ראה למשל ע"א 1594/20 יצחק קלקודה נ' רשות מקרקעי ישראל (29.8.21) שם צויין כי: "דמי שימוש ראויים נגזרים משווי המקרקעין בהם נעשה השמוש". ראה גם ע"א 8880/13 דוד וינשל נ. מדינת ישראל משרד הבטחון, שם בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחית מטעמו לפיה דמי השמוש נגזרים משווי הקרקע ונקבע:
"אמנם, השמאי שמינה בית המשפט בעיניין חברת הירקון דחה את שיטת החישוב לפי שווי השוק, שאותה אימצה השמאית קראוזה, ומנגד, השמאית קראוזה, בחוות הדעת נשוא ענייננו, ציינה כי היא מודעת לחוות דעתו של השמאי בעיניין חברת הירקון אולם חולקת עליה מבחינה מקצועית. אלא שלא ניתן, רק מטעם זה, לקבוע כי בחוות דעתה של השמאית קראוזה נפל פגם מהותי או כי היא אינה מבוססת על פניה. אדרבא, השמאית נימקה את חוות דעתה, ובפרט את הקושי להשוות לעיסקאות דומות אחרות נוכח השמוש הייחודי בקרקע. בהחלט ייתכן כי שתי שיטות החישוב הן שיטות לגיטימיות לחישוב שווי דמי שימוש, והבחירה ביניהן נתונה בידי המומחה, בהתאם להבנתו המקצועית ולנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. בכל מקרה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת ולבחון האם חוות הדעת סבירה על פניה, מנומקת היטב, והאם עמדה במבחן החקירה הנגדית של הצדדים (ככל שהמומחה נחקר על חוות דעתו). "בבוא בית המשפט להחליט האם לאמץ חוות דעת מסוימת, בין רפואית או אחרת, הוא איננו מפעיל שיקול דעת מקצועי, כי אם שיקול דעת שפוטי, אשר מתבסס על הידע המשפטי, ניסיון החיים השפוטי והשכל הישר" [ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח, פסקה 9 (24.11.2005)].
בהסדר נקבע כי: "ימונה שמאי מוסכם ומטעם בית המשפט אשר יעריך את שווי דמי השכירות של הנכס נשוא התביעה וכמו כן יעריך את שוויו של הנכס למכירה". כמו כן וכאמור לעיל, המומחה ביקש במקרה דנן, הוראה והנחייה ספציפית באשר לאופן עריכת השומה עת פנה לבית המשפט ביום 23.5.19 ושאל: "האם יש לקבוע שווי למגרש 6 בלבד, כפי שמומחי הצדדים מתייחסים (בנטרול שווי החלקות המאוחדות) או לחילופין לקבוע שווי לחלקות המאוחדות (שרישום איחודן היה ככל הנראה תנאי לקבלת ההיתר- וטרם בוצע) ומזה לגזור שווי לפי החלק היחסי של הצדדים?".
במקרה דנן, בית המשפט לא הורה למומחה לקבוע שווי לחלקות המאוחדות (שרישום איחודן היה ככל הנראה תנאי לקבלת ההיתר- וטרם בוצע) ומזה לגזור שווי לפי החלק היחסי של הצדדים במיגרש 6, אלא להעריך שוויו של מיגרש 6 בלבד.
...
(ר' עמ' 32, ש' 21-22 לפרוטוקול)
נוכח כלל האמור, ונוכח דחיית כלל טענות התובעת, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הנני מקבלת את חוות דעת המומחה המוסכם מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט וקובעת כי לא הוכח בפניי שנפלה טעות מהותית בחוות הדעת הדורשת התערבותו של בית המשפט.
אי לכך, הנני קובעת כי דמי השכירות השנתיים יעמדו על סך של 259,200 ₪.
סוף דבר
מכלל הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני רואה לנכון לאשר את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, על כלל רכיביה.