פסק הדין (פסקה 79) נכתב כך: "לא אעסוק כאן בחיובים הכספיים בין הצדדים, כיוון שבעניין זה תלוי ועומד הליך ביניהם בבית המשפט השלום, אף שדומה כי לאור הקביעות דלעיל, ההכרעה בתביעות הכספיות ברורה, והצדדים יוכלו להסדיר זאת ביניהם ובלא צורך אף בעזרת בית המשפט". ובכן, התברר כי הצדדים לא השכילו להסדיר העניין ישירות ביניהם ועל כן נידרשת הכרעה זו. יניב הודה בחקירתו כי הוא אינו מייחס לשמואל חוסר תום לב בגין התקופה שקדמה לחתימת ההסכם, כי אם בתקופה שבין החתימה ועד לביטול המוסכם.

אולם גם אם הייתי מקבל את עמדת התובע לפיה, מדובר בפרק זמן בעל מהות כפולה, היינו, מצד אחד נכרת חוזה בין הצדדים, אך במקביל הצדדים בעיצומו של משא ומתן לקראת חתימתו של חוזה מפורט, גם אז דין התביעה הייתה להדחות, שכן לגופו של עניין לא שוכנעתי כי שמואל נהג בחוסר תום לב. פרק זמן של כשבועיים ימים (כולל שני סופי שבוע) הנמשך בין חזרתו של שמואל מהחופשה ועד לביטול המוסכם, אינו מלמד על היתנהלות חסרת תום לב מצידו של שמואל, אלא להפך, על לחץ בלתי סביר שהפעיל עליו יניב בימים אלו.

מהשיחות שניהלו הצדדים במהלך ימים אלו עולה כי שמואל מיתנהל בקצב סביר ביחס לפרק הזמן בן 30 הימים הנתון לו להשלמת העסקה, בעוד דוקא יניב הוא זה שלוחץ לקצר את התקופה ואף לבטל את ההסכם, על מנת שיתאפשר לו להיתקשר עם הרוכש הפוטנציאלי האחר – הלקוח של עו"ד עומרד – במחיר גבוה יותר.

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרה חוזה),תשל"א-1970 קובע כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". בימים שקדמו לביטול ההסכם, אותם ימים בהם מבקש יניב לייחס לשמואל הפרת חובת תום הלב, עמדה לנגד שני הצדדים האפשרות לפיה ביטול ההסכם יביא לכך שיניב יתקשר בעיסקה טובה יותר מאשר זו שנכרתה ביניהם מספר שבועות קודם לכן.

...

סוף דבר כפי שקבע בית המשפט המחוזי, חוזה המכר שנכרת בין הצדדים בוטל בהסכמה ואיש מהצדדים לא הפר אותו.

לפיכך, התביעה העיקרית נדחית במלואה והתביעה שכנגד מתקבלת במלואה.

לנוכח כל האמור, הנתבע שכנגד ישלם לתובע שכנגד סך 50,000 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד ביטול ההסכם, היינו מיום 12.1.17 ואילך.

התביעה מבוססת על כך שהנתבעת קיבלה על עצמה ליתן לתובע שירותים משפטיים לניהול ההליך למחיקת חובות עד לקבלת חנינה והפטר מהחובות, כפי שפורט בהסכם.

כב' השופט דנציגר בע"א 8854/06 עו"ד קורפו נ' סורוצקין [פורסם בנבו] (להלן: "עניין קורפו") בפיסקה 17 לפסק דינו, קבע: "חוזה מסוג זה [בין עו"ד ללקוח] מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הנה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחויב בתשלום פצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד". ועוד, בעיניין קורפו (בפיסקה 17 לפסק הדין) נפסק כי אין ביכולת של הלקוח להשתחרר משירות עורך-הדין "באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב." ובהמשך נפסק (שם, בפיסקה 18): "...יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הנו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני". בבחינת יחסי היתקשרות בין עורך-דין לבין לקוח, יש לבחון האם עסקינן בפגיעה באמון המצדיקה הפסקת ייצוג, אם לאו.

נוסף על כך, הנתבעת מפנה לתסקיר המנהלת המיוחדת, במסגרתו ההפטר נדחה עקב חוסר תום לב, דיווחים כוזבים והתנהלות לא שקופה (מפנה להחלטת בית המשפט מיום 08.11.2018 נספח 8 לתצהיר הנתבעת); לשיטת הנתבעת, התובע המשיך ב"תרגיליו", ובמסגרת הליך הפש"ר ועד למועד הדיון, היתנהל באופן רשלני ובהיעדר תום לב. כך למשל, המשיך ליצבור חובות חדשים תחת צו הכנוס למועצה המקומית סביון.

מכל מקום, כפי שנקבע בעיניין קורפו, במקרים בהם לא הייתה הצדקה מצד הלקוח להפסקת ההיתקשרות עם עורך-הדין, ניתן יהיה לקבל את הטענה כי מגיע לעורך-הדין לקבל פצויי ציפייה, נוכח פעולה בחוסר תום לב מצד הלקוח.

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין התביעה – דחייה.

הגעתי לכלל מסקנה כי לאור מחדליו של התובע בהליך הפש"ר, הייתה זכאית הנתבעת לדרוש מהתובע תשלום נוסף.

בנסיבות העניין, נחה דעתי לדחות את התביעה, התובעים, ביחד ולחוד יישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ הסכום ישולם תוך 30 יום.

ביום 18.3.2021 השיבה קומטק בכתב למכתב אינספוקוס, חזרה על טענותיה ממכתבה הראשון והוסיפה הערה לפיה, אם אינספוקוס לא תחדל להשתמש במערכת ה-BI שלה, היא תהא חשופה לסנקציות והליכים משפטיים מצידה.

אשר על כן, לטענת אינספוקוס, עצם קיומה של המחלוקת מול קומטק ואיומיה בכתב מסכנים את פעילותה ואת יכולתה לשרת את לקוחותיה ולכן היא החליטה שלא להמתין לתביעה עתידית שקומטק הייתה מגישה בשלב כזה או אחר והיא הגישה את התובענה דנן, במסגרתה מתבקש בית המשפט להצהיר כדלקמן: מבנה בסיס הנתונים לא מהוה "סוד מסחרי" של קומטק כמשמעותו בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"); מעשי אינספוקוס לא מהוים הפרת "סוד מסחרי" שכן הם הושגו באמצעות הנדסה חוזרת – המותרת לפי סעיף 6(ג) לחוק עוולות מסחריות; גם אם מדובר בסוד מסחרי, השמוש בו מותר בנסיבות העניין בשל תקנת הציבור לפי סעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות; ככל ואינספוקוס השתמשה במבנה בסיס הנתונים בתוכנה של קומטק, מדובר בשימוש מותר, שכן הוא נעשה במטרה לאפשר יצירת תוכנת מחשב אחרת המתממשקת עם התוכנה של קומטק, בהתאם להורות סעיף 24(ג)(3) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007; אינספוקוס לא עוולה כלפי קומטק בעוולה של "גרם הפרת חוזה" כמשמעותו בסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

למעשה, בתי המשפט איפשרו, בפסיקה עניפה פעם אחר פעם, לנהל הליכים למתן סעד הצהרתי שלילי ואפילו נעתרו לסעדים הנתבעים מפעם לפעם; אין ממש בטענות הנוספות שהעלתה קומטק: ביחס למכתב האזהרה, קשה לטעון כי שליחת מכתב אזהרה אינה מלמדת על כוונתה להגיש תביעה, בייחוד נוכח נוסח המכתב במקרה דנא.

למעשה, העלאת טענה זו מהוה חוסר תום לב משום שככל וקיימות עובדות נוספות, על קומטק היה להעלותן בכתב הגנתה; למעשה, הדיון הנוסף היחיד שעלול להווצר כתוצאה מהגשת התובענה, היא מצב בו ייקבע כי אינספוקוס הפרה סוד מסחרי, ואז קומטק תגיש תביעה חדשה לפצוי בגין נזקיה.

באותו אופן, בע"מ 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב (1) 85, פס' 9 (1977) נקבע כי: "מכח סעיף 34 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957 [...] מוסמך בית המשפט להעניק לתובע סעד של הצהרה אפילו לא תבע את הסעד הממשי שבגררה. בנסיבות אלה, שומה על בית המשפט לקבוע נקודת איזון בין שני אינטרסים מנוגדים: האנטרס של הנתבע שלא יוטרד פעמיים בשל אותו עניין, בנסיבות שבהן פיצול הסיכסוך לתובענות שונות עשוי להוות שימוש לרעה בהליכי בית משפט מחד, והאנטרס של התובע, בנסיבות המיוחדות של העניין הממשי הנידון, לקבל הצהרה בלבד באותו שלב [...] הדברים אמורים בנתבע העותר למתן הצהרה שאינו חייב את הסכום הנידרש ממנו ועל ידי כך הוא מקדים את התובע העומד להגיש נגדו תובענה". עם זאת, סעד הצהרתי שלילי הוא סעד חריג ביותר, המצוי בשקול דעתו המוחלט של בית המשפט.

...

מעיון במסקנות אליהן הגיעו בתי המשפט השונים עולה, כי רובן המכריע של הבקשות לסעד הצהרתי שלילי נדחות, למעט במספר מצומצם של קטגוריות (חנס ורוזן צבי).

לא נעלמה מעיני הפסיקה עליה הסתמכה אינספוקוס בתגובתה לבקשה, אולם לאחר עיון באותם פסקי דין, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לגזור גזירה שווה מאותם מקרים לענייננו: כך, בה.פ. (מחוזי ת"א) 37077-01-17 סנטוויש בע"מ נ' CHANEL (נבו 30.10.2019), הסכימו הצדדים כי אין ביניהם מחלוקת עובדתית וכי אין צורך בבירור עובדתי (כאמור בסעיף 13 לפסה דין באותו עניין), אלא בסוגיה משפטית בלבד.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת הבקשה והתביעה נמחקת.

במאי 2022 הוגשה תביעה נוספת לפי חוק הפיצויים בגין מותו של המנוח, זו הפעם לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

המשיב ואימו טענו אף לחוסר תום לב מצד המבקשת, בכך שהלכה למעשה המבקשת מעכבת את ההליך המתנהל בבית משפט השלום משלא הגישה תחשיבי נזק חרף החלטת בית המשפט.

המשיב הגיש את תביעתו לבית משפט השלום כאחד מיורשיו של המנוח וכתלוי בו. לצד הדרישה לתשלום דמי מזונות ותשלומים נוספים שנטען כי המשיב קיבל בפועל מהמנוח, בכתב התביעה נתבעו ראשי נזקים נוספים כגון הפסד שכר בשנים האבודות והפסדי פנסיה בשיעור חלקו היחסי של המשיב מהעזבון.

הדברים אינם פשוטים וטעונים בירור עובדתי, בין היתר לנוכח הטענה כי המשיב קיבל מהמנוח כספים מעבר להתחייבויותיו של האחרון לפי הסכם ממון וגירושין שערך עם גרושתו, וכן לנוכח הטענה כי גם שלוש בנותיה של האלמנה מנישואים קודמים תלויות במנוח, כשחלקן בעלות צרכים מיוחדים ומקבלות קיצבאות מהמל"ל. הסכום שיפסק לתביעת העזבון מושפע באופן ישיר מהסכום שיפסק בתביעות התלויים.

אציין כי לא נעלמו מעיני טענות המשיב ואימו לחשש מפגיעה באחדות המשפחה וביחסים שבין האחים, אך ניתן להניח שניהול ההליך על ידי באי כוחם וללא מעורבות ישירה של הקטינים יפיג חשש זה, ומכל מקום חזקה על בית המשפט המחוזי שיפעל ברגישות בסיטואציה שנוצרה.

...

מכוח סמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לאחר בחינת טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר, שדין הערעור להתקבל, והמשיב ואמו יצורפו להליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי.

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות ת"ק 31451-10-22 לוי שוורץ ואח' נ' סגיר ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ התובעים 1. קרן לוי שוורץ 2. רמי לוי הנתבעים 1. רנה סגיר 2. בועז סגיר פסק דין

על פי הנטען בכתב התביעה, מחמת ליקויי רטיבות ופגמים נוספים שהסתירו מהם הנתבעים בשלב המשא ומתן, נאלצו התובעים לסגת מהעסקה לרכישת הדירה, תוך שנגרמו להם נזקים כספיים בגין הוצאות שונות שנאלצו להוציא במסגרת המשא ומתן לצורך בדיקת הדירה טרם רכישתה בגינם הם עותרים לקבלת פיצוי.

כן עתרו לפצוי בגין עוגמת נפש עבור ניהול משא ומתן בחוסר תום לב מצד הנתבעים תוך הסתרת הליקויים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי במסמכים שצורפו וקראתי את תמלולי השיחות, לא מצאתי לקבוע, כי הנתבעים התנהלו כלפי התובעים בחוסר תום לב במסגרת המשא ומתן, שכן מהשתלשלות האירועים עולה תמונה לפיה התובעים היו מודעים לליקויי הרטיבות בדירה וחרף זאת, משיקוליהם, בחרו להתקדם בהליך המשא ומתן שבסופו של דבר לא הבשיל לכלל הסכם.

חלק מהקבלות (ביחס לתשלום לעו"ד וליועץ המשכנתאות) הם אמנם ביחס לדירת הנתבעים אבל ניתנו חודשים רבים אחרי, במרץ 2022, מבלי שצורפו הסכמי ההיתקשרות.

...

כפי שצוין על ידי התובעים במסגרת השתלשלות העניינים המפורטת בכתב התביעה, ניתן לקבוע כי ליקויי הרטיבות למעשה היו ידועים לתובעים עוד מראשית המשא ומתן ואלה בחרו להמשיך לבחון ולבדוק תוך הוצאת כספים וניסיון להגיע להסכמות שבסופו של דבר ריפו את ידי הנתבעים ובנסיבות אלה אין להם אלא להלין על עצמם, כך שהתוצאה היא שדין התביעה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, לא עלה בידי התובעים להוכיח את תביעתם ולכן אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים 500 ₪ בגין הוצאות משפט (סה"כ – 1,000 ₪).