מכל מקום, בפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים ביום 10.4.2019, נקבע כי טענות הצדדים שמורות להם, לאחר שבית הדין הגדול ידון בעירעור ויתן את פסק דינו ולאחר מתן פסק הדין יוכל המבקש במידת הצורך לפנות לבית משפט זה בבקשה מתאימה.
בנוסף על האמור, במסגרת הליך הראיות השני, המבקש זימן עדים שונים אשר כולם לפי טענתו הוכיחו כי הוא אינו מצוי בקשר טוב עם בנו, אינו שולט בו ועושה כל שביכולתו על מנת שיתן גט. חרף זאת, בית הדין האיזורי דבק בעמדתו וביטל כל ראיה שעמדה בסתירה למסקנתו המקורית בדבר מעורבותו בסרבנות הבן.
כפי שנזדמן לי לומר בעבר, "בית הדין הרבני שולח ידו עד לקצה העולם על מנת ליפתור בעיית עגונות ואף עלינו לתרום את חלקנו למאבק בתופעה, ולתור אחר כל תרופה שיש בה כדי להביא מזור למצוקה 'ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו'" (ראו בהרחבה בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (28.2.2017) שם נדונו סנקציות חברתיות המבוססות בעיקרן על "הרחקות דרבינו תם").
לא אחת עמד בית משפט זה על החשיבות העצומה הטמונה בהתרת עגונות (ראו: בג"ץ 8121/11 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה יג (24.1.2012); בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה כא (28.2.2017) (להלן: בג"ץ 5185/13)), ואכן תופעת ה"עגונות החיות", מסורבות הגט, היא תופעה חברתית קשה ומעיבה, הנובעת מניצול ציני של הוראות הדין הדתי בידי בני זוגן של נשים אלה לשם סיפוק רצונות כלכליים או אישיים, ולעתים אף משקולי נקמנות גרידא.
...
]השופט ד' מינץ:
לפנינו בקשה לביטול קנס לפי סעיף 7א(ב) לחוק בתי דין רבניים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק כפיית ציות), בסך של 5,000 ש"ח ליום, שהצטבר עד למועד הגשת הבקשה לסך של 920,000 ש"ח.
עניינו של המבקש נידון במסגרת הליכים שונים המתגלגלים מזה מספר שנים, הן לפני בתי הדין הרבניים והן לפני בית משפט זה. לצורך הבנת התמונה במלואה וחרף אריכות הדברים, אין מנוס מלפתוח בסקירת ההליכים הרלוונטיים לענייננו, לאורך השנים, שלב אחר שלב (אף כי גם בתיאור זה אין כדי למצות את השתלשלות ההליכים כולם, בשל מספרם והיקפם הרב).
בית הדין הרבני הגדול קבע בפסק דינו מיום 8.8.2016 כי אין חולק שחלק מטענות המבקש הועלו על ידו לראשונה בערעור, ומשכך, דינן להידחות אף מטעם זה לבדו.
אין מנוס מלהסתייג מהתנהלות שכזו, ולהעיר כי אין לה כל מקום – הן בין כתלי בית המשפט והן בין כותלי בית הדין.
באשר לפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 3.4.2020 (אשר הפחית את גובה ההוצאות שהושתו על המבקש בגין התנהלותו והתנהלות באי כוחו בהליך), ועליו ביקש המבקש להסתמך, הרי שלכל היותר ניתן למצוא בו הוכחה נוספת, כי בניגוד לטענות המבקש כי בית הדין הרבני, על ערכאותיו, עשה יד אחת נגדו בשימוש לרעה בהליכי משפט, הרי שהפחתת סכום ההוצאות שהושתו עליו תוך קבלת חלק מטענותיו "ולו בשל הספק", אך מחזקת את המסקנה כי בית הדין הרבני בחן את עניינו של המבקש בנפש חפצה וללא כל "דעה מוקדמת".
למרבה הצער המבקש אטם את אוזניו מלשמוע.
בית הדין האזורי התרשם ישירות מהראיות שהובאו בפניו ומחקירתו של המבקש והעדים שהעידו בפניו, והגיע למסקנה כי המבקש השפיע על בנו, ואין מקום שנתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידו.
