בית המשפט העליון אישר מעבר אם וילדיה למרכז הארץ בשל קונפליקט הורי

בית משפט השלום בנתניה ת"פ 6188-04-19 מדינת ישראל נ' קולסניק לפני: כבוד השופט גיא אבנון המאשימה: מדינת ישראל באמצעות תביעות מרכז – שלוחת נתניה נ ג ד הנאשם: ניקיטיה קולסניק – ת"ז 316935360 בשם המאשימה: עו"ד רוני אלסטר, עו"ד מיכל אפלבוים בשם הנאשם: עו"ד פרידה וול, עו"ד אבראהים הינדי גזר דין

הנאשם כבן 37, עלה ארצה בהיותו ילד, בקשר זוגי עם המתלוננת ולהם שני ילדים משותפים (פעוטות).

בני הזוג תיארו קונפליקטים שנתגלעו ביניהם לאחר הולדת הילדים, בין השאר על רקע מצבם הכלכלי הקשה.

הוא הודה במיוחס לו, אישר כי נקט אלימות כלפי המתלוננת, והביע תחושות בושה וחרטה בצד הבנה של הפסול במעשיו.

בפתח הדיון מיום 6.4.21 נשמעה עדותה של המתלוננת, אשר סיפרה כי מאז הארוע השתפרו היחסים בין בני הזוג, שצפויים בקרוב להיות הורים לילד שלישי: "אין לנו כבר את כל הריבים, מה שהיה אז השפעת האלכוהול שלו. נכון להיום הוא כבר לא שותה מעל שנתיים מאז המקרה". ב"כ הנאשם עמדה על נתוניו האישיים של הנאשם, גילו, העדר הרשעות קודמות כלשהן, חלוף הזמן מהארוע (מעל שנתיים).

בית המשפט העליון עמד על כך שמעשיו של המבקש ראויים לגינוי חריף ולענישה שתהלום את חומרתם.

בית משפט השלום קבע מיתחם ענישה בין 24-12 חודשי מאסר, ולאור הליך טפולי ממושך שעבר המבקש והמלצה חיובית של שירות המבחן, גזר את עונשו ל-10 חודשי מאסר בפועל.

4 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות מסוג עוון או פשע, לרבות איומים.

...

ערעורו נדחה.

קביעת המתחם: לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע את מתחם העונש בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל.

תוצאה החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.

ב]בית המשפט העליון[] בירושלים רע"א 3009/02 בפני: [כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס המבקשים: [1. פלונית 2. פלוני 3. פלוני המשיבים]: [1. פלוני 2. פקידת הסעד לפי חוק הנוער (טפול והשגחה), תש"ך - 1960 בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.3.02 בתע"א 3147/02 שניתן על ידי כבוד השופט צ' סגל תאריך הישיבה:][ט"ו בס]יו[ן תשס"ב](26.5.02) בשם המבקשים: עו"ד תמיר קוך בשם המשיב 1: שלי איזנברג בשם המשיבה 2: עו"ד נעמי זמרת פסק-דין

במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הסכימה פקידת הסעד, כי הקטינים יועברו למרכז בירושלים ולא למרכז בצפון הארץ, כפי שביקשה תחילה.

אומר בית המשפט בע"א 783/81 פלונים נ' פלמוני, פד"י לט(2) עמ' 1, בעמ' 7: "אין מנתקים ילד מהוריו הטבעיים ללא הסכמתם אלא אם מופעלת אחת מהוראות החוק המיוחדות המקנות סמכות לכך... בתנאים המיוחדים המתירים פעולה כאמור... גם באותם מקרים בהם מתיר החוק נתוק ילד מהוריו, ראה בכך בית המשפט החלטה קשה וחמורה שאין לנקוט אותה אלא כהכרח בל-יגונה... שהרי צריכה להיות סיבה מיוחדת וכבדת משקל שתשלול מן ההורה את זכותו הטבעית לגדל ולחנך את ילדו." זכותם של הורים וילדים למימוש קשר הדם הטבעי ביניהם קימת גם במסגרות משפחתיות שעברו שבר וקרע עקב פירוד ההורים, ומקום שמכורח נסיבות שאירעו נבצר משני ההורים לגדל את ילדם במשותף.

הבקשה מציינת כי: "מדובר בילדים הלכודים בתוך מערכת יחסים קשה ומורכבת בין ההורים והסובלים מתופעות סרבנות קשר קיצונית, נתונים בתוך קונפליקט נאמנויות, דבר המסכן את בריאותם הנפשית". באותה בקשה רשות הסעד מבקשת להוציאם למסגרת מוסדית אף לפני שמיעת הקטין, האחראי עליו, וקבלת תסקיר וזאת, "על מנת לנתקם מהלחצים שמפעילה האם, לאפשר תקופת רגיעה ולאבחן את מצבם ולאפשר בנייה של דפוסי קשר בריאים עם שני ההורים." בתצהיר שצורף לבקשה על ידי פקידת סעד, מיכל בן-חמו איציק, פורט הקושי בקיום קשר רציף עם האב וקיום תנודות ביחס הילדים כלפי אביהם ונאמר בו, בין היתר, בסעיף 15 כי "שהייה זמנית במרכז חרום לילדים בסיכון תאפשר תקופה של רגיעה מקונפליקטים ונאמנויות כפולות ותתאפשר התחלת עבודה על הרגשות כלפי שני ההורים בלווי של אנשי מיקצוע." בתסקיר פקידת הסעד יעל ארטום מיום 21.1.02, מסכמת עורכת התסקיר את המלצותיה באמירה כי הילדים זקוקים לתקופת רגיעה ואבחון במקום נייטראלי.

בחוות דעתה של פקידת הסעד שרון אנג'ל מיום 14.4.02 היא קובעת בסיכום הדברים כי "אין מנוס מנקיטת הצעד הטפולי של הוצאת הקטינים מהבית. הקטינים חוו חודשים ואף שנים של מאבק, וזה הרגע לעצור ולהציב גבולות חצוניים חד משמעיים להורים ולהחל במתן טפול נפשי לקטינים." בחוות דעת מיום 19.5.02 של ד"ר אלדור שנתמנה כמומחה על ידי בית משפט זה נקבע כי מדובר בתסמונת חמורה של התנכרות להורה, ומזווית טובת הילדים הוא בדיעה כי שהות במרכז קשר, "יאפשר להם לחוות את האמביוולנטיות מבלי שיידרשו לפצל יחס ורגש ולהתנכר לאחד ההורים. דבר זה יותר מאפשרי במרכז שוסטרמן, המוכר לי היטב כמקום טפולי אמין ומיטבי, המוצא גשר בין ילדים להורים תוך כדי פקוח ושמירה קפדנית על זכויות הילד. עם זאת חשוב לציין כי גם פיתרונות ביניים וגם כאלו לטווח ארוך מותנים למעשה בשיתוף פעולה מצד שני ההורים." ברי, כי במקרה שלפנינו שתוף פעולה בין ההורים אינו קיים ואין סיכוי טוב להתהוותו בטווח הקרוב.

...

השופט א' גרוניס: ביום 26.5.02 החלטנו לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות.

אולם מכאן ועד הסקת מסקנה כי פתרון מערכת היחסים המורכבת בין בני המשפחה מצוי על דרך הוצאת הילדים ממשמורת האם והעברתם למסגרת מוסדית לתקופה קצובה רחוקה הדרך.

בחוות דעתה של פקידת הסעד שרון אנג'ל מיום 14.4.02 היא קובעת בסיכום הדברים כי "אין מנוס מנקיטת הצעד הטפולי של הוצאת הקטינים מהבית. הקטינים חוו חודשים ואף שנים של מאבק, וזה הרגע לעצור ולהציב גבולות חיצוניים חד משמעיים להורים ולהחל במתן טיפול נפשי לקטינים." בחוות דעת מיום 19.5.02 של ד"ר אלדור שנתמנה כמומחה על ידי בית משפט זה נקבע כי מדובר בתסמונת חמורה של התנכרות להורה, ומזוית טובת הילדים הוא בדעה כי שהות במרכז קשר, "יאפשר להם לחוות את האמביוולנטיות מבלי שיידרשו לפצל יחס ורגש ולהתנכר לאחד ההורים. דבר זה יותר מאפשרי במרכז שוסטרמן, המוכר לי היטב כמקום טיפולי אמין ומיטבי, המוצא גשר בין ילדים להורים תוך כדי פיקוח ושמירה קפדנית על זכויות הילד. עם זאת חשוב לציין כי גם פתרונות ביניים וגם כאלו לטווח ארוך מותנים למעשה בשיתוף פעולה מצד שני ההורים." ברי, כי במקרה שלפנינו שיתוף פעולה בין ההורים אינו קיים ואין סיכוי טוב להתהוותו בטווח הקרוב.

לסיכום הדברים: בע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פד"י לח(1) 461, 469, אומר בית המשפט (מפי השופט ברק): "כל חברה קובעת לעצמה, על פי ערכיה שלה, מהן אותן עילות שבדין המאפשרות התערבות חיצונית בתא המשפחתי והמצדיקות הוצאת ילד מידי הורהו הטבעי. אולם הצידוק בהתערבות שלטונית בתא המשפחתי מחייב נסיבות קיצוניות של צורך ונזקקות.

בפסה"ד בעירעור הראשון נקבע בין היתר כי: "יש לדחות את טענת המערערת העותרת לביטול המינוי של מרכז מפגשים. אכן, היה על בית המשפט קמא לפעול בהתאם לתקנה 258יב' (א) לתקנות ולהיוועץ עם הצדדים אודות זהות המומחה שימונה בטרם המינוי... ברם, משכבר מונה מומחה והקטין כבר נפגש עם מטפלי מפגשים פעמיים (עמ' 2 שורות 3-4 לפרוטוקול הדיון בעירעור), איני סבור שיש להורות על ביטול המינוי. מדובר בגוף מקצועי שמנוהל על ידי עובדות סוציאליות מנוסות ולא הוכח שיש למרכז זה "תפיסה חד צדדית וצרה" המצדיקה את פסילתו.

בית המשפט קמא קיבל את הבקשה בסיום הדיון ובפסק דינו (להלן: פסק הדין) נקבע בין היתר כי: "...מדובר בניכור בדרגה החמורה ביותר, לא רק בשל היתנהגות האם, אלא בשל היתנהלותה של האם, עורכת דין במקצועה, המזלזלת ומבזה את החלטות בית המשפט כאילו הן אינן מחייבות איש...גם מחודש פברואר 2022, עת ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא עשתה האם דבר כדי לאפשר מפגשים עם מכון מפגשים. די בכך כדי להצדיק את הבקשה... אין מדובר רק במאפיין של ניכור הורי חמור, מדובר במאפיין של אזרח אשר אומר שהחלטות בתי המשפט אינן מחייבות אותו". בפסק הדין נקבע שאין כל צורך לקיים ישיבת הוכחות וקיימת לבית המשפט סמכות לידון בבקשה.

לדבריו: "בהתנהגותו מגלה הילד חוסר אמפטיה לזולת – חוסר יכולת לראות ולהבין את העובר על הזולת. צורת היתייחסות זאת גובלת לעתים באכזריות. קהות רגשות זאת מפריעה להתפתחות הרגשית של הילד"; "הילד מפתח הערכה מופרזת של היכולות והכוח שלו, ולעתים מפגין היתנהגות כוחנית. הוא מקבל חיזוקים מההורה המסית ולפעמים גם מגורמים אחרים. צורת ההתייחסות למבוגרים אחרים יכולה גם להיות מחוצפת, שוב תוך ברכה סמויה של ההורים"; "העוינות והעימות הקשורים בתסמונת ניכור הורי גולשים בקלות ממישור היחסים בין הורה לילד, ומזהמים זירות אחרות. כך למשל, ילדים מוסתים מגיבים בחשדנות ואף בעוינות, לא רק כלפי אחד ההורים אלא גם לאנשים אחרים, אשר לדעתם תומכים בעמדה של אותו הורה. פסיכולוגים, פקידי סעד ושופטים נתפסים כמזוהים עם אחד ההורים ובשל כך נפסלים באופן אוטומאטי על ידי הילדים. נוצר דפוס חשיבה של 'או שאתה אתנו או שאתה נגדנו'"; "האובדן אותו חווים ילדים כתוצאה מגירושין הינו רב פנים... הרתיעה והשנאה מתפשטים גם לקרובי המשפחה של אותו הורה, וגם הם נפסלים". במסגרת מחקר שנערך במרכז המחקר והמידע של הכנסת ע"י ד"ר יסכה מוניקנדם-גבעון (16.12.19 אתר הכנסת) שעוסק ב"מדיניות ממשלתית לטפול בניכור הורי – מבט משווה", סוקרת המחברת את הגדרות הניכור ההורי, הגורמים להיווצרותו, השלכותיו על הילדים וכן עקרונות באיבחון ובטיפול והמדיניות הקיימת בארץ ובעולם.

בפרק שעוסק בהשלכות אפשריות של ניכור הורי מצוין בעמ' 11-12 כי: "בראש ובראשונה הפגיעה היא מאובדן אחד ההורים. לפי מחקרים שונים, אובדן מסוג זה נחווה לעיתים כקשה יותר מאובדן של הורה שאינו בחיים. אומנם הילד מסרב לקשר עם ההורה, אבל הוא חי בקונפליקט בין רצונו לקשר חם ואוהב עם אותו הורה לבין ההחלטה להיתרחק ממנו. בנוסף לכך, במקרים שיש הורה מסית, ההורה המסית מיתעלם מתפקידו של ההורה המנוכר בגידול הילד, ובכך גורם לניתוק הקשר הפסיכולוגי שהיה יכול להועיל רבות לילד, ולניתוק הקשרים עם בני המשפחה המורחבת... הניכור ההורי אינו מאפשר התייצבות מחדש של המערכת המשפחתית לאחר הפרדה, ומשאיר את הילד בחוסר יציבות ובעימות תמידי. ...ההסתה גורמת לילד לתפוס את העולם באופן דיכוטומי וקיצוני של "טוב" מול "רע", וכך גם מתגבשת זהותו העצמית והוא מתקשה לקבל מורכבויות.

זאת, בהתאם לסעיף 2 (א) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה התשנ"ה – 1995 הקובע כי: "שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, רשאי להסמיך בצו בית משפט שלום מסוים לשבת כבית משפט לעינייני מישפחה". אין צורך להכביר מילים על האבסורד בטענת המערערת לפיה בית המשפט לעינייני מישפחה נעדר כלים לאכוף את פסקי דינו והחלטותיו כמו יתר בתי המשפט בישראל.

מעבר לחובתה החוקית של המערערת לפעול כך, זו גם חובתה המוסרית כלפי הקטין.

...

הבקשה לא הוגשה בשיהוי אלא בחודש מרץ 2022, מיד בסמוך לאחר שנדחה הערעור על פסק הדין השלישי ביום 24.2.22.

לפיכך, יש לדחות את הערעורים ולחייב את המערערת בהוצאות.

לדאבון הלב, חוששני כי למרות מאמצים כבירים אלו מצדו של האב ועל אף פעולותיו הנמרצות והרבות של בית המשפט קמא על מנת להביא לחידוש הקשר, ייתכן כי "איחרנו את הרכבת". סיכומו של דבר: אציע לדחות את שני הערעורים ולחייב את המערערת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.

ציין שירות המבחן כי הנאשם ביטא תחושת דאגה עקב מצבו הכלכלי ואי יכולתו להשתלב במקום עבודה באזור הדרום, ואף הביע את רצונו לעבור למרכז הארץ כדי למצוא שם עבודה.

התרשם שירות המבחן כי הנאשם נוטה להשליך בעיותיו על גורמים חיצוניים ולראות עצמו כקורבן, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בעבירה זו. מאידך התרשם שירות המבחן כי ההליך המשפטי מעורר איום רב על חייו של הנאשם, ונראה כמסייע בהגברת מודעותו לאחריותו במצבי קונפליקט בכלל ובמצבים בהם הוא משמש כבעל סמכות בפרט.

ציין העד כי יש לו אישור חתום מטעם בי"ס שהוא משמש כיו"ר ועד ההורים.

טען התובע כי בית המשפט העליון קבע באופן חד משמעי כי אלימות מורה כלפי תלמיד אסורה, שכן פגיעה בנפשם של תלמידים אינה הפקר ואין הצדקה לשימוש באמצעים אלימים כשיטה או פעולה חינוכית גם כלפי תלמידים שובבים.

טוען התובע כי אי הרשעת הנאשם יש בה כדי לפגוע ולערער את אמון הציבור במערכת המשפט, ויש בה מסר שלילי להורים השולחים את ילדיהם לבית הספר, שגופם ונפשם של הילדים הם הפקר בבית הספר, ולכל העוסקים במלאכת החינוך יהא מסר כי שמם ויוקרתם לא יפגעו גם אם ינקטו באלימות כלפי התלמידים.

כנגד עומדים השיקולים שבאינטרס הצבורי ששמים שוב דגש על חומרת העבירה, נסיבותיה והאפקט הצבורי של ההרשעה כאשר " הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה ומי שטוען את ההפך שומא עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיבידואלי על השיקולים שבאנטרס הצבורי ע.פ 2083/85 תמר כתב נ' מ"י פ"ד נב(3) 337.

...

לכן סבור אני כי גם במקרה זה יש להרשיע את הנאשם.

לעניין העונש, סבור אני כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן באשר לעונשו של הנאשם, ולהטיל עליו עונש של שירות למען הציבור, שכן לנאשם אין עבר פלילי, הנאשם אף הביע חרטה על מעשיו, מדובר באדם נורמאטיבי בעל מישפחה, אשר כאמור בתסקיר שירות המבחן הפנים את חומרת מעשיו ולא יחזור על כך בעתיד.

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את נסיבות המקרה אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן ומשית עליו את העונשים הבאים: עבודות שירות למען הציבור בהקף של 240 שעות, כמפורט בתסקיר שירות המבחן.

בבית המשפט העליון רעא 3009/02 פלונית פלוני פסק דין

בשלב כלשהו עברה זירת המאבק בין ההורים מבית-המשפט לעינייני מישפחה בחיפה לבית-הדין הרבני האיזורי בחיפה.

במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי הסכימה פקידת הסעד כי הקטינים יועברו למרכז בירושלים ולא למרכז בצפון הארץ, כפי שביקשה תחילה.

גם באותם המקרים, בהם מתיר החוק נתוק ילד מהוריו, ראה בכך בית המשפט החלטה קשה וחמורה, שאין לנקוט אותה אלא כהכרח בל יגונה.

הבקשה מציינת כי "מדובר בילדים הלכודים בתוך מערכת יחסים קשה ומורכבת בין ההורים והסובלים מתופעות סרבנות קשר קיצונית, נתונים בתוך קונפליקט נאמנויות, דבר המסכן את בריאותם הנפשית". באותה בקשה רשות הסעד מבקשת להוציאם למסגרת מוסדית אף לפני שמיעת הקטין, האחראי עליו וקבלת תסקיר, וזאת "על מנת לנתקם מהלחצים שמפעילה האם, לאפשר תקופת רגיעה ולאבחן את מצבם ולאפשר בנייה של דפוסי קשר בריאים עם שני ההורים". בתצהיר שצורף לבקשה על-ידי פקידת סעד, מיכל בן-חמו איציק, פורט הקושי בקיום קשר רציף עם האב וקיום תנודות ביחס הילדים כלפי אביהם, ונאמר בו, בין היתר, בסעיף 15 כי "שהייה זמנית במרכז חרום לילדים בסיכון תאפשר תקופה של רגיעה מקונפליקטים ונאמנויות כפולות ותתאפשר התחלת עבודה על הרגשות כלפי שני ההורים בליווי של אנשי מיקצוע". בתסקיר פקידת הסעד יעל ארטום מיום 21.1.2002 מסכמת עורכת התסקיר את המלצותיה באמירה כי הילדים זקוקים לתקופת רגיעה ואבחון במקום ניטראלי.

בחוות-דעתה של פקידת הסעד שרון אנג'ל מיום 14.4.2002 היא קובעת בסיכום הדברים, כי: "אין מנוס מנקיטת הצעד הטפולי של הוצאת הקטינים מהבית. הקטינים חוו חודשים ואף שנים של מאבק, וזה הרגע לעצור ולהציב גבולות חצוניים חד משמעיים להורים ולהחל במתן טפול נפשי לקטינים". בחוות-דעת מיום 19.5.2002 של ד"ר אלדור, שנתמנה כמומחה על-ידי בית-משפט זה, נקבע כי מדובר בתסמונת חמורה של התנכרות להורה, ומזווית טובת הילדים הוא בדיעה כי שהות במרכז קשר-"יאפשר להם לחוות את האמביוולנטיות מבלי שיידרשו לפצל יחס ורגש ולהתנכר לאחד ההורים. דבר זה יותר מאפשרי במרכז שוסטרמן, המוכר לי היטב כמקום טיפולי אמין ומיטבי, המוצא גשר בין ילדים להורים תוך כדי פיקוח ושמירה קפדנית על זכויות הילד. עם זאת חשוב לציין כי גם פתרונות ביניים וגם כאלו לטווח ארוך מותנים למעשה בשיתוף פעולה מצד שני ההורים". ברי, כי במקרה שלפנינו שיתוף פעולה בין ההורים אינו קיים, ואין סיכוי טוב להתהוותו בטווח הקרוב.

...

ביום 26.5.2002 החלטנו לידון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות.

היא מחייבת נקיטת אמצעים טפוליים מתאימים למסגרת המשפחתית כולה, אולם מכאן ועד הסקת מסקנה כי פתרון מערכת היחסים המורכבת בין בני המשפחה מצוי על דרך הוצאת הילדים ממשמורת האם והעברתם למסגרת מוסדית לתקופה קצובה רחוקה הדרך.

בחוות-דעתה של פקידת הסעד שרון אנג'ל מיום 14.4.2002 היא קובעת בסיכום הדברים, כי: "אין מנוס מנקיטת הצעד הטפולי של הוצאת הקטינים מהבית. הקטינים חוו חודשים ואף שנים של מאבק, וזה הרגע לעצור ולהציב גבולות חיצוניים חד משמעיים להורים ולהחל במתן טיפול נפשי לקטינים". בחוות-דעת מיום 19.5.2002 של ד"ר אלדור, שנתמנה כמומחה על-ידי בית-משפט זה, נקבע כי מדובר בתסמונת חמורה של התנכרות להורה, ומזוית טובת הילדים הוא בדעה כי שהות במרכז קשר-"יאפשר להם לחוות את האמביוולנטיות מבלי שיידרשו לפצל יחס ורגש ולהתנכר לאחד ההורים. דבר זה יותר מאפשרי במרכז שוסטרמן, המוכר לי היטב כמקום טפולי אמין ומיטבי, המוצא גשר בין ילדים להורים תוך כדי פקוח ושמירה קפדנית על זכויות הילד. עם זאת חשוב לציין כי גם פיתרונות ביניים וגם כאלו לטווח ארוך מותנים למעשה בשיתוף פעולה מצד שני ההורים". ברי, כי במקרה שלפנינו שתוף פעולה בין ההורים אינו קיים, ואין סיכוי טוב להתהוותו בטווח הקרוב.

לסיכום הדברים: בע"א 577/83 הנ"ל בעמ' 470-469, אומר בית-המשפט (מפי השופט ברק): "כל חברה קובעת לעצמה, על-פי ערכיה שלה, מהן אותן עילות שבדין, המאפשרות התערבות חיצונית בתא המשפחתי, והמצדיקות הוצאת ילד מידי הורהו הטבעי...