בית המשפט המחוזי פסק על בטלות הסכם המכר

לשלמות התמונה יוער, כי בטרם ניתנה החלטת בית משפט השלום מיום 31.10.2021, במסגרתה נדחתה בקשת רשות העירעור שהגיש המבקש, פנה המבקש ביום 4.8.2021 לרשמת ההוצאה לפועל בבקשה נוספת לביטול הסכם המכר ועיכוב הליכי מכר הנכס, במסגרתה טען כי נפלו אי סדרים מהותיים בהליכי הכנוס, ובכלל זאת כי הרוכשים לא הפקידו ערבויות בנקאיות להבטחת מכירת הנכס כנדרש.

משההליכים שהוגשו על ידי המבקש נדחו, הגיש המבקש ביום 15.12.2021 תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול הסכם המכר, ולצדה בקשה לסעד זמני המורה על איסור דיספוזיציה בנכס (להלן: הבקשה הראשונה לסעד זמני).

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

קביעה זו מקובלת עליי, ולא ראיתי להתערב בה. הליכי המכר, לרבות אישור מכר הנכס, העברת התמורה בגינו ומסירת החזקה בו, היו ידועים למבקש זה מכבר, וברי כי במצב דברים זה ובשים לב לכך שבדו"ח מחודש אוגוסט 2021 צוין כי כונס הנכסים פועל להשלמת רישום זכויות הרוכשים בנכס – אין בהשלמת הרישום כשלעצמו כדי להוות נסיבה חדשה, לא כל שכן כזו המקימה הצדקה לעיון מחדש בהחלטה מיום 19.12.2021.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בשלב זה, פנה בנימין לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתביעה לסעד הצהרתי להורות על בטלות הסכם המכר.

המסמכים שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי כללו ייפוי כוח שנחתם על ידי בנימין, במסגרתו מינה את עו"ד טולדאנו להעביר את הזכויות בדירה לאביסרור, תצהיר שחתם בימין ביום 9.12.1999, בו אישר שמכר את הדירה בשנות ה - 60 לאביסרור, באמצעות אפוטרופוס, תצהיר של אביסרור מיום 20.12.1999, לפיו בהיותה קטינה נרכשה הדירה עבורה מבנימין, ואישור לרישום של עירית חיפה מיום 18.11.1999, המציין כי לא קיימת יתרת מס לתשלום.

ניתן למצוא תמיכה נוספת למסקנה שאכן מדובר בעותק של תעודת הזהות האותנטית של בנימין, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שקבע כי נותר סימן שאלה ביחס לשאלה כיצד הגיע צלום תעודת הזהות של בנימין לפאינה (סעיף 35 שם).

...

לכן, אני דוחה את טענות התובעים במישור זה. סיכומו של דבר, התובעים והנתבע נפלו קורבן לתרגיל עוקץ מכוון ומודע מצד פאינה ומנשירוב, שנעשה במטרה לגזול את כספי התובעים.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בהתאם לבקשת המבקש, ניתן לו פטור מהתייצבות לדיון תוך שהובהר כי לא תעלה כל טענה מצידו בשל כך. ביום 21.2.2023 הוגשה "בקשה בהולה ביותר" על ידי המבקש לשינוי שעת הדיון וזאת משום שלמבקש נקבע דיון אחר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע אליו נידרש להתייצב.

במסגרת פסק הדין הוריתי על ביטול הסכם המכר והשבת הכספים ששולמו על ידי המשיב והשבת הרכב לידי המבקש לאחר מכן.

דיון והכרעה תקנה 131 לתקנות קובעת כי "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו...". כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה אחת עשרה) 2013 עמ' 677).

...

שנית, ביום 6.3.2023 הגיש המבקש בקשה לביטול החלטתי מיום 22.2.2023 במסגרתה ביקש לקבוע כי ההוצאות ישולמו בסיום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

במסגרת החלטתי מיום 8.3.2023 הופנה המבקש להחלטה מיום 27.2.2023, בה נקבע מועד דיון ההוכחות.

סוף דבר בשל כל הנימוקים שהובאו לעיל, אני דוחה את בקשת הביטול ומותירה את פסק הדין על כנו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 7616/23 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: אפרים אוריון נ ג ד המשיבים: 1. יאיר גולדפינגר 2. עו"ד שמואל גלינקא - בתפקידו כונס נכסים 3. בן דוד אוחיון יעקב 4. הודיה בנעים 5. אילן גאן בנעים 6. הועדה המקומית לתיכנון ובניה עריית ת"א בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.6.2023 בת"א 32908-12-21 שניתנה על ידי כבוד השופטת רחל ברקאי בשם המבקש: עו"ד פרופ' חמי בן נון; עו"ד ד"ר אייל כהן ][]החלטה

טענה זו, כמו גם יתר טענות המבקש (הנוגעות לפגמים נוספים שנפלו בהליך מכירת הנכס), לא התקבלו, ואולם המבקש לא אמר נואש והציבהּ במרכז התביעה שהוגשה לבית המשפט קמא (היא התביעה מושא בקשת רשות העירעור דנן), במסגרתה התבקש ליתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול הסכם המכר (להלן: התביעה).

...

בענייננו, באשר לסיכויי התביעה, הרי שבית המשפט קמא קבע, ושב וקבע, כי סיכויי התביעה קלושים, כאשר שלושה שופטים שונים בבית המשפט המחוזי הגיעו למסקנה זו (ראו פסקה 10 להחלטה מיום 19.12.2021 (כב' השופטת חנה פלינר); פסקאות 16-15 להחלטה מיום 18.1.2022 (כב' השופט ארז יקואל); וכן ההחלטה מיום 7.3.2022, שניתנה ביחס להפקדת ערובה מטעם המבקש, אך אימצה את מסקנות השופטים כאמור במלואן ונסמכה עליהן (כב' השופטת רחל ערקובי)).

לקראת סיום, מצאתי לנכון להעיר כי טענותיו של המבקש נשמעות מזה למעלה מעשור ונדחות על ידי ערכאות שיפוטיות שונות ומותבים שונים.

ניסיונות אלה גובים זמן ומשאבים שיפוטיים יקרים, וטוב יעשה המבקש אם ישתמש בהם באופן מושכל – ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

פתח דבר לפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד: האחת, תביעה שהוגשה בת.א. 28514-06-21 ביום 1.7.21 על יד ה"ה אלקובי (להלן - "ה"ה אלקובי") למתן פסק דין הצהרתי שיצהיר על ביטול הסכם מכר מקרקעין שנחתם ביום 18.3.21 (להלן: "ההסכם") בין התובעים והנתבע- מר ויקטור בן שושן (להלן - "בן שושן") ושבמסגרתו רכש בן שושן מאת ה"ה אלקובי את מלוא הזכויות בדירת מגורים ברח' העלייה הראשונה 5 בחדרה, הידועה גם כחלק מחלקות 199 ו- 200 בגוש 10037 (להלן-"הדירה").

בהתייחס למכתב מיום 3.6.21 בדבר מתן הודעת ביטול הסכם מכר (מוצג 14 למוצגי ה"ה אלקובי) שבו הוא נידרש לעשות שימוש בייפוי הכוח המצוי בידיו ולבטל את הערת האזהרה לטובת בן שושן העיד עו"ד ביטון כי הוא מכיר את המכתב וכי לא היה מוכן לעשות שימוש ביפוי הכח ללא קבלת הוראות מבית המשפט (שם, עמ' 10 ש' 33-39 ועמ' 11 ש' 1-3).

כמצוין בכתבי התביעה, הצדדים לא ביקשו סעדים כספיים, ובענין זה ציין ב"כ ה"ה אלקובי בסעיף 35 לכתב התביעה כי "הנזקים הכספיים כתוצאה מהפרת ההסכם, מצויים בסמכותו של בית משפט השלום". קביעה זו הייתה נכונה במועד הגשת התביעה, אלא שביום 15.8.23 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2299/23 אליעזר זילברברג נ' ליאורה פרו שבו שונתה ההלכה ונקבע כי לבית המשפט המחוזי הסמכות לידון גם בסעדים כספיים הנוגעים לתביעה במקרקעין אף אם אלו הנם בסכומים כספיים המצויים בסמכות בית משפט השלום.

...

סיכום ומסקנות לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה לפיה בן שושן נותר חייב בגין הדירה סכום של 300,000 ₪ והוא מחויב עקרונית בפירעונו של שיק 188.

בשים לב לכך שלא הוצגו לפני ראיות מספיקות בשאלת משמעות ההערות לפי פקודת המסים גביה, ואף בן שושן לא טען כי הוא אינו נדרש כיום לשלם תשלומים נוספים על חשבון תמורת הדירה, אני קובע כי על בן שושן להפקיד סך של 247,000 ₪ בנאמנות בידי עוה"ד מיכאל דן ו/או מורן מויאל אשר הוגדרו כ"נאמן" בסעיף 5(א) להסכם או לחילופין בנאמנות בידי עו"ד ביטון המחזיק ממילא בסך של 80,000 ₪, אך זאת רק ככל שיש הסכמה בין הצדדים לכך.

לפיכך אינני קובע קביעה כלשהי בשאלת הסעדים הכספיים שלהם זכאי מי מהצדדים כתוצאה מקביעותי לעיל, ואני נעתר גם מחמת הזהירות לבקשתם של ה"ה אלקובי לפיצול סעדיהם.