בית משפט השלום בקריות דן בכתב אישום בגין החזקה ושימוש בסמים מסוכנים מסוג הרואין

בית משפט השלום בקריית שמונה מ"ת 43096-08-18 מדינת ישראל נ' אסור(עציר) תיק חצוני: 365996/2018 בפני כבוד השופטת רות שפילברג כהן המבקשת מדינת ישראל המשיב מאיר אסור (עציר) החלטה

כתב האישום ורקע נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, החזקת סכין שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

לגבי הסמים (כאמור סם מסוג הרואין המחולק לשמונה מנות) נטען כי מדובר בסמים לשימוש עצמי בלבד.

מדובר בעילת מעצר אשר איננה רק סטאטוטורית, ואינה נובעת רק מכמות הסמים מסוג הרואין, אשר המשיב נמצא מחזיק על גופו, ואשר מקימה חזקה כי לא יועדה לשינוש עצמי בלבד.

המשיב, כשנתפס על ידי השוטרים, מסר בהזדמנות הראשונה, כשהלהב נמצא על גופו על ידי השוטרים, וכשנשאל למטרת נשיאתו, כי הוא מאויים , ולכן מחזיק בלהב להגנה עצמית (ראה דו"ח של השוטר נדב מוטעי, מיום 13.8.18, מסומן יד').

כך או אחרת, ההחזקה של להב הסכין איננה כדין, והמשיב, בגירסתו המאוחרת, אינו מפריך את המסוכנות שעלולה לנבוע ממכור לסמים, שביצע בעבר עבירות אלימות, ואשר חמוש בכלי חד. קיימות אפוא ראיות לכאורה, ללא חולשה מיוחדת, וכן עילת מעצר מוחשית, כשאף שרות המבחן העריך את המסוכנות לבצוע עבירות נוספות כבינונית עד גבוהה.

בע"פ 1981/11, אשר סויסה נ' מ"י, דן ביהמ"ש העליון (כב' השופט עמית) בקריטריונים להפניית נאשם בפלילים המכור לסמים להליך גמילה כבר בשלב הדיון בבקשת המעצר.

...

החלטתי מתבססת בין יתר השיקולים על עמדת המבקשת, אשר בדיון מיום 26.8.18, ביקשה לקבל תסקיר מעצר, ואפילו עמדה על כך. כאמור, דווקא הסנגור התנגד באותו הדיון לקבל תסקיר, אם כי בסופו של דבר שינה את טעמו, וביקש ששרות המבחן ישקול את מסלול הגמילה שהמשיב הציע.

פעולתו של המשיב, אמנם אינה מבטיחה הצלחה במסלול הקשה של גמילה מסמים, ובעבר המשיב נכשל בנסיונות גמילה, אך בסופו של דבר, שרות המבחן המליץ לתת לו את ההזדמנות אותה הוא מבקש.

לסיכום, לנוכח כל האמור לעיל – אני מורה לשרות המבחן לתאם מועד חדש לקליטתו של המשיב באשפוזית "הדרך". שרות המבחן יתייחס לאופן הגעתו של המשיב לאשפוזית, בתיאום עם המקום.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 39034-01-18 מדינת ישראל נ' אבו נאב(עציר) לפני כבוד השופט מרדכי כדורי, סגן הנשיא בעיניין: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים המאשימה סאמי אבו נאב (עציר) ע"י ב"כ עו"ד מוחמד חלאילה הנאשם גזר דין

בית המשפט אינו אמור להתייחס בגזר דינו לנסיבות נוספות, אשר אין להן אזכור בכתב האישום המתוקן ובראיות אחרות בתיק, והוא אינו רשאי להביא בחשבון לצורך גזירת הדין עובדות שלא בא זכרן בכתב האישום בו הודה נאשם לצורכי הסדר טיעון (ע"פ 5677/11 פלוני נ' מדינת ישראל 18/06/2012, רע"פ 1931/15 מויססקו נ' מדינת ישראל 26/3/2015).

כפי שקבע בית המשפט העליון: "הענקת משקל למשקל הסם אינה בגדר שיקול זר או לא רלוואנטי ... יוזכר כי החזקה שהסם אינו נועד לצריכה עצמית חלה כאשר מדובר בכמות סם של 0.3 גרם. נתון זה מהוה אינדיקאציה למשמעות הכמות. בהקשר זה יש לזכור כי עבירות הסם שלא לשימוש עצמי, לרבות ייבוא, מכוערות הן בהיותן דומות לשילוח אש בשדה קוצים. לצערנו הנגע מגיע לכל פינה בחברה. אמת מידה זו של ההרס הטמון בסם מלמדת כי כמות קיצונית כזו של סם פוגעת בצורה קשה יותר באנטרס הצבורי. לכל גרם נוסף יש כתובת..." (ע"פ 5741/11 סוארכה נ' מדינת ישראל 20/1/2013) עוד יש לבחון את טיבו, או סוגו, של הסם בו בוצעה העבירה.

אולם, כפי שיפורט להלן, בחינתם של אותם מקרים מלמדת שבכולם היתקיימו נסיבות מיוחדות, כהחזקה של כמות גדולה מאוד של סם מסוכן, או החזקה בנסיבות המוכיחות שהסם נועד למכירה, והן שהביאו למסקנה לפיה הנאשם עתיד היה להפיק רווח מבצוע העבירה: ת"פ (מחוזי חי') 472/02 מדינת ישראל נ' תאפל 16/5/2005 - החזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל העולה על 9 ק"ג. ת"פ (מחוזי ת"א) 56802-01-16 מדינת ישראל נ' אקינו 14/12/2016 - החזקת סם מסוכן בכמות שדי בה להפקת יותר מ-300 מנות, כאשר הסם בחלקו מחולק לשקיות ומוכן להפצה.

ת"פ (קריות) 33382-01-16 מדינת ישראל נ' שיר-אליזדה 2/4/2017 - גידול 48 שתילים של סם מסוג קנביס במשקל כולל של 5.25 ק"ג, בנוסף להחזקת כלים המשמשים להכנת הסמים ובהם שנאים, נורות חימום, צנורות איוורור, מפוחים, משקל אלקטרוני, מדי לחות, מערכת השקיה, חומרי דישון ושעוני שבת, שלא לשימוש עצמי בלבד.

התוצאה: לאור כל האמור אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 16 חודשים, החל מיום מעצרו (8/1/2018).

...

אולם, כפי שיפורט להלן, בחינתם של אותם מקרים מלמדת שבכולם התקיימו נסיבות מיוחדות, כהחזקה של כמות גדולה מאוד של סם מסוכן, או החזקה בנסיבות המוכיחות שהסם נועד למכירה, והן שהביאו למסקנה לפיה הנאשם עתיד היה להפיק רווח מביצוע העבירה: ת"פ (מחוזי חי') 472/02 מדינת ישראל נ' תאפל 16/5/2005 - החזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל העולה על 9 ק"ג. ת"פ (מחוזי ת"א) 56802-01-16 מדינת ישראל נ' אקינו 14/12/2016 - החזקת סם מסוכן בכמות שדי בה להפקת יותר מ-300 מנות, כאשר הסם בחלקו מחולק לשקיות ומוכן להפצה.

התוצאה: לאור כל האמור אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 16 חודשים, החל מיום מעצרו (8/1/2018).

הבקשה להכרזת הנאשם סוחר סמים ולחילוט המזומנים ומכשירי הטלפון נדחית.

בית משפט השלום בקריות ת"פ 27961-04-18 מדינת ישראל נ' ח'טיב(עצור/אסיר בפקוח) בפני כבוד השופטת סימי פלג קימלוב בעיניין: המאשימה מדינת ישראל הנאשמים מועתאז ח'טיב גזר דין

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 10.12.17 סמוך לשעה 20:57 ברחוב הרב עוזיאל בישוב שלומי, נתפס הנאשם על ידי שוטרים במכונית, כשהוא מחזיק בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של 6.954 גרם מחולק לעשר אריזות ניילון המצויות יחד בקופסת פלסטיק.

אני מתעסק עם אנשים מסוג זה, יש לי תעודה של בוגר רשת מלונות דן, אני שף במקצועי.

באשר למדיניות הענישה הנהוגה בגין החזקה של סם מסוכן מסוג הרואין או קוקאין שלא לצריכה עצמית, בכמויות של עשרות גרמים, כבר קבע בית משפט העליון בע"פ 4592/15 אשר מסעוד פדידה נ' מדינת ישראל (8.2.16) כדלקמן – "מסקירת הפסיקה בנושא עולה, כי אמנם קיים גיוון רב בענישה, אולם במקרים העוסקים בהחזקת סם מסוכן מסוג הרואין או קוקאין שלא לצריכה עצמית, בכמות של עשרות גרמים, נע טווח הענישה בין שלוש לחמש שנות מאסר (ע"פ 8820/14 זהר שחר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2015) בפיסקה 12 וההפניות שם; 1313/14 גמאל בהתימי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2015); עניין פיצו, בפיסקה 14 וההפניות שם; ע"פ 5374/12 אברג'יל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2013); ע"פ 11469/05 מדינת ישראל נ' עייש [פורסם בנבו] (2006); 5958/13 גיא שרגא סבג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2014); 4203/14 אליהו כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2015))". באשר למדיניות הענישה אפנה למקרים הבאים אשר בחלקם מדובר בנסיבות חמורות הרבה יותר מענייננו: ברע"פ 1273/08 חמאמדה נ' מדינת ישראל (11.2.08), אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שהשית על נאשם בעל עבר מכביד, שהורשע על יסוד הודאתו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית (נתפס כשהוא מחזיק סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 32.3857 גרם, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.3588 גרם, וסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 9.2808 גרם) וצרף תיק נוסף בו הודה בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 2.3 גרם וסם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 14 גרם, 12 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלה בחופף של מאסר על תנאי בן 8 חודשים.

ברע"פ 6374/08 גנני נ' מדינת ישראל (6.2.12), היתקבל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והשית על נאשם שהודה והורשע בעבירה של החזקת סם מסוג חשיש במשקל 1693.24 גרם נטו שלא לשימוש עצמי עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות תחת 12 חודשי מאסר על תנאי שהשית בית המשפט השלום.

...

יחד עם זאת אינני סבורה שעונש של מאסר על תנאי כפי שעותר לו הסנגור הולם את חומרת העבירה ולפיכך, הגם שאני חורגת ממתחם העונש הראוי, אני סבורה שיש להשית על הנאשם עונש הרתעתי בדמות מאסר בדרך של עבודות שירות לתקופה אשר מחד, יש בו כדי להוות גורם הרתעתי ומאידך תוך התחשבות במצבו האישי המשפחתי והכלכלי בתקופה זו. לתיק בית המשפט הוגשה חוות דעת של הממונה על עבודות השירות ממנה ניתן ללמוד שהנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות.

אשר על כן , במכלול כל השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות.

אני גוזרת על הנאשם עונש של פסילת רישיון נהיגה על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור הנאשם עבירה על פי פקודת הסמים ויורשע בה. בחלוף תקופת הערעור, ניתן להשמיד את המוצגים - הסמים .

בשעה 16:55 או בסמוך לכך, הגיע סמיון למקום בו המתינו הנאשמים ומסר לנאשם 1 סכום של 100 ₪ ותמורת כך מסר הנאשם 2 לסמיון סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.3552 גרם נטו.

נטען כי שגה בית משפט קמא הנכבד שעה שלא נתן משקל מספיק לעברו של המשיב, להרשעותיו הקודמות הכוללות 3 הרשעות קודמות בשש עבירות, ביניהן, סחר בסם, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, חבלה, קשירת קשר ועוד.

בית המשפט אינו עוסק בשלב זה בקביעת ממצאים מרשיעים או מזכים, אלא בשלב זה דן בית משפט בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133 בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

ודוק: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעיניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

" בבש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 702, 706 קבע כבוד השופט י' טירקל כדלקמן: "אם נעיין בדבר נמצא שכל השאלות מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות – שהן שני פניה של שאלה אחת – אם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהניסיון להשיב עליה הוא, בעצם, ניסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם. מטבע הדברים משוטט כאן בית-המשפט בתחומים האפלים והנסתרים של נבכי נפש האדם, במחשכים שאין לו בהם מקום בטוח להציב עליו את מסקנותיו, שבהם מגשש הוא את דרכו על דרך של ניחוש ושל השערה. מעל כל אלה מרחפים החששות והספקות: מחד גיסא, מה עלול הנאשם לעולל אם ישוחרר? מאידך גיסא, האם יש צידוק מספיק לפגיעה קשה בנאשם, שאולי יימצא זכאי, על-ידי מעצרו לתקופה העלולה להיות ממושכת? בבואו להשיב על שאלות אלה, על בית-המשפט למצוא נקודות משען בטוחות, ככל האפשר, שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה – המעשה; השנייה – העושה, דהיינו: עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה בדרך-כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה". בבש"פ פואד אלקויד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו): "המדיניות הנוהגת והמקובלת הינה כי בדרך כלל יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים של נאשם המואשם בביצוע עבירות של סחר בסמים וזאת על מנת להגן על שלום הציבור. בית המשפט יחרוג מכלל זה במקרים בהם קיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות את שחרורו של הנאשם לחלופת המעצר (ראו למשל בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל ואח', פ"ד מט(3) 164; בש"פ 2512/96 מדינת ישראל נ' חליל בן מוסא נסאסרה ואח', פ"ד נ(2) 101).

...

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ונספחיו, מצאתי כי דין הערר להיתקבל.

אכן, המנעות מעין זו עלולה להוביל למסקנה כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא כי אמירתו של המשיב נועדה להוות אמתלא למסירת גירסה מפורטת רק לאחר שישוחח עם עורך דינו.

ודוק: מדובר בבדיקה אינדוידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

לאור האמור, הנני מקבלת את הערר וקובעת כדלקמן: מוזמן תסקיר משירות המבחן אשר יוגש לבית משפט קמא, ואשר יבדוק מסוכנותו של המשיב וחלופות המעצר המוצעות.

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה והורשע, ב-16.12.19, בדירה ברוגוזין 41/30 באשדוד, החזיק הנאשם בחדרו, ב-3 שקיות, 11.151 גרם נטו סם מסוכן מסוג 5f MDMB-PICA, אשר כונה בידי ההגנה "נייס גאי" ולכן יכונה כך גם להלן.

ב-ע"פ 4915/15 ותד ואח' נ' מדינת ישראל (2.11.15) (להלן: ענין ותד) דן בית המשפט העליון בעבירות סמים שבוצעו בסם ממשפחת הקנבינואידים הסינטטיים, המכונה בעגה "נייס גאי" או "סמי פיצוציות". אמנם קיים שוני בנסיבות ביצוע העבירות, לרבות סוג הסם ומהות המעשים שנידונו ב-ענין ותד לעניינו - אך חלק מהקביעות ב-ענין ותד רלוואנטיות, לרבות הקביעה כי נוכח תכונותיהם הרעות של חומרים אלו – אין להחיל עליהם את רמת הענישה המתונה באופן יחסי הנהוגה ביחס לסמים מסוג קאנבוס או חשיש.

בגין החזקת 20 יחידות של סם מסוכן מסוג AMB-FUB, במשקל לא ידוע, אשר בית המשפט היתייחס אליו כאל מיזערי – נקבע מיתחם הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות עד 18 חודשים מאסר בפועל.

בית המשפט המחוזי קבע את הדברים הבאים, הרלוואנטיים בשינויים המחוייבים גם לענייננו (וראו כל האסמכתאות בפסק הדין) - "מאז ומתמיד מצאו בתי המשפט, כי השמוש בסמים הסינתטיים, הידועים כנגזרות של האמפיטמינים בכל תרכובת שלא תומצא, השפעתו קשה, לא פחות מההשפעה של מה שמכונה 'סמים קשים' כגון הרואין וקוקאין...

בית המשפט המחוזי לא התערב במתחמים שנקבעו: 4–12 חודשי מאסר בפועל בגין כל אישום של החזקה לצורך הפצה והפצה של חומרים מסכנים מסוג AB-PINACA ומסוג AB-FUBINACA.

(7) ת"פ (שלום-ב"ש) 19211-06-17 מדינת ישראל נ' אמשיקשוילי (27.2.23) - נאשם 2 הודה והורשע בסיוע לנאשם 1 בהחזקת 11 יחידות סם מסוג AMB-FUB במשקל 2,500 גרם, בכך ששכר דירה עבור נאשם 1, בה החזיק נאשם 1 את הסמים.

...

מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי נגע הסמים הוא אחד ממחוללי הפשיעה בישראל.

(3) תסקיר מיום 26.9.23 – חרף כל האמור לעיל, לאחר מספר בקשות של באת כוח הנאשם, הופנה הנאשם לשירות המבחן.

"יתרה מכך, לו סבר המשיב, כי מדובר בעונש שאינו מידתי וראוי, היה עליו להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר ולא להמתין לשלב בו תתבקש הפעלת התנאי". כן נקבע כי "... ככל שבתי המשפט ימעטו לחרוג מן הכלל של הפעלת התנאי, כך יגדל כוחו המרתיע של המאסר המותנה". בדחותו בקשת רשות הערעור, הפנה כב' הש' שהם לקביעת כב' הש' פרוקצ'יה בסעיף 20 ל-רע"פ 7391/08 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (14.9.09) (ההדגשה לא במקור - זד"ל)- "... שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה מתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה. עצם אורכו של עונש המאסר על תנאי שהוטל בגין הליך קודם אינו טעם מיוחד להארכתו, במיוחד כאשר הנאשם אינו מראה סימנים אמיתיים של הכרה והפנמה של משמעות התנהגותו הפלילית. הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל והארכת תקופת התנאי רק בשל היקפו של עונש המאסר על תנאי שיש להפעילו, אינה מתיישבת עם קו עונשי אפקטיבי וראוי בנסיבות מקרה זה". סוף דבר עולה מן המקובץ, כי הנאשם לא עונה על התנאים שנקבעו בדין ובפסיקה להארכת מאסר מותנה.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 1) חודש מאסר בפועל.