בית המשפט מוסמך לדון בהיטלים המוטלים על ידי תאגיד מים וביוב

כן טענו העוררות כי חוק העזר אשר מכוחו הוצאה דרישת הערייה, אינו חל על מיתחם בז"ן, אף כי בעקבות הגשת תגובת הערייה לבקשה 21, העוררות לא חזרו על טענתן בנידון ולפיכך, לפחות לעת הזו, לא מצאנו לידון ולהכריע בה. הערייה עומדת על טענתה כי היא מוסמכת להטיל ולגבות את היטל הביוב נשוא ההליך, וזאת לאור העובדה כי עבודות הביוב בוצעו במהלך שנת 2009 ודרישתה הוצאה ביום 26.11.09, כל זאת בטרם החל תאגיד המים את פעילותו ביום 1.1.10.

בנידון נפסק ב-ע"א (חיפה) 50417-09-12 קהילת ציון אמריקאית נ' עריית קרית אתא (פורסם בנבו)(להלן: ''פס''ד קהילת ציון''), כדלקמן: "על דרך העקרון, סבור אני כי צדק בית המשפט קמא בפרשנותו את הוראות החוק הרלונטיות, על פיה בנסיבות בהן הוטל היטל ביוב על ידי הערייה לפני יום תחילת פעילותו של התאגיד, כי אז הדין החל הנו הדין שקדם לחקיקת חוק תאגידי המים, וזאת החל מכוח הוראות סעיף 12 הנ"ל

...

לפני סיום: קראנו בעיון רב את חוו''ד היועץ המשפטי, ובכל הכבוד, איננו תמימי דעים עם המסקנה אליה הגיע.

סוף דבר: כזכור, במקרה דנן, העירייה ביצעה עבודות ביוב והוציאה לכל אחת מהעוררות דרישה לתשלום היטל ביוב בגינן וזאת בטרם העברת פעילותה בתחום משק המים והביוב לתאגיד המים.

אנו קובעים דיון מקדמי בערר וזאת ליום 22.2.18 בשעה 09.30.

לפיכך, עותר המבקש במסגרת התובענה לביטול היטלי הביוב שהוטלו על-ידי המועצה ולהשבת הכספים שנגבו מכוחם; ולחלופין, כי בית-המשפט יורה למועצה לקבוע תעריפים חדשים להיטל הביוב, העולים בקנה אחד עם חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 (להלן גם – חוק הביוב), וחוק העזר למועצה אזורית מטה יהודה, התשנ"ח-1988 (להלן גם – חוק העזר).

עם זאת, נקבע בסעיף 76(ג) לחוק ההתייעלות הכלכלית, כי הוראות הפרק השלישי לחוק הביוב ימשיכו לחול על רשות מקומית בלא תאגיד, כהגדרתה בסעיף 76(א) לחוק זה, עד שיכנסו לתוקפם תעריפים בעד שירותים בתחום מים וביוב שנותנת רשות מקומית, אשר ייקבעו על-ידי מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב, שהוקמה מכוח חוק המים, התשי"ט-1959.

לטענתו, קיומו של הליך הערר הסטאטוטורי אינו שולל את סמכותו של בית-משפט זה לידון בתובענה ייצוגית בעיניין זה, שכן אחרת, לא תהיה בנמצא כל ערכאה שיפוטית המוסמכת לידון בתובענה הייצוגית, דבר הסותר, לטענת המבקש, את הוראות סעיף 5 לחוק התובענות הייצוגיות, ואת הטעמים העומדים בבסיסו.

כן מוסיפה המועצה, כי פסק-הדין בעיניין אספיאדה מהעת האחרונה, קובע מפורשות שקביעה לפיה לבית-המשפט קמה הסמכות לידון בתובענה ייצוגית בעיניין זה, מאיינת למעשה את מוסד הערר מתוכן, ולכן יש לקבוע כי אין להגיש תובענה ייצוגית בעיניין זה. לעומתה טוען המבקש, כי הלכה זו משמעה ריקון מוסד התובענות הייצוגיות מתוכן, באותם מקרים הנוגעים לגביית תשלום על-ידי רשות, וכי יש לקבוע שלנוכח אופייה ומהותה של ועדת הערר, קמה סמכות לבית-המשפט לידון בתובענה ייצוגית בעיניין היטל ביוב.

משנקבע בחוק – ואף שמדובר בחריג לכלל, ובהחלת מנגנון הערר על היטל ביוב רק על היטלי ביוב שהוטלו על-ידי רשות מקומית בלא תאגיד – הליך להשגה על היטל ביוב, דעתי היא כי על הפרט למצות תחילה את הליכי הערר הקבועים בחוק, זאת מהרציונאלים שצוינו בהילכת אספיאדה ומטעמים של יעילות וודאות משפטית.

...

לנוכח המסקנה שאליה הגעתי, כי דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, מן הטעם שאינה עומדת ביתר דרישות החוק, אין צורך כי אכריע בטענות הצדדים בשאלת הייצוג ההולם.

התוצאה על יסוד האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית; וכן נדחית התובענה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.

התובענה שאישורה מתבקש עוסקת בהסכם למתן שירותי גבייה, אשר נכרת בשנת 2010 בין המשיבות, שבגדרו הוטל על הערייה לגבות את חובות הצרכנים בגין משקי המים והביוב (לרבות אגרות והיטלים) בשירות מי אביבים, וזאת בתמורה לסך בשיעור של 3.5% מההכנסות ברוטו של מי אביבים (כולל מע"מ) מאגרות מים וביוב.

המשיבות הגישו בקשות לסילוק על הסף של בקשת האישור, בין היתר מהטעם שבקשת האישור אינה מגלה עילה, וכן מהטעם שבית המשפט המוסמך לידון בתובענה הוא בית המשפט לעניינים מנהליים.

לעניין זה נטען, כי אין כל מקום לשהות אחר ניסיון הסרק של המבקש לקשור בין אגרת המים והביוב שאותה שילם לבין תשלומים ששילמה מי אביבים לעירייה מכוח הסכם הגבייה; המבקש, כמו יתר חברי הקבוצה, שילם אגרת מים וביוב בהתאם לכמות המים שצרך בפועל על פי תעריפים המפורסמים על ידי הרשות הממשלתית למים ולביוב בכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), תש"ע – 2009, ובהתאם לכללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), תש"ע – 2009.

מכל מקום, דומה כי הדברים שנאמרו בעיניין פלדמן תומכים, דוקא, במסקנה כי אין למבקש עילת תביעה אשר נכללת בתוספת השנייה לחוק; ודוק, בעיניין פלדמן קבע בית המשפט, כי קיימת רק טענה אחת אשר עשויה למנוע את אישור התובענה הייצוגית במקרה הנידון והיא הטענה כי לא קמה, בנסיבות המקרה, עילה להשבת הכספים לידי חברי הקבוצה, וזאת אף אם יתקבלו טענותיהם, ובלשונו: "מכל שלל הטענות שהעלו המשיבים נראה לי כי קיימת רק טענה אחת אשר עשויה למנוע את אישור התובענה הייצוגית, וטענה זו נתמכת בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שפורטה לעיל. הטענה היא כי גם אם צודקים המבקשים בטענתם בדבר אי-חוקיות התנהלותם של העיריות והאיגוד, הרי שאין עומדת להם עילה להשבת כספי אגרת הביוב שנגבו על ידי העיריות ולא הועברו לאיגוד. הטעם לכך הוא שהאגרה נגבתה מכוח סמכות שבדין עבור האגוד, ולכן צריכים כספי האגרה להיות מועברים לאיגוד, כך שאין סיבה להשיבם לתושבים מהם נגבתה האגרה.

...

מכל מקום, דומה כי הדברים שנאמרו בעניין פלדמן תומכים, דווקא, במסקנה כי אין למבקש עילת תביעה אשר נכללת בתוספת השנייה לחוק; ודוק, בעניין פלדמן קבע בית המשפט, כי קיימת רק טענה אחת אשר עשויה למנוע את אישור התובענה הייצוגית במקרה הנדון והיא הטענה כי לא קמה, בנסיבות המקרה, עילה להשבת הכספים לידי חברי הקבוצה, וזאת אף אם יתקבלו טענותיהם, ובלשונו: "מכל שלל הטענות שהעלו המשיבים נראה לי כי קיימת רק טענה אחת אשר עשויה למנוע את אישור התובענה הייצוגית, וטענה זו נתמכת בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שפורטה לעיל. הטענה היא כי גם אם צודקים המבקשים בטענתם בדבר אי-חוקיות התנהלותם של העיריות והאיגוד, הרי שאין עומדת להם עילה להשבת כספי אגרת הביוב שנגבו על ידי העיריות ולא הועברו לאיגוד. הטעם לכך הוא שהאגרה נגבתה מכוח סמכות שבדין עבור האיגוד, ולכן צריכים כספי האגרה להיות מועברים לאיגוד, כך שאין סיבה להשיבם לתושבים מהם נגבתה האגרה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית, הואיל ואין מדובר "בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית", כנדרש לפי סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות.

כפועל יוצא, נדחית גם התובענה הייצוגית.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 42118-11-11 קהילת ציון אמריקאית נ' עריית קרית אתא בפני כב' השופטת אריקה פריאל התובעת קהילת ציון אמריקאית ח"פ 500402268 (בפרוק) אצל כונס הנכסים הרישמי עו"ד סיגל יעקבי על ידי עו"ד גלית גרימברג ואח' הנתבעת עריית קרית אתא על ידי עו"ד מוטי גל החלטה

.על פיה בנסיבות בהם הוטל היטל ביוב על ידי הערייה לפני יום תחילת פעילותו של התאגיד [תאגיד המים שהוקם בהתאם לחוק תאגידי המים והביוב, תשס"א-2002 א' פ'], כי אז הדין החל הנו הדין שקדם לחקיקת חוק תאגידי המים, וזאת אכן מכוח הוראות סעיף 12 הנ"ל.' (סעיף 13 לפסק הדין של ערכאת העירעור).

עם זאת קיבל בית המשפט המחוזי את הטענה החלופית של קצ"א, ולפיה בהחלטתי לא הוכרע עובדתית מהו מועד משלוח דרישת התשלום, ומכאן מהו מועד הווצרות העילה, והדיון הוחזר לערכאה הדיונית.

עם זאת יודגש כי אין מניעה שקצ"א תשוב ותעלה טענה זו לפני הטריבונל המוסמך – ועדת הערר – שכאמור מוסמך לידון בפגמים שנפלו בדרישות התשלום.

...

' יתרה מכך, לנוכח עדותה של גברת אברמסון, ולפיה בסמוך לאחר התקנת הביוב נשלחו דרישות תשלום למפרק וכי לאורך השנים היו פניות חוזרות ונשנות, אליו או אל נציגו, ראוי היה כי קצ"א תביא ראיות משלה, כגון תצהיר המפרק או נציגו, לסתור גרסה זו. מטעמיה היא בחרה שלא לעשות-כן. הימנעות מהבאת ראיות חיוניות שהיו בהישג ידה של קצ"א תומכת במסקנה כי לוּ הובאו הראיות היה בהן כדי לתמוך דווקא בגרסת העירייה.

בנסיבות אלה נראה לי כי אין זה ראוי שהסעד על הפרת חובתה של העירייה יהא בביטול החלטתה.

העובדה שבית המשפט המחוזי הורה לשמוע ראיות בקשר לדרישת התשלום, להבדיל מהודעה על התקנת ביוב, אך מחזקת מסקנה זו. על יסוד האמור לעיל ניתן לקבוע כי נדרשת מהעירייה מידת הוכחה פחותה לביסוס גרסתה בדבר משלוח דרישות תשלום.

אני קובעת אפוא כי העירייה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה במידה הדרושה בהליך אזרחי כי טרם הקמת תאגיד המים שלחה לקצ"א או למפרקה דרישות תשלום היטל הביוב.

לבסוף, בית המשפט הוסיף כי אף אם היתה המערערת מעלה את טענותיה במסגרת עתירה מינהלית (להבדיל מתביעה אזרחית), דינה של זו היה להדחות, אם מחמת שהוי – משום שלא השיגה על ההיטלים בסמוך למועד שבו חויבה; אם מחמת חוסר ניקיון כפיים – לנוכח התכחשותה של המערערת לתנאי המיכרז שבו זכתה; ואם לנוכח העידר טענות מבוררות להיותם של התעריפים בלתי סבירים, העידר מחלוקת כי אלה נקבעו לאחר עבודת מטה מסודרת, ואי הצבעה על פגמים בקביעות הערייה ובאופן הטלת החיוב שנקטה.

נציין כי השופט מזוז הפנה בדבריו גם לפסק הדין שניתן בבג"ץ 4439/11 מסעדת קדרים נ' מי כרמל בע"מ (9.1.2013), שבו בית המשפט דן בשאלה מהו הטריבונל המוסמך לידון בהשגות על דרישות תשלום שהוצאו על ידי תאגיד מים וביוב.

משכך, ומשעה שלא עמדה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים כל תשתית בנוגע לתחשיב עצמו, הורינו על השבת הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים לצורך בירור המחלוקת בעיניין זה, תוך שהוספתי את הדברים הבאים: "לא נעלם מעיני החשש כי הצורך להיתמודד עם טענות הנוגעות לתחשיב, עלול להיות מורכב בהיתחשב בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט לעניינים מנהליים. די לעיין ברשימת הדרישות המקדמיות אשר לשיטת המערערות חובה על הרשות לעמוד בהן לפני הוצאת דרישת תשלום ובמהלך ההיתדיינות בעתירה כנגד ההיטל, כדי להתרשם שאלה הם פני הדברים [...] לכך יש להוסיף כי בחינת התחשיב, לרבות אומדן העלות והשטחים שהובאו בחשבון במסגרת התחשיב, היא עניין מורכב. עם זאת, כפי שכבר צוין, משאושר התחשיב על ידי משרד הפנים, עומדת למועצה חזקת התקינות המינהלית, המעבירה את הנטל אל המבקש לסתור חזקה זו [...

...

לבסוף, בית המשפט הוסיף כי אף אם היתה המערערת מעלה את טענותיה במסגרת עתירה מינהלית (להבדיל מתביעה אזרחית), דינה של זו היה להידחות, אם מחמת שיהוי – משום שלא השיגה על ההיטלים בסמוך למועד שבו חויבה; אם מחמת חוסר ניקיון כפיים – לנוכח התכחשותה של המערערת לתנאי המכרז שבו זכתה; ואם לנוכח העדר טענות מבוררות להיותם של התעריפים בלתי סבירים, העדר מחלוקת כי אלה נקבעו לאחר עבודת מטה מסודרת, ואי הצבעה על פגמים בקביעות העירייה ובאופן הטלת החיוב שנקטה.

אוסיף ואציין כי אני סבורה כי יש טעמים טובים לדברים שלעיל גם במישור המשפט הרצוי.

ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה כי אין לאפשר תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים (ראו רע"א 84/98 צעד בריא נ' Ensograph Belgium NV (11.3.1998).

לאור כל האמור לעיל ובכפוף להערות שצוינו על ידי, אני מסכימה כאמור לתוצאת פסק דינו של השופט עמית.