בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה ערעור על הוצאת עורך דין מלשכת עורכי הדין

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת.א 3748-05-17 נבון נ' ליפשיץ ה"פ 2135-06-17 מסר נ' שיר מזרחי לפני כבוד השופטת מיכל עמית - אניסמן התובעים 1. עו"ד גיא נבון (התובע בת.א 3748-05-17) 2. לימור שיר מזרחי (המשיבה בה"פ 2135-06-17) ע"י ב"כ עו"ד דורון נחמיה הנתבעות 1. נילי ליפשיץ (הנתבעת בת.א 3748-05-17) 2. אסתר מסר (המבקשת בה"פ 2135-06-17) ע"י ב"כ עו"ד שוש סהר ו/או יצחק אבידן פסק דין

עקב הפסקת הבניה ואי השלמת הבניין תוך 3 שנים ממועד הנפקתו של היתר הבניה, פקע תוקפו של ההיתר ובחודש אוגוסט 2004 הוצא צו להפסקת עבודות הבניה על ידי מחלקת הפיקוח של עירית תל אביב.

ערעור על פסק דין זה נדחה בפסק דין מיום 27.11.2017, תוך שהצדדים שמרו על זכויותיהם וטענותיהם לגבי הליכים חדשים שיפתחו.

התובע 1, לשיטתן, הפר ברגל גסה חובת אמון זו. עוד טוענות הנתבעות, כי התובע 1 פעל בנגוד לכללי האתיקה של לישכת עורכי הדין, שעה שהפר את חובת הנאמנות שחב הוא כלפי הנתבעות, כלקוחותיו, שעה ששמש כמייצגן ובו זמנית דאג לאינטרסים של עצמו ורכש את הדירה לא לפני שבדק בעצמו את מצבן התיכנוני של הדירות, ולאחר מכן פעל לביטול הסכם הקומבינאציה מאחורי גבן.

...

פער הכוחות, הנובע מהידע המקצועי העודף של עורך הדין מצדיק את המסקנה, לפיה גם אם הנתבעות הסכימו לחתום על חוזי הרכישה ולעשות כל הפעולות שנתבקשו לעשות על ידי התובע 1 לצורך ביטול הסכם הקומבינציה, אזי הסכמתן אינה מעלה ואינה מורידה דבר ביחס לחובתו של התובע 1 כעורך דינן, ולו לשעבר, ובוודאי שהסכמה זו אינה מאפשרת לו לנהוג ולפעול במצב של ניגוד עניינים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה במסגרת ת.א 3748-05-17 נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעות הוצאות בסך של 30,000 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6999/18 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון המערער: שאולי בר נוי נ ג ד המשיבים: 1. הנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין 2. הנהלת בתי המשפט 3. האפוטרופוס הכללי 4. דבורה ברנדווין ז"ל 5. עופר הדס ברנדויין 6. גל הדס ברנדויין 7. שחף הדס ברנדויין 8. דר הדס ברנדויין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא א' אורנשטיין) ב-ת"א 912-03-18 מתאריך 07.10.2018 תאריך הישיבה: ו' בכסלו התש"ף (04.12.2019) המערער: בעצמו בשם המשיבים 3-1: עו"ד יעקב הילמן בשם עזבון המשיבה 4: עו"ד משה ביטון בשם המשיבים 8-5: עו"ד אלי חבוש ][]פסק-דין

]המשנה לנשיאה ח' מלצר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (בפני כב' הנשיא א' אורנשטיין) ב-ת"א 912-03-18 מתאריך 07.10.2018, אשר בגדריו נדחתה תביעת המערער על הסף, מחמת: העדר סמכות עניינית, מעשה בית דין, חסינות שיפוטית והשתק עילה.

בתאריך 25.05.2016 בית המשפט לעינייני מישפחה בחדרה (כב' השופט ט' פפרני) הוציא צו לקיום צוואת המנוח, לאחר שמיעת טענות הצדדים ותוך קביעה כי המערער לא הגיש היתנגדות לקיום הצוואה כדין.

במקביל לאמור לעיל – המערער הגיש ללשכות רישום המקרקעין בחיפה ובתל אביב שתי בקשות לרישום הערת אזהרה: הראשונה – על מקרקעין בחיפה, אשר לאימו ז"ל הייתה זכות חכירה בהם, בגדרה המערער ביקש לרשום כי צוואת המנוח וצוואת אמו ז"ל הן צוואות הדדיות; והשנייה – על דירה בתל אביב שבבעלות הוריו, שלגביה המערער ביקש לרשום את זכותו למגורים, כמו גם איסור על העברת זכויות לאחיו ולמשפחתו, וכן הערת אזהרה שהדירה לא תמכר כל עוד הוא מתגורר בה. הבקשות הנ"ל נדחו על ידי לשכות הרישום, ובעקבות כך המערער הגיש ערר לממונה על המירשם.

כאמור, המערער גורס כי לא ניתנה לו זכות טיעון באשר להוצאות שהוטלו עליו, בהתבסס על תקנה 511(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) הקובעת כהאי לישנא: "בדיון המתקיים בערכאה ראשונה, תנתן לבעלי הדין היזדמנות להשמיע את טענותיהם בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצוו להוצאות". בהקשר זה יש להזכיר כי תקנה 14(ב) לתקנות קובעת כי אין חובה על התובע לבקש סעד כללי בכתב תביעתו, וכי שכר טירחת עורך דין והוצאות משפט באים בגדר סעד כללי (ראו גם: ע"א 37/85 ברבלק נ' שביט, פ"ד מא(1) 708 (1987)).

...

באשר לטענת המערער לכך שעמדה לו זכות תשובה בגין החלטת הרשמת לענייני ירושה – לטענה זו אין אחיזה בדין הקיים, שכן אין לבעלי דין זכות קנויה להשיב להחלטות של גורמים שיפוטיים, או מעין-שיפוטיים, ועל כן צדק בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שלא נעתר לסעד מבוקש זה. גם טענת המערער על כך שמוקנית לו זכות ערעור על החלטת סגנית הממונה על המרשם – דינה להידחות.

מכאן שניתנה למערער הזדמנות להתייחס לעניין ההוצאות בכתב התשובה שהגיש בתאריך 20.08.2018 לבית המשפט קמא, והוא בחר שלא לעשות כן. נוכח כל האמור – גם טענת המערער ביחס לסוגיית ההוצאות נדחית בנסיבות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי הערעור ידחה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 69513-10-21 בן נון ואח' נ' אלעד ישראל מגורים בע"מ לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקשים 1. ישעיהו בן נון 2. גאולה בן נון 3. ירון בן נון 4. גיא בן נון 5. שרה בן נון ע"י ב"כ עו"ד שלום פוריס המשיבה אלעד ישראל מגורים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ערן קנובלר החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (סג"נ השופט עמית יריב) בעש"א 36358-07-21 מיום 14.10.21 ולפיה נדחה ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ בטענת "פרעתי". עם הגשת בקשת רשות העירעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

משהבהיר כב' השופט קליין מפורשות, כי יש לפנות את המקרקעין גם לאחר שהועלו בפניו טענות בדבר איחור בתשלום, הרי בדין דחתה כב' הרשמת את הבקשה בטענת "פרעתי". המבקשים – המערערים חויבו בשכר טירחת עורך דין.

ב) תפקידו של רשם ההוצל"פ הוא להוציא לפועל את האמור בפסק הדין.

" ג) המקרה שלפנינו הוא ייחודי במובן זה שבו ברוב רובם של המקרים, מסיימת הערכאה הדיונית את תפקידה עם מתן פסק דין וביצועו של פסק הדין מסור ללישכת ההוצל"פ. במקרה דנן, בית המשפט המחוזי קבע כי הוראות ישומיות יינתנו על ידי ערכאה הדיונית.

...

כיוון שדין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, לא מצאתי לנכון ליתן החלטה נפרדת בבקשה לעיכוב ביצוע ואנמק מדוע דין הבקשה להידחות לגופה.

דין בקשת רשות הערעור כאמור להידחות אף ללא צורך בתשובה.

בדין נדחה הערעור על החלטתה ואין הצדקה לעסוק בנושא זה בערכאת ערעור בגלגול שלישי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו 19 מאי 2022 ת"א 70982-12-20 כהן ואח' נ' מדינת ישראל לפני כבוד השופט ה' קירש התובעים 1. אברהם כהן 2. ארלט כהן הנתבעת מדינת ישראל – רשות המסים ע"י ב"כ עו"ד רויטל בן דוד מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) החלטה

בחודש יולי 2014 דחה בית המשפט העליון את עירעורו של מר כהן (ע"א 2704/13 אברהם כהן נ' רשות המסים – פקיד שומה תל אביב 3, ניתן ביום 28.7.2014).

עם דחיית העירעור על ידי בית המשפט העליון, החיוב במס בגין השנים 2005 ו- 2006 הפך לסופי וחלוט והעילה להמשך עיכוב גביית חוב המס פסקה.

עם זאת, סעיף 8 לפקודת המסים (גבייה) מורה כדלקמן: "(1) אם לא נימצאו די מטלטלים משל הסרבן..., ואם נראה לאחר חקירה שיש לו לסרבן נכסי מקרקעין שאפשר למכרם לשם תשלום הסכום המגיע ממנו, בין שהם רשומים על שמו ובין שאינם רשומים על שמו, הרי אם הוכח לממונה על הגביה כי אמנם אין לו לסרבן די מטלטלים, רשאי הוא להוציא כתב הרשאה למכירת אותם נכסי מקרקעין או חלק מספיק מהם באותו אופן כאילו נמכרו עפ"י צו מאת בית משפט מוסמך לשם סילוק חוב שבפסק דין...

ראשית, הן בכתב התביעה והן בבקשה לעיכוב הליכים שב מר כהן ומעלה טעונת קשות לגבי פעולות שנעשו על ידי רשות המסים לפני עריכת השומה בעיניינו – כלומר לפני שנים רבות – ואף יוצא חוצץ כנגד השומה עצמה ("קביעת שומה ללא כל ראיות תומכות"), וזאת כאשר השומה אושרה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון.

שם הוסכם – בחתימת מר כהן – כי "רשות המסים תהיה רשאית לפעול לגביית חובו של הנתבע 2 [מר כהן] מהנכסים הרשומים על שמו כפי מצבם בלשכות רישום המקרקעין". אין זה נהיר כיצד "עיכוב הליכים" כמבוקש כאן מתיישב עם הקביעה כי "רשות המסים תהיה רשאית לפעול", כפי שנפסק שם. מר כהן הסכים כי רשות המסים רשאית לפעול – בהווה – וזאת לגבי כלל הנכסים הרשומים על שמו (לרבות מחצית הבית ברחוב הערמון).

...

שישית, דין הבקשה להידחות לפי כל אמות המידה המשמשות להכרעה בבקשה לסעד זמני – וראו תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: · לכאורה, נראה כי סיכויי התובענה העיקרית להתקבל – כאשר תכלית התובענה העיקרית דומה לזו של בקשת עיכוב ההליכים – אינם טובים, והדברים נכתבים בזהירות הראויה לשלב זה של ההליכים; · לנוכח הנסיבות שפורטו לעיל, קשה להביא בחשבון "נזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני", וזאת כאשר היו למר כהן שמונה שנים תמימות, מאז שהפך חוב המס לחלוט, להסדיר את אופן גבייתו על פי העדפותיו ובדרך שתמזער את הפגיעה במצבת נכסיו (וראו סעיף 23 לעיל).

אשר על כן, בקשת עיכוב ההליכים נדחית.

הצדדים יפעלו אפוא כנדרש על פי החלטתי מיום 21.3.2022.

בבית המשפט העליון ע"פ 5001/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.6.2019 בת"פ 14615-04-17 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט ב' שגיא בשם המערער: בעצמו ][]פסק-דין

בחלק מבקשות הפסלות הקודמות שהגיש טען המערער לפסלות המותב בשל הישתתפותו בכנס לישכת עורכי הדין באילת בשנת 2017 (להלן: הכנס) אשר בו נטלה חלק גם אחת מעדות התביעה בתיק (ראו: ע"פ 4505/18, בפיסקה 2) ובמהלכו צולם המותב משוחח עם עו"ד אפי נוה ועם עדת התביעה בהליך נגד המערער (ראו: ע"פ 3961/19, בפיסקה 2).

ביום 6.6.2019 ניתנה החלטת בית המשפט קמא לפיה "דוקא משום עמדת הנאשם לפיה סוגיית הפסלות עומדת להתברר בפני בית המשפט העליון, יש צורך בעריכת הבירור האמור. בהנתן תגובת הנאשם, שלא כוללת היתייחסות לגוף העניין (אלא הפניה מתריסה ובלתי ראויה להחלטה שאינה רלוואנטית לענייננו), אין מנוס אלא לקבוע דיון בעיניין זה". ביום 10.6.2019 הגיש המערער את בקשת הפסלות הנוכחית בה טען כי זמונו על ידי בית המשפט קמא ל"שיחת בירור" מעורר חשש שבית המשפט "זומם להיתנכל למבקש ולטמון לו פח, כנקמה על כך שהמבקש טען טענות שלא נעימות לאוזנו של בית המשפט בדיון בבקשת הפסלות [הקודמת]", וזאת על רקע דחיית בקשות המערער על ידי המותב להוצאת צוים אשר יורו לחברות חדשות ולכתבי עיתונות למסור את חומרי הגלם של סרטי הוידאו של הכנס.

...

ביום 6.6.2019 ניתנה החלטת בית המשפט קמא לפיה "דווקא משום עמדת הנאשם לפיה סוגיית הפסלות עומדת להתברר בפני בית המשפט העליון, יש צורך בעריכת הבירור האמור. בהינתן תגובת הנאשם, שלא כוללת התייחסות לגוף העניין (אלא הפניה מתריסה ובלתי ראויה להחלטה שאינה רלוונטית לענייננו), אין מנוס אלא לקבוע דיון בעניין זה". ביום 10.6.2019 הגיש המערער את בקשת הפסלות הנוכחית בה טען כי זימונו על ידי בית המשפט קמא ל"שיחת בירור" מעורר חשש שבית המשפט "זומם להתנכל למבקש ולטמון לו פח, כנקמה על כך שהמבקש טען טענות שלא נעימות לאוזנו של בית המשפט בדיון בבקשת הפסלות [הקודמת]", וזאת על רקע דחיית בקשות המערער על ידי המותב להוצאת צווים אשר יורו לחברות חדשות ולכתבי עיתונות למסור את חומרי הגלם של סרטי הווידאו של הכנס.

דין הערעור להידחות.

לבסוף, באשר לטענות המערער הנוגעות לאישום 105, משהבהירה המאשימה כי הנאשמים באישום זה אינם מואשמים ביחס להתבטאויות כלשהן כלפי המותב, והדבר אף עולה מכתב האישום עצמו אין מקום לטענת הפסלות שהועלתה בהקשר זה. אשר על כן, הערעור נדחה.