בית המשפט לעניינים מקומיים: ביטול הרשעה

כך נקבע לעניין זה בע"א 8080/99 וקס נ' עריית תל אביב [5.12.2005]: "בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בהתנהלותם של המערערים עצמם. המערערים ביקשו מבית המשפט קמא, בבקשה אותה לא קיבל בית המשפט (בהחלטה עליה הם משיגים), לתקן את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שהגישו. לפי התיקון המבוקש, אמור היה להיתבע סעד הצהרתי - לפיו ההליך בו הוטל על המערערים הקנס המדובר בטל והגדרת העבירות הרלוואנטיות כעבירות קנס נעשתה ללא סמכות. דברים אלה מחזקים את המסקנה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בנגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי". בע"א (ת"א) 3758/06 שאוליאן נ' חורש [19.2.2008] נקבע, כי דרך המלך הנה קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים בנוגע לקיומם, תוקפם והתיישנותם של הדו"חות מושא התביעה.

...

כך נקבע לעניין זה בע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל אביב [5.12.2005]: "בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בהתנהלותם של המערערים עצמם. המערערים ביקשו מבית המשפט קמא, בבקשה אותה לא קיבל בית המשפט (בהחלטה עליה הם משיגים), לתקן את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שהגישו. לפי התיקון המבוקש, אמור היה להיתבע סעד הצהרתי - לפיו ההליך בו הוטל על המערערים הקנס המדובר בטל והגדרת העבירות הרלוונטיות כעבירות קנס נעשתה ללא סמכות. דברים אלה מחזקים את המסקנה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בניגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי". בע"א (ת"א) 3758/06 שאוליאן נ' חורש [19.2.2008] נקבע, כי דרך המלך הינה קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים בנוגע לקיומם, תוקפם והתיישנותם של הדו"חות מושא התביעה.

החלטתו של בית המשפט המחוזי אושרה על ידי בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת ע' ארבל (רע"א 2747/08 שאוליאן ואח' נ' חורש ואח' [21.8.2008]), בו נקבע: "ראשית יש לומר, כי המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם ההסדר החקיקתי הקיים ועם הפסיקה הרלוונטית. בעניין וקס, קבע בית משפט זה כי תביעות אשר עניינן תקיפת חוקיות הקנסות הינן למעשה השגות על הרשעה פלילית, אשר מקומן אינו בהליך אזרחי." כן ראה ת"ק (חיפה) 53534-02-14 הנדל נ' עירית קרית מוצקין [13.11.2014; ת"ק (תל אביב יפו) 1967-02-16 סעדה נ' עירית חולון [22.5.2016]; ת"ק (תל אביב יפו) 63237-07-19 בן אהרון נ' עירית בת ים ואח' [24.11.2019].

סיכומו של דבר: בקשת הנתבעת מתקבלת, ואני מורה על דחיית התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית, מתוקף סמכותי לפי תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

ביום 28.11.2017 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המבקש לביטול ההרשעה תוך שקבע כי היא לא עומדת באמות המידה שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה בהילכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)).

...

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' כרמל, כ' מוסק ו-ש' רנר) בעתפ"ב 52148-06-18 מיום 2.1.2019, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (השופט א' ברגנר) בתו"ב 34747-04-15 מיום 22.5.2018.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה ממוקדת ביישום אמות המידה הפסיקתיות על עניינו הפרטי של המבקש ולא שוכנעתי כי היא מעלה חשש לעיוות דין (וראו: רע"פ 8315/19 פלונית נ' מדינת ישראל (29.11.2018)).

הבקשה נדחית אפוא.

בעניינינו, לא רק שאין באמתחתו של התובע פסק דין המורה על ביטול הרשעתו, אלא יתרה מכך, בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את בקשתו להארכת המועד להשפט וקבע כי התובע פעל בנגוד לדרך הקבועה בתקנות לעניין מימוש הזכות להשפט וכי בקשתו הוגשה בשיהוי שאינו מצדיק מתן ארכה להשפט.

...

התובע הגיש לנתבעת בקשה "לביטול הקנס או לחילופין הודעה על רצון להישפט". ביוני 2017 הודיעה הנתבעת כי בקשתו של התובע לביטול הודעת התשלום, נדחית הן משהוגשה באיחור, והן מהטעם שאין בנסיבות שנטענו כדי לאיין ביצוע העבירה המיוחסת לתובע.

בכל הכבוד, טיעון זה אין בידי לקבל.

סוף דבר התביעה נמחקת.

בנסיבות העניין, בשים לב לסכום התביעה לשלב המקדמי בו אני מורה על דחייתה וכן בהתחשב בכך שמדובר בתביעה זהה לתביעה קודמת שנמחקה, אני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

עינינו הרואות, כי החסד"פ קובע כי מרגע ששילם אדם קנס (אשר לא בוטל על ידי תובע הרשות) "רואים אותו כאילו הודה באשמה... הורשע ונשא את עונשו." אדם שהורשע, אך חולק על הרשעתו, רשאי להגיש בקשה לביטול ההרשעה, ובקשה זו תדון בפני בית המשפט לעניינים מקומיים.

...

אמנם ספק אם התובע 1 מוסמך להודיע הודעות מעין אלה בשם התובעת 3, אולם מאחר שזו לא התייצבה לדיון, ממילא דין התביעה (ככל שהוגשה על ידה) להימחק.

לתובעים טענות הן לגבי עצם הוצאת הדו"חות, או לפחות חלקם (כך, להמחשה, לגבי הכלב המשוטט הטענה היא שכלל אין להם כלב; לגבי הנחת זבל מחוץ לפחי האיסוף, הטענה היא שהפחים עולים על גדותיהם, והאיסוף נעשה ע"י העירייה רק פעם בשבוע, ועל כן אין מנוס אלא להניח שקיות ליד הפחים), והם טוענים כי הדו"חות ניתנו שלא בתום לב; והן לגבי ההפרשים (באשר לטענתם הגישו ערר, אולם עד שהסתיים הטיפול בעניינם, על פי רוב בדחיית הערר, כבר חלף המועד לבקש להישפט וכן מועד התשלום; ועוד הם טוענים כי הדו"חות שהוצאו ע"ש התובע 1 נשלחו למען קודם שלו, בהרצליה, הגם שמענו עודכן במירשם האוכלוסין למען העדכני שבכפר יונה).

לאור האמור, ומבלי להיכנס כלל לטענות לגוף העניין, או למועדים וסיבת החמצתם, או למען אליו נשלחו הודעות, וכיו"ב, אני דוחה את התביעה מחמת העדר סמכות עניינית.

כך, גם השאלה האם ניתן להמנע מהרשעת נאשם שבקש להשפט בגין הודעת קנס, היא שאלה מורכבת לכאורה, אך לא מצאתי להכריע בשאלה זו, גם משום שממילא ברור כי הנאשם לא היה עומד במבחני הפסיקה בשאלת ביטול הרשעה, כפי שהותוו כבר בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3), 337 (1997), ובפסיקה ענפה של בתי המשפט השונים בעקבות פסק דין זה. במקרה שלפניי, לא רק שהעבירות שביצע הנאשם אינן קלות, אלא גם שהוא לא נטל אחריות על ביצוען ולא הצביע על נזק "מוחשי, קונקריטי ובלתי מידתי" שייגרם לו כתוצאה מהרשעתו בעבירות אלו, מלבד אמירות כלליות.

פסק הדין מיום 21.6.23 ניתן לאחר שביום 27.3.22 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת פינק) בעתפ"ב 42232-08-21 ועתפ"ב 1253-09-21 את הערעורים של אותם נאשמים על גזר דין קודם שהוטל עליהם על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ברמלה והחזיר את הדיון לשם גזירה מחדש של העונש על ידי הערכאה הדיונית, ולאחר שניתנו גזרי הדין מחדש, הגישו הנאשמים ערעור בפעם השנייה.

...

בעניין שירי חיים (עתפ"ב 12501-07-22), אישר בית המשפט המחוזי את גזר דינו של בית משפט השלום שהטיל קנסות בגובה קנס המקור על נאשמים (לרבות חברה בע"מ) שביצעו עבירות של שימוש אסור במקרקעין בהיקף של אלפי מ"ר. על כן, לנוכח מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים בעבירה, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בתיק כאן נע בין 600,000 עד 800,000 ₪.

עם זאת אדגיש, כי בהקשר זה איני מקבל את טענת הנאשם בטיעוניו לעונש כי המאשימה לא הוכיחה שהוא זומן כדין לחקירה, וטענות אלו נדחו למעשה בהכרעת הדין.

סיכומו של דבר אני מטיל על הנאשם קנס בסך 600,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו.