בית המשפט דחה הגשת תביעה מתוקנת עקב הגשת חוות דעת מומחה

ערעור שהוגש על הפסק דין נדון לפני הרכב בבית משפט זה. בפסק הדין שניתן ביום 5/9/2022 הורינו על דחיית העירעור, ואישרנו את פירוק השתוף במקרקעין ובבית המגורים שבנוי עליהם בדרך של חלוקה בעין.

מדובר בהחלטה תמציתית שבה מציין בית המשפט כי "לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אינני רואה לנכון לאפשר את תיקון התביעה". בית המשפט הוסיף כי המשיב יוכל להגיש תביעה כספית אולם לא נימק מדוע אין לאפשר לו לעתור לסעד של חלוקה בעין.

לאור חוות הדעת של המומחה מטעמו קבע בית המשפט קמא (עמ' 6) כי "[...] משהתברר ולו במאזן המינימאלי הנידרש שפירוק השתוף בעין אפשרי (ויש לומר שבהחלט) וכי הנזק שיגרם ממנו איננו עולה על כל נזק רגיל הנובע מפירוק שתוף במקרקעין ובודאי לא עולה כדי נזק ניכר וכאשר לנתבעים בכלל ולנתבעים-הדיירים הנוכחים בפרט, אין זכות מוקנית להחזיק בכל הנכס וזכותם של כל הנתבעים איננה טובה או גדולה מזו של התובע, ההכרעה ברורה". לנוכח האמור הורה בית המשפט קמא על פירוק השתוף, כפוף לאישור רשויות התיכנון.

יובהר כי עיכוב ביצוע הפינוי ממחצית הנכס לא יעכב את ההליכים לקבלת אישור הרשויות לחלוקה, לרבות את כניסת המודדים לנכס ובצוע המדידות כנדרש לצורך הגשת הבקשה לרשויות התיכנון והבנייה.

...

מדובר בהחלטה תמציתית שבה מציין בית המשפט כי "לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אינני רואה לנכון לאפשר את תיקון התביעה". בית המשפט הוסיף כי המשיב יוכל להגיש תביעה כספית אולם לא נימק מדוע אין לאפשר לו לעתור לסעד של חלוקה בעין.

בחינת בקשת המערערים לאור השיקולים שפורטו לעיל מעלה כי יש מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי ולהורות על עיכוב הפינוי בלבד בכפוף למילוי התנאים כמפורט להלן.

לנוכח כל האמור לעיל דומה שמאזן הנוחות מצדיק מתן צו לעיכוב הליכי הפינוי של המערערים מחלקו של המשיב במקרקעין.

סוף דבר אשר על כן אני מורה על קבלת הבקשה באופן חלקי ועל עיכוב ביצוע פינוים של המבקשים מחלקו של המשיב בנכס כאמור בפסק הדין ועיכוב ביצוע פעולות בנייה הדרושות לשם חלוקת הנכס.

לטענתם, מאחר ובחוות הדעת הנגדית קיימת היתייחסות לקביעות המומחה בתחום האנדוקרינולוגיה מטעם המבקשת, תוך ציון כי חוות הדעת איננה נכונה, לא נידרש תיקון של כתב התביעה.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה, ועיינתי בחוות הדעת כפי שהוגשו, ובחנתי יתר טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להורות על הוצאת חוות הדעת בתחום האנדוקרינולוגיה מתיק בית-המשפט ובהתאם אני דוחה את הבקשה.

בפרט אפנה לדברים האמורים במסגרת להלן: "מחד גיסא, סיבת המוות הנזכרת בחוות הדעת של ד"ר ללזרי (הלם ספטי) אינה כסיבת הנזק הנזכרת בחוות הדעת של ד"ר גביש (תסחיף ראתי). מאידך גיסא, שתי חוות הדעת עוסקות באותה תשתית עובדתית ובאותו פרק זמן בחיי המנוחה. כפי שפירט בית המשפט קמא בהחלטתו, יש לראות את הטענות החדשות כנופלות בגדרי העילה המקורית...התיקון המתבקש הוא בשלב מקדמי של ההליך, והגם שתיקון כתב התביעה מצריך מהמבקשים להערך מחדש הרי שתרופתם היא בפסיקת הוצאות משפט, כפי שאכן עשה בית המשפט קמא. כמובן, ככל שיתברר כי אכן קיימות סתירות בין שתי חוות הדעת, הדבר עלול להיזקף לחובתם של המשיבים". (ראו: רע"א 8073/18 קופת חולים לאומית נ' פלונית (פורסם בנבו, 19.12.2018)).

גם אם תאמר אחרת, הדרך הנכונה והראויה במקרה איננה דיקדוק בכללי הפרוצידורה תוך חסימת דרכי התובעים בהוכחתם תביעתם שהוגשה עקב מקרה מוות, אלא לכל היותר יש לאפשר למבקשת להגיש חוות דעת משלימה, שתתייחס לסיבת המוות והטענות הרפואיות כפי שהן עולות מחוות דעת ד"ר פרצלן תוך שמירה על כל טיעוניה.

...

בעוד ד"ר עזר שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה המקורי ציין כי המוות נגרם עקב הידרדרות לאי ספיקת לב ובסופו של דבר למוות, בחוות הדעת העדכנית צוין כי סביר להניח שהמוות נגרם עקב תסחיפים ריאתיים.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה, ועיינתי בחוות הדעת כפי שהוגשו, ובחנתי יתר טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להורות על הוצאת חוות הדעת בתחום האנדוקרינולוגיה מתיק בית-המשפט ובהתאם אני דוחה את הבקשה.

אשר על כן, הבקשה להוצאת חוות הדעת נדחית.

רקע לפניי בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה ולהארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים לצורך צירוף חוות דעת מומחה (להלן – "הבקשה").

לטענתם, הגישה הליבראלית שנהגה בפסיקה ביחס לתיקון כתבי טענות שינתה פניה עם כניסתן של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 לתוקף, וכיום לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשות מסוג זה. לשיטתם, על בית המשפט לדחות הבקשה הן מחמת ההשתהות והשהוי בו לקתה (לאחר חלוף המועד המקורי להגשת תע"ר כמו גם תקופת הארכה שאושרה לתובעת); והן מן הטעם שכל המידע הרלוואנטי היה ברשותה חודשים ארוכים טרם הגשת בקשתה ולא התגלה במועד שנטען בבקשה.

...

לטענתה על בית המשפט להיעתר לבקשת התיקון על מנת שתוכל לקבל יומה ולעמוד על מלוא זכויותיה ולהיפרע את מלוא נזקיה מהמסכת העובדתית בגינה הוגשה התביעה, תוך שמפנה היא לגישה הליברלית של הפסיקה ביחס לתיקון כתבי טענות.

לאור כל המפורט לעיל טוענים הנתבעים כי דין הבקשה להידחות וככל שבית המשפט ייעתר לה, מבוקש לעשות כן תוך חיוב המבקשת בהוצאות לדוגמא עבור כל אחד מהנתבעים וכתנאי לקבלתה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה, אך זאת כפוף לחיובה של התובעת בהוצאות ראויות ואנמק.

החייבת, טענה כי בסמוך להגשת תביעת החוב הראשונה, הגישה בקשה להארכת מועד להיתנגד לבצוע השטר, ובקשתה התקבלה והועברה לבירור לבית משפט השלום בצפת על מנת לאפשר לה להיתגונן בפני העילה "השטרית", ובמהלך הדיון שם הוגשה חוות דעת גרפולוגית הקובעת כי חתימת החייבת על גבי השטר, מזויפת.

הנאמן מציין כי אמנם חוות הדעת הגרפולוגית קבעה שחתימה על גבי השטר איננה חתימתה של החייבת, יחד עם זאת קבעה המומחית כי אדם אחר נהג לחתום בשמה של החייבת.

עוד לעניין טענת המערער על דחיית התביעה המתוקנת מחמת היתיישנות, טוען הנושה שאף זה הוא שגוי, שכן מפנה הנושה לקביעת בית המשפט בעיניין לפיה בשלב המתקדם בו היה ההליך לא ניתן היה לתקן את כתב התביעה, כשהשאירה את הדלת פתוחה בפני הנושה להגיש תביעה חוזית נפרדת.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

הנאמן הגיע למסקנה לאור כלל המסמכים שהוצגו בפניו, שהחייבת נתנה הרשאה לבנה לחתום על מסמכים הקשורים לניהול המשק, והיא פעלה על פיהם.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור.

בהחלטה הראשונה בזמן מ- 25.10.23, נימק בית המשפט קמא; "לא מצאתי לאפשר את תיקון כתב התביעה באופן של הגשת חוות דעת תעסוקתית, במיוחד כשבמסגרת הבקשה אין כל הסבר מדוע לא צורפה חוות דעת שכזו לכתב התביעה, וזאת בשים לב שהנכויות הנטענות על ידי התובע היו גבוהות ביחס למה שנקבע על ידי המומחים מטעם בית משפט.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה, תוך שהפנה לכך שהתיק כבר קבוע להוכחות וכי מתן ארכה לצורך להגשת חוות דעת תעסוקתית בשלב זה, משמעה דחייה משמעותית, ללא הצדקה לכך.

...

לאחר עיון ובחינה בבקשה על נספחיה ובהחלטות בית המשפט קמא, נוכחתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בלא צורך בקבלת תגובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

לסיכום, אם כן, לא קמה עילה להתערב בשיקול דעתו הרחב של בימ"ש קמא ובהחלטות הביניים מושא בקשת רשות ערעור זו. כאמור, אין באמור כדי לשלול את שיקול דעתו של בימ"ש קמא להתיר בהמשך ההליך בפניו ועל פי ההתפתחויות בו, השלמת חוות בתחום התעסוקתי או בכל תחום אחר, ככל שיראה הצדקה לכך, ובהתאם לשיקול דעתו.

לאור מכלול המפורט, הבקשה נדחית.