הצדדים שבפני אינם פנים חדשות כלל ועיקר ומעת לעת אני נידרש שוב ושוב לפסוק בעיניינה של הבת דנה ובקונפליקט הבלתי פוסק שבין האם לבין האפוט'.
במהלך הדיון שהתקיים בפני היום, נרשמו מפי הדברים הבאים: "להבנתי הכשל הכי גדול בתביעה נעוץ במחשבה השגויה מהיסוד שמדובר בתביעה כנגד העמותה, כאשר למעשה מדובר באימא שתובעת את הבת שלה. התביעה היא למעשה לגרוע מכספה הדל של הבת שאמור לשמש אותה לעתיד, שאמור לסייע לה באתגרים שיהיו לה וכל ניסיון לטעון אחרת, הוא פשוט שגוי. לא מדובר בתביעה כנגד צד שלישי רחוק, שלא יגרם כל נזק אם יגרע מממונו של אותו צד שלישי, אלא מדובר בתביעה של אימא כנגד בתה דלת היכולות הכלכליות ולא רק היכולות הכלכליות".
באשר לתביעה להעניק סל מחייה ובהתייחס לעילת התביעה, השבתי לב"כ האם: "אז הלקוחה שלך הייתה יכולה לבקש סל מחייה והיינו נדרשים לו, אבל עם כל הכבוד אני לא מבין את התביעה הזו. אתה חושב שכל פעם שהורה נותן כסף לבן שלו קמה לו העילה לתבוע את הבן להשיב לו את הכסף? לא כל שכן כאשר הבן הוא אדם שמונה לו אפוטרופוס ולא כל שכן שהבן אינו בשיא יכולתו להבחין בין טוב לרע".
במהלך הדיון, ביקשתי שוב ושוב לשמוע מפי ב"כ האם מהי העילה המשפטית של התביעה, באומרי: "למעשה הגשתם בקשה להשבה וכן תביעה למזונות והתביעה למזונות שהוגשה, היא תביעה למזונות כנגד הזכאי. מה העילה המשפטית?". לזאת, בכל הכבוד, לא היו לב"כ האם תשובות, אז אשר נרשם מפי: "עם כל הכבוד לא ביקשתי לחזור על הטענות, אנא פתח את הספר החוקים ואמור לבית המשפט מכוח מה התביעה הוגשה?".
לזאת השיב ב"כ האם: "ברגע שהם אחראים על האשל"א והאשל"א מקבלת את הקצבה ורוב הכסף נשאר אצל העמותה ולא דואגים לה לסל שקום כמו שמרשתי מנסה כבר שנים לעזור לה, מן הראוי שהעמותה תעזור למרשתי להישתתף ולשאת בנטל ההוצאות".
ושוב, במענה לדברים, נרשם מפי: "עם כל הכבוד זו לא עילת תביעה ועם כל הכבוד כנראה שדבריי לא הובנו. העמותה היא האשל"א, לעמותה אין כספים משלה, מדובר בכספי האשל"א ולכן אם ניקח את הטיעון האחרון שזה עתה שמענו ונתרגם אותו הלכה למעשה למה הוא אומר, נקבל את המשפט הבא: "מן הראוי שדנה (האשל"א) תעזור לאימה להישתתף ולשאת בנטל ההוצאות". זו המשמעות של כתב התביעה ולכן לא לחינם ביקשתי עילת תביעה".
בשלב זה נציגת האפוט' קיבלה את זכות הדיבור ואמרה: "אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שכבר נאמר בדיונים הקודמים כאן בבית משפט בפני כב' השופט ובמחוזי, אגיד שהדברים פשוט לא נעשים על פי הנהלים. העמותה משלמת ישירות לספקים, ישירות לפסיכולוגים, ישירות לפיתוח קול, ישירות לכל טפול, אנחנו לא מעבירים כסף מזומן לצד ג' כדי שהוא ישלם. כל עוד מעבירים לנו את פרטי המוטב ואנחנו עומדים מולו בקשר, הוא מקבל מאיתנו תשלומים עבור שירות שהוא נותן בהעברה בנקאית, על פי הנחיות האפוטרופוס הכללי שלו אנחנו צריכים לתת דין וחשבון כי הוא מפקח. הדבר גם נעשה לאורך תקופה מסוימת במהלך חצי שנה, שבעה חודשים אכן היינו מקבלים קבלות שעורי מוסיקה, פיתוח קול והיינו משלמים עד שדנה חדלה ללכת. בחינתנו כי הפסקנו לקבל חשבוניות מאותו ספק. אם זה היה תלוי בנו ואכן התובעת האימא הייתה משתפת פעולה ובאמת רוצה שנצליח למצות את הזכויות של דנה ולקדם סל שקום, היא הייתה מאפשרת לנו לגשת איתה למרפאה הפסיכיאטרית בקהילה שהיא על רצף של טפול, היינו זוכים להעלות אותה לועדת סל שקום, היא הייתה מקבלת את כל השירותים שהיום האימא טוענת שהיא משלמת עליהם, טפול פסיכיאטרי, חוגים, מוסיקה, אומנות, שקום תעסוקתי, תעסוקה בשוק החופשי ככל והיא מסוגלת, הכל על חשבון משרד הבריאות, סל שקום. לצערי הרב, האימא מחבלת בכל ניסיון שלנו לנסות לקדם את הדברים יחד עם דנה. אנחנו בקושי רב מצליחים אחת לשבוע לראות אותה, על ידי הנציגה שלנו ולהעביר איתה כמה שעות וגם זה הכל בתנאים של האימא שאיתה אנחנו זורמים, כי לנגד עינינו עומדת דנה וזו הדרך שלנו לראות אותה ובכל זאת להיות עם האצבע על הדופק. יש לה בסביבות 40,000 ₪. לא הייתה פנייה שאני מכירה אותה וגם אם היו פניות, הדברים שאני מניחה שנאמרו, אנחנו לא נותנים כסף מזומן כדי שאת תשלמי או את תחזירי את הכסף. יש ספק ויש טלפון, תני לנו את הטלפון שלו ניצור איתו קשר ונסגור איתו את התשלומים. אתם כל הזמן טוענים שדנה עובדת בחנות לבעלי חיים בת"א, כל הניסיונות שלנו להבין איפה החנות, איפה היא עובדת, לקדם, לא מאפשרים לנו לעשות את זה. היה ניסיון להפגש עם דנה בת"א אחרי העבודה, על ידי הנציגה שמבקרת אותה אחת לשבוע וסירבו לתת לנו, האימא ודנה סירבו לתת לנו פרטים ומידע. אם דנה עובדת ומרויחה כסף, אני לא יודעת אם זה קורה, אז מעבר לכסף שהיא מקבלת יש הכנסה נוספת. הטענת רב קו היא יכולה להטעין רב קו ב-214 ₪. כל הדברים שאומרים לנו שקורים אין לנו אפשרות לאמת אותם, אין לנו קשר ישיר עם אותו גורם, מסרבים לתת לנו פרטים, אנחנו מסרבים לתת כסף לצד ג' אנו משלמים כסף ישירות לספק" (הדגשות לא במקור).
למי שעוד נזקק לראיה נוספת באשר לאמור בסעיף הקודם, יופנה לדבריה של האם בדיון עת הקריאה מתוך דף: "זה כבר מספר שנים מיתנהל נגדי מסע הכפשה על לא עוול בכפי. הכספים שנלקחו, נילקחו בשרירות לב ובאטימות על ידי גורמים במערכת הרווחה והמדינה. כל מבוקשנו הוא שתחזיר לנו את הכספים המגיעים לילדה וניתנו לנו לסייע לה ככל שניתן. [העמותה] והמלווים מטעמם לקחו כספים מהילדה ולא עשו מאומה, רק דרדרו את מצבה. היום ברוך השם הילדה מדברת ומתקשרת עם סביבתה ויוצאת מהבית. לולא העזרה והתמיכה שלנו הייתה נשארת בבית חולים ומי יודע אם הייתה שורדת. [העמותה] כל הגורמים הרווחה מחבלים בחיי הילדה ובחיינו. במשך 5 שנים הן מחבלות. ולמרות פניותיי אל [נציגת העמותה] שביקשתי ממנה על חוגי השחייה שהבת הייתה צריכה את זה בגלל הנזקים הקשים שהיא יצאה מבית החולים, פשוט כימעט עקרו לה מעיים, פגעו לה בדיבור, הילדה הייתה צריכה שקום גופני פיזי והדיבור חזר לה, היא הייתה צריכה את פיתוח הקול ואת הטיפולים שעלו הון ולמרות פניותיי מלפני שנתיים אל [נציגת העמותה] תעשי לה סל שקום, היא צריכה את הטיפולים, למרות [שנציגת העמותה] לא אישרה הייתי מוכרחה לעשות לבת את הטיפולים למען הצלתה וכן זה הצליח ההצלה שלה, למרות זאת הם רק 5 שנים רצו להכניס את הבת שלי לבתי חולים ולמוסדות, זה מה שהם רצו. בצוים של המישטרה לקחת אותה לבית גלי, הבת זעקה לי משם, היא לא הייתה שורדת, אם לא הייתי מוציאה אותה בכוחותיי. יש לי סיפורים של בתי חולים שמצבה של הבת היה קשה והיא לא הייתה שורדת, אם הייתה נשארת בבית חולים הייתה מתה".
וכמאמר החכם באדם: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת, א, ט).
באשר לעילה הראשונה (השבה), הרי שעילה זו לקוחה מתוך דיני עשיית עושר ולא במשפט, וכאן נזכיר את הוראת סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט 1979 לפיה רשאי בית המשפט לפטור את הזוכה (הבת דנה) מהשבה "... (אם) ראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". בעיניין זה ולאור ארועי העבר וההווה, כאשר פעולותיה של האם נעשות ללא סמכות, בנגוד מוחלט לטובתה של הבת, תוך בידודה של הבת מפני האפוט', היתעלמות מופגנת מקיומו ושלל מעשים ומחדלים בנגוד גמור ומוחלט לטובתה של הבת דנה, אני מתקשה למצוא נסיבות נוספות על אלה העושות את ההשבה ליותר בלתי צודקת.
...
מצאתי לנכון להרחיב בעניין וליתן פסק דין מנומק זה שכן אני סבור שלא יהיה ערך רב או בכלל לפסק דין שהיה מסתיים בהסכמה שרק תהווה יריית פתיחה להליכים נוספים ו/או להתכתשות נוספת בין האם לבין האפוט'.
אשר על כן ומכל המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה.
תחת נסיבות אלה, אני סבור כי בשלה העת לעשות צו להוצאות, ולחייב את האם לשלם את הוצאות האפוט' בגין הליך זה בסך כולל של 2,500 ₪ וכן לשאת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ₪.
