בית המשפט זיכה נהג מנסיעה באור אדום שגרמה לתאונת דרכים

מדובר ב"תאונת רמזורים", משמע בתאונת דרכים שנגרמה בצומת מרומזר, כאשר כל אחד משני הנהגים המעורבים טוען כי הוא ניכנס לצומת כאשר אור ירוק דולק ברמזור בכיוונו ואילו הנהג השני ניכנס לצומת בנגוד לאור אדום שדלק ברמזור שבכיוונו.

במילים אחרות, דוקא משום שבמציאות ובהכרח מצב הדברים הוא כה ברור וחד (רק אחד משני הנהגים צודק בטענתו כי הוא נסע בירוק), ונוכח הקושי הכללי הידוע לשחזר באולם ביהמ"ש בדייקנות את המציאות (ודאי בהנתן תשתית ראייתית דלה יחסית), קיים קושי שפוטי להכריע בשאלה מי מהנהגים צודק, וממילא, קיים סיכון מובנה ולא מבוטל שהניסיון השפוטי לשחזר את המציאות לא יצלח, ומכאן גם הסיכון בייחוס נסיעה עבריינית באור אדום לנהג הלא נכון.

· כפי שציינתי בפתח הדברים, ההכרעה השיפוטית בתאונת רמזורים היא קשה במיוחד כאשר התשתית הראייתית הקיימת או המוצגת היא דלה, ובמקרה שלנו התשתית היא דלה במיוחד, וגם באשמתם המובהקת של שני הצדדים גם יחד, שבחרו (ממש כך) להסתיר מבית המשפט ראיות חשובות (עדים חשובים ואף תצלומים שצלמו שני הנהגים המעורבים בזירת התאונה) ואף לא להתאמץ באיסוף והצגת ראיות אפשריות רלוואנטיות (דוגמאת חוות דעת של בוחן תאונות לשיחזור התאונה בשטח ולניתוח תכנית הרמזורים).

אומר בקצרה בהקשר זה לזכות נהג רכב התובעים, כי הוא זכר יפה ומדויק כי הניידת המזדמנת שחלפה בזירת התאונה הייתה ניידת פקוח עירונית ולא ניידת מישטרה וכי שני הנהגים צילמו צילומים בזירת התאונה (נהג רכב הנתבעים אישר זאת) ואף העיד באופן מהימן ובנגוד לאנטרס של עצמו כאשר אישר שאותה עדה ניטרלית אמרה גם לו בזירת התאונה שהוא אשם לדעתה, ומנגד אומר בקצרה לזכות נהג רכב הנתבעים, כי עדותו על כך שעובר לתאונה אמר באופן ספונטאני שהנהג השני נוסע באדום נשמעה אותנטית.

...

· עפ"י התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדויות עצמן של העדים שהעידו בפניי (שני הנהגים וכן נוסעת רכב הנתבעים), איני יכול לומר שאיזה מהעדים הותיר עליי רושם של עד משכנע ומהימן יותר מהאחר, וניכר שכל העדים מאמינים סובייקטיבית בדבריהם שלהם (הגם שאובייקטיבית ומן הסתם מי מהם לא אומר אמת), ומכל מקום לא שוכנעתי כי גרסתו של מי מהעדים התמוטטה או קרסה בחקירתו הנגדית.

על הדברים היה להיחשף בבית המשפט במסגרת עדותה, ומשהנתבעים בחרו להסתיר במכוון את עדותה, אין מנוס מלהחזיק נגדם ראייתית את אי-ההעדה.

יצוין כי, מבחינתי, קיים הבדל איכותי מסוים לפחות בין אי-העדת העדים הקיימים הנוספים מטעם התובעים (שני נוסעי רכב התובעים) לבין אי-העדת אותה עדה ניטראלית, מאחר, שעל פניו ועפ"י מכלול הטענות והאינדיקציות, עדי התובעים אינם ניטראליים (בכל המובנים) ואילו עדת ההגנה היא בהחלט ניטראלית, שככזו, עדותה נהנית ברגיל מבכורה ומעדיפות מובהקות, וחבל שדווקא עדות זו (שלעיתים קרובות כלל אינה בנמצא) נמנעה מביהמ"ש. סיכום התביעה העיקרית מתקבלת במלואה והתביעה שכנגד נדחית.

רקע עובדתי בפניי תביעה ותביעה שכנגד, אשר הוגשו בסדר דין מהיר, לתביעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לשני רכבים בתאונת דרכים מיום 22.6.2015 (להלן: "התאונה").

להלן מפה של מקום התאונה: נגד נהג המונית הוגש כתב אישום (ת"ד 4975-06-16) לפיו, חצה את הצומת ברמזור אדום וגרם לתאונה, כתוצאה ממנה ניחבל נוסע המונית וניזוקו כלי הרכב.

בית המשפט לתעבורה זיכה את הנאשם מחמת הספק.

בעדותו במישטרה אמר כי לא ראה את צבע האור שדלק ברמזור בכיוון נסיעת המונית, וכי נהג המונית לא עצר בצומת אלא ניכנס אליו בנסיעה רצופה (ראו גם ההליך הפלילי, עמוד 13 שורות 1-5).

...

במקרה זה קובעת ההוראה האמורה כי ממצאים ומסקנות שנקבעו בפסק הדין המרשיע יהיו קבילים במשפט אזרחי, אך בבחינת "ראייה לכאורה" לאמור בהם, וזאת כאשר המורשע או חליפו הם בעלי דין בהליך האזרחי.

משכך, דין התביעה העיקרית להידחות.

משכך, דין התביעה שכנגד להידחות גם כן. לאור האמור, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בפני תביעה ותביעה שכנגד, בגין נזקים שגרמו בתאונת דרכים מיום 7.8.16, כאשר ליבת המחלוקת בין הצדדים הנה זהות האחראי לתאונה; קרי - מי הנהג שניכנס לצומת כשדלק אור אדום ברמזור כוון נסיעתו.

לטענת הנתבעים מנגד, כתב האישום תוקן לקולא, העבירה של כניסה לצומת באור אדום – נמחקה, והעונש המזערי - קנס בסך 250 ₪, מלמדים כי בית המשפט התרשם שהנתבע אינו אחראי לקרות התאונה.

דיון והכרעה מושכלות ראשונים המה כי "המוציא מחברו – עליו הראיה"; קרי - על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת תביעתו בשיעור העולה על מאזן הסתברויות, על מנת לזכות בתביעה ויפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל": "הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף היסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%.

...

אינני מקבלת איפוא את גישתה של התובעת לפיה ההרשעה בהליך הפלילי מהווה הוכחה לכך שנכנס לצומת בניגוד לרמזור אדום.

איני מקבלת טענה זו. סברתי, נוכח הסתירות וחוסר העקביות בעדותו של העד, הפערים בין עדותו לבין העולה מן הסרטון, ושינוי החזית לעניין נוכחות אמו, כי לא ניתן לבסס ממצא מחייב על סמך עדותו.

התביעה העיקרית נדחית ללא צו להוצאות.

בית משפט קמא סקר את הראיות בהכרעת דינו, היתייחס לשאלת המהימנות והמחלוקת העובדתית בין גרסת נהג הרכב המעורב וגרסת המערער ובחן את השאלה מי ניכנס לצומת באור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו ובסופו של יום הסיק בית משפט קמא כי עלה בידי המשיבה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי המערער ניכנס לצומת בנגוד לאור אדום שדלק בכיוון נסיעתו ואילו הנהג המעורב עבר את הצומת באור ירוק.

המערער ציין כי הראיות שנפקדו והוחסרו והאדנים החסרים בראיות שהונחו בפני בית משפט קמא אינן מוליכות להרשעה כי אם לזיכוי שאינו מוטל בספק.

בית המשפט העליון עמד לא אחת, כי על בתי המשפט להלחם בתאונות הדרכים, שתוצאתן חבלות המותירות נכות בשיעור בינוני ופגיעות הדורשות אישפוז ושקום, וזאת בדרך של ענישה מחמירה, בהקשר של תאונת דרכים בכלל ונוכח שכיחותה של עבירת החצייה באור אדום בפרט, תוך שנקבע כי "ריבוי תאונות הדרכים בארץ מחייב ענישה מחמירה אשר תסייע בביסוס כללי הזהירות הנדרשים לצורך שמירה על שלומם ובטחונם של משתמשי הדרך" – ראו רע"פ 1694/19 לואי יאסין נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 31.3.19) (להלן: "יאסין"); רע"פ 9094/18 בושרי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 2.1.19); כן ראו לע"פ 2247/10 שלום ימיני נגד מדינת ישראל, פ"ד סד(2) 666, שם נקבע כי: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות דרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי היתנהגות על הכביש" – (שם, פיסקה 76, בעמ' 740).

...

על אף שאני סבור כי העונש שהושת על המערער הולם את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ואינו עונש חמור, הגעתי למסקנה כי יש מקום להתערבות ברכיב הפסילה שהוטל על המערער.

בשקלול הנתונים האמורים, מחד גיסא את מידת הרשלנות שנקבעה ע"י בית משפט קמא שהיתה ברף הבינוני, לצד עונש המאסר בדרך של עבודות שירות שהוטל על המערער ומאידך גיסא, עברו התעבורתי של המערער הכולל גרימת תאונת דרכים לפני שלושה חודשים מהתאונה נשוא תיק זה והפגיעה החמורה בנוסע הנוסף; החלטתי להקל במידה מסוימת בעונש הפסילה שהוטל על המערער ולא מצאתי מקום להתערב ביתר הוראות גזר הדין.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור על חומרת הדין באופן חלקי, במובן זה שעונש הפסילה יעמוד על 15 חודשי פסילה בפועל (תחת 30 חודשי פסילה), בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית.

מדובר בארוע מיום 20.9.18 שעה 14:00 לערך, עת נהגה הנאשמת ברכבה ברחוב בני אפרים מצפון לדרום, וכאשר הגיעה לצומת מרומזר, מבצע קדש, עת בכיוון נסיעתה דלק אור אדום, לא נאותה לציית לו, נכנסה לצומת בחסות האור האדום וגרמה בכך לתאונת דרכים אשר כתוצאה ממנה, ניחבלה הולכת הרגל חבלות קשות (כמפורט בכתב האישום), ואושפזה למשך 28 ימים בבית החולים.

יש לזקוף לזכות הנאשמת כי היא נוהגת מאז 1993 ועברה נקי ללא רבב.

בית המשפט קבע, כי מדובר ברשלנות גבוהה של הנאשם, ועל אף גילו ותסקירים חיוביים שהוגשו בעינינו, השית עליו את העונשים הנ"ל. רע"פ 678/18 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 31.05.2018)‏‏ : עניינו גרם תאונת דרכים בה ניחבל אדם חבלות של ממש, עת שהנאשם נהג בקלות ראש ומבלי שנתן תשומת ליבו לדרך, סטה שמאלה על מנת להמנע מפגיעה בהולכת רגל, אך איבד שליטה על רכבו ופגע בה בעוצמה רבה עת שחצתה את הכביש במעבר החציה וגרם לה חבלות של ממש בראשה ובגפיה בדמות שברים במספר עצמות, קונטוזיה ריאתית, פריקת אצבע וחתכים שדרשו תפירה.

בע"פ 8191/08 עאוני גבארה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו] ) קבע בית המשפט העליון כי נהג הנכנס לצומת מרומזר באור אדום נוטל על עצמו סיכון מודע שמעשהו עלול להסתיים בתוצאה קטלנית.

...

סבורני כי בנסיבות תיק זה יהיה בהשתת תקופה נוספת של עבודות של"צ על הנאשמת מאשר זו שעליה המליץ שירות המבחן, זאת חלף צו המבחן לשנה, בבחינת תרומה משמעותית יותר לחברה ו"צדק מאחה".

לעניין זה ראה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, מפנה לדברי כב' השו' רענן בן יוסף בערעור ב"פרשת גוטליב" המאוזכרת לעיל, זאת גם בהינתן שלא הושת על הנאשמת רכיב של מאסר בפועל בתיק זה. וכן מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בתיק: ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 1770-05-21 מדינת ישראל נ' ירין דידי (נבו 14.11.2022)‏‏ בתיק זה, נידון נאשם אשר נהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בהולך הרגל בחזקה וכתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים מרובים, חבלה פנימית עם דימום בטחול וחבלת ראש.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):  "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪.