בית הדין נמנע מסרטוני וידאו כחומר משלים להמצאת מסמכים

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 68181-07-17 23 יולי 2018 לפני: כב' השופט אלעד שביון התובעת: הנתבעת שכנגד עליזה אילוז ע"י ב"כ עו"ד אהרון שמלה הנתבעת: התובעת שכנגד נטלי עטר ע"י ב"כ עו"ד נועם לביא החלטה

בתגובה ציינה הנתבעת, כי בידיה כמויות גדולות של חומר וידאו גולמי של מצלמות האבטחה של גן הילדים המתפרשים על פני שבועות וחודשים של פעילות כאשר החומר המצולם כולל תצלומים חיסויים של קטינים אשר ברובם אינם רלוואנטיים לתיק זה ומשכך חל עליהם חסיון ולא ניתן להוציאם מחזקת הנתבעת.

ב"כ התובעת הוזמן לתאם מועד לבצוע עיון ספציפי והוא לא עשה כן. במסגרת תשובה מטעם התובעת היא שבה על טענותיה וציינה, כי הנתבעת נימנעה בתגובתה מלהתייחס למרבית טענותיה.

לגבי הסרטונים וההקלטות מצאתי להורות לנתבעת להמציא לתובעת דיסק הכולל את החלקים הרלוואנטיים שברצונה של הנתבעת להתבסס עליהם כחלק מראיותיה.

סרטונים פנימיים, התכתבויות פנימיות ותרשומות פנימיות של הנתבעת שהוכנו לצורך הטיפול בהליכים המשפטיים, בין לאחר שהחלו ובין תוך כדי ההתכוננות להם ותוך ציפיה כי יחלו, לגביהם נטענת טענת חסיון – לנוכח טענת החיסיון בדבר מסמכים שהוכנו לצרכי משפט איני מוצא מקום להסרת החיסיון אולם לנוכח החיסיון הנתבעת לא תוכל לעשות כל שימוש במסמכים כאמור במסגרת הליך זה. דוחות חקירה שהוזמנו לצורך הטיפול בהליכים המשפטיים הנוכחים ושגם לגביהם נטענת טענת חסינות בשלב זה – לנוכח טענת הנתבעת, כי מדובר בחסינות 'בשלב זה', קרי: דחיית שלב גילוי הראיות ובהיתחשב בהלכה שנקבעה ע"י ביה"ד הארצי לעבודה בבר"ע 33454-12-13 איגור גריבובסקי נ' אבי גל, ניתן ביום 27.2.14, לא מצאתי לקבל את טענת החיסיון הזמני: "נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מרבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מיסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. עיקרון הגילוי המרבי כולל אף את מועד הגילוי שכן גילוי נדחה מהוה אי גילוי במובן מסוים. עם זאת, זכות הגילוי והעיון ומועדה אינה מוחלטת ובית המשפט יאזן בינה לבין אינטרסים אחרים ויחרוג ממנה במקרים מתאימים בהם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע דוקא באנטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות [רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515]. אולם על מנת שהחריג לכלל בדבר גילוי מרבי לא יהפוך לכלל, הנטל רובץ על הטוען שיש לדחות את מועד הגילוי. בית המשפט המחוזי עמד על נקודת האיזון בין האינטרסים המתנגשים בבר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גולד [פורסם בנבו] (מיום 13.12.04): "כאמור, נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מרבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגירסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם. נסיבות מעין אלו הוכרו, דרך כלל, בתביעות נזיקין המתינהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת הארוע נושא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ועל חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת. במצבים כגון דא ראוי לאפשר דחיית גילוי ראיות שיש בהן כדי להפתיע את התובע, ולסתור את גירסתו העובדתית שלו. אלא, משעסקינן בתביעה כספית רגילה, שבה אוחזים הצדדים, פחות או יותר, באופן שווה במסמכים ובראיות – אין לחרוג מן הכלל, ולאפשר לצד האחד יתרון דיוני גרידא על פני הצד האחר (בר"ע (ת"א) 13882/97 בנק למסחר בע"מ ואח' נ' עמיר כהן (לא פורסם) [פורסם בנבו]" הנתבעת לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק את טענת החיסיון הזמני ולאפשר הצגתו של המסמך רק בשלב מאוחר יותר.

התובעת רשאית להגיש תצהירים משלימים לעניין התביעה שכנגד בלבד עד ליום 20.12.18.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה ובתשובה להלן החלטתי.

בנסיבות אלו הנני מורה לנתבעת להמציא לתובעת עד ליום 16.8.18 העתק מדוחות החקירה.

מונחת בפניי בקשה מטעם התובעת "להגשת מספר ראיות משלימות", נוכח טענתה כי הראיות אותרו על ידה "בימים אלו...במסגרת הכנת החומרים למומחים מטעם כב' ביהמ"ש.." (הרישא לבקשה).

חרף זאת, במהלך הכנת קבצי המסמכים אשר נימסרו לעיון המומחים מטעם בית המשפט, מצאה התובעת מסמכים אלו, "אשר לא היו זכורים לה ולא אותרו על ידה, לא במועד גילוי המסמכים ההדדי וגם לא במועד הגשת התצהירים" (ס' 4 לבקשה).

בסעיף 9 לבקשה עוד הוסיפה וטענה התובעת כי מנהלה, מר פנחס מלכה, איתר את המכתבים בתוך קלסר ישן, וכי סירטוני הוידאו אותרו אף הם על ידו בהתקן חצוני שנימצא באחד הקלסרים שהכילו חומרים הנוגעים לפרויקט.

למעשה, גם במסגרת תשובתה לתגובה, נימנעה התובעת מתיקון המחדל, תוך הפניה כללית בטיבה לסעיפים עובדתיים קודמים בבקשה ובתשובה שאינם נתמכים בתצהיר (ס' 31 לתשובה לתגובה).

...

לטעמי, עמידתה העיקשת של התובעת על צירוף סרטונים אלו, חרף החלטתי מיום 21.1.20, כאשר לא הוברר בבקשה ובתשובה לתגובה, מדוע סרטון שצולם במועד המוקדם לחתימת נספח 2009 רלוונטי לפלוגתאות הקיימות, מעורר חוסר נוחות ועלול להתפרש כניסיון בלתי ראוי לעקוף את האמור בהחלטתי.

ככל שאומנם המסקנה העולה מהן היא כי נכון היה לבצע את קירות התמך בפרויקט כמקשה אחת, יש לבחון האם האמור מתיישב עם העמדה המאוחרת של המועצה האזורית (ואפשר שגם של הנתבע), בכל הנוגע לקצב ביצוע פרויקט ההרחבה על פני שנים אחדות (השוו: סעיף 53 לכתב התשובה).

אני מורה על חיוב התובעת בהוצאות הנתבע בסך 5,000 ₪.

על פי הבקשה עתר הנאשם למסור לו כל החומר המצוי בידי המאשימה, לרבות עותק מלא מתיק החקירה, רשימת חומרי החקירה, יומן חקירה בגין ההליכים שננקטו על ידי הרשות, ועותק סירטוני וידאו ודוחות חקירה בקשר לנכסים הבאים : א.חומר בעיניין השכן מישפחת משה, המתגוררים באותו ביניין בו המקרקעין נשוא כתב האישום, אשר ביצעו לכאורה עבודות בניה דומות לאלה המיוחסות לנאשם.

לאחר קבלת תגובת ב"כ המאשימה, בהחלטה מיום 28.12.18, דחה בית המשפט את הבקשה לקבלת חומרי חקירה - מכוח סעיף 74(ב) לחסד"פ. נקבע כי רשימת חומרי החקירה וחומרי החקירה, אשר זכאי הנאשם לקבלם על פי סעיף 74(ב), הועברו לב"כ הנאשם, כעולה מהודעת ב"כ המאשימה בתגובתה לבקשה וכן, נוכח הודעת ב"כ הנאשם בדיון שהתקיים ביום 15.11.18, כי מלוא חומר החקירה הועבר למכון העתקה לצורך העתקתו, וכי עליו להגיע לאוספו.

בהחלטה נקבע כי ב"כ הנאשם יהיה רשאי להגיש תוך 14 יום בקשה משלימה המפרטת פרטים חסרים אלה, ולאחריה תנתן החלטה בבקשה לעיון בחומר שנאסף בקשר ל- 13 הנכסים הנוספים.

לגבי נכסים שאינם בחקירה ו/או שהועברו להגשת תביעה, יומצא חומר החקירה לידי ב"כ הנאשם.

הבקשה שלפני עניינה בקשה לעיון במסמכים מכוח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], תשמ"ב-1982, כאשר ב"כ הנאשם מטעים כי החומרים נדרשים להוכחת הגנתו של הנאשם בטענה להגנה מן הצדק, בעילה של אכיפה בררנית.

שיקול נוסף להמנע ממסירת מידע מתיק חקירה מיתנהל, הנו בשל הזכות לפרטיות וחסיון עצם הליך פלילי המתנהל כנגד אדם, אף נאסר על הועדה לתיכנון ובניה, בעלת סמכות חקירה ואכיפה, למסור מידע מתיקי חקירה וזאת מכוח סעיפים 9(א)(1) ו- 9(ב)(1) לחוק חופש המידע, ובמשנה תוקף כאשר המידע נוגע לצד שלישי, מכוח סעיף 13 לחוק חופש המידע.

...

לאחר שעיינתי בבקשה לעיון חוזר ובתגובת ב"כ הנאשם, ונוכח המסקנה אליה הגעתי בהחלטה זו, לפיה יש לדחות את הבקשה אשר הגיש ב"כ הנאשם, לעיון בחומר החקירה שנאסף בעניין נכסים של צדדים שלישיים, סבור אני כי יש להחיל אותה תוצאה ומאותם הטעמים שפורטו לעיל גם לגבי הבקשה לעיון בחומר הנוגע למשפחת משה.

אשר על כן, מצאתי להיעתר לבקשה לעיון חוזר, כך שתחת מסירת כל חומר החקירה שנאסף בעניין משפחת משה, יש להסתפק, בהודעה שמסרה המאשימה, על פי ההסכמה הדיונית מיום 21.2.19, לפיה מתנהל תיק חקירה/תביעה בעניינה של משפחת משה.

אשר לטענות המקדמיות של הנאשם, לרבות הטענה הגנה מן הצדק, בטענה לאכיפה בררנית, אני סבור כי מאחר ומדובר בטענות עובדתיות ומשפטיות השלובות זו בזו, אשר לא ניתן להכריע בהן בשלב זה טרם שמיעת ראיות בתיק.

עיינתי בפסק הדין בתיק ת"פ (ירושלים) 11064-01-17 מדינת ישראל נ' טל (27.12.18), פסק דין אליו הפנה ב"כ הנאשם.

מן הראוי שחיפוש שבוצע ברכב או על גופם של חשודים יתועד בחומר החקירה, ולכל הפחות בדוחות הפעולה של אלו שערכו את החיפוש.

הנאשם עצמו בעדותו בבית המשפט לא טען כי נימנעה ממנו זכות הוועצות או כי לא עידכנו אותו בזכות זו. לכן, אין כל בסיס לטענת כי נימנעה מהנאשם זכות ההיוועצות בעורך דין.

גם במסמך המשלים ת/10, לא ניתן הסבר מדוע לא צורף הסירטון הרלוואנטי ממועד הארוע, ולו בשלב זה, לתיק החקירה.

בחנתי את משמעותם של מחדלי החקירה בתיק שבפני: המחדלים הנוגעים לתעוד הודעת הנאשם: הנאשם לא העלה טענות בדבר אמינות האמור בהודעה הכתובה (ת/4) הנאשם לא הודה בהודעתו במיוחס לו, לא התעוררה כל מחלוקת ביחס לאמור בהודעה ולכן בנסיבות תיק זה חסרונו של תעוד הווידאו, או חוסר הבהירות בנוגע לשעת גביית ההודעה אין בהם כדי לפגוע בהגנת הנאשם בודאי שלא פגיעה המובילה לזיכויו.

...

לאור עדויותיהם האמינות של השוטרים, ומנגד עדותו של הנאשם אשר לא זכתה לאמוני, שוכנעתי כי הנאשם הוא זה שהפיל את הסם על המדרכה בעת שעמד ליד ע"ת 1.

ראו ע"פ 7320/07 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 13.5.09) : "אף לו נמצאו מחדלי חקירה, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוביל לזיכויו של המערער. הלכה היא, כי אין מוטלת על התביעה החובה להציג את הראיה הטובה ביותר, ודי כי תציג ראיה מספקת. בסופו של יום, שאלת נפקותם של מחדלי חקירה מוכרעת בהתאם לנסיבות המקרה הפרטניות, תוך בחינת השאלה אם יש בתשתית הראיתית אשר הונחה לפתחו של בית-המשפט, כדי לבסס את הרשעת הנאשם בעבירה שיוחסה לו במידה הנדרשת בפלילים..." סיכומו של דבר עדויות השוטרים זכו לאמוני המלא, הפערים בתיאור האירוע על ידי כל אחד מהשוטרים אף מחזקים את אמינותם ומלמדים כי לא תואמו גרסאות.

לאור כל האמור, משמצאתי ליתן אמון מלא בעדותם של השוטרים ולאור כל המפורט לעיל, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: החזקת סמים שלא לצריכה עצמית – עבירה על סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 16938-11-20 חניון קרתא ירושלים בע"מ נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים- המשרד הראשי ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אלי אברבנאל העותרת חניון קרתא ירושלים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עוז כהן קורן ועו"ד אייל אניאתי המשיבים 1. משרד הרווחה והשירותים החברתיים ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) 2. ימית אף. אס. בע"מ ע"י ב"כ עו"ד צפורה ממן פסק דין

לטענת העותרת בחוות דעת המשרד נקבע באופן שגוי כי חניון העותרת מרוחק רבע שעה הליכה מהמשרד, אף שמדובר בזמן הליכה של חמש דקות בלבד כעולה ממדידה שתועדה בסירטון וידאו שצורף לעתירה.

לטענת המשרד חניון העותרת הוא חניון "מרוחק, שההגעה ממנו למשרדים דורשת הליכה של 10 – 15 דקות, בזמנים רגילים, רובן בשטח פתוח וחשוף לפגעי מזג האויר... לאור תואי הדרך המתואר, עובדים אשר נשאו איתם מסמכים רבים הגיעו כאשר, הם עצמם והמסמכים שנשאו נרטבו. לעובדים, המגיעים למשרדים באופן תדיר ונושאים חומרים רבים, הגורמים לסירבול, להאטה ולהחמרת הקושי בתנועה, היה מדובר במאמץ גדול אשר ארך זמן רב. זאת ודאי לאור העובדה, שחלקם מבוגרים וחלקם מתקשים בתנועה, או בעלי מוגבלויות... פרט למרחק, עלו תלונות נוספות הן ביחס לעומס בחניון ולקושי באיתור חניה בתוך החניון שיכול להימשך דקות ארוכות... כן עלו תלונות ביחס למשך הזמן הנידרש ליציאה מהחניון... חללי המדריגות אינם מתוחזקים כיאות, והעובדים חשו חוסר ביטחון אישי במהלך השמוש בהם". המשרד הדגיש כי מדובר ב"זרוע העבודה" שלו שניידות עובדיו חשובה במיוחד לתפקודו.

בכתב טענות משלים מוסיף המשרד וטוען כי "דרישת מרחק היא דרישה סבירה במסגרת מיכרז לאספקת שירותי חניה, השאלה הבאה אשר יש לבחון היא מהי דרישה מידתית וסבירה של מרחק מאקסימאלי אשר ניתן לקבוע במסגרת מיכרז לאספקת שירותי חנייה". המשרד מפנה למכרזים שעניינם שכירת מקומות חנייה שבהם נקבעו תנאי סף של מרחק הליכה מהחניון העומדים על 100 – 500 מטר.

לטענתו ככל שיפרסם מיכרז שבו יקבע כתנאי סף כי מרחק ההליכה לא יעלה על 300 מטר "הלכה למעשה החניון היחיד אשר יוכל להגיש הצעה במיכרז הוא חניון העותרת 2". בתגובה לכתב טענות זה טוענת העותרת כי "דין הטענה החדשה בדבר מרחק ה-300 מטר כתנאי סף להדחות מהטעם שאין לה זכר בהחלטת ועדת המכרזים ובכתב התשובה... ניכר כי מדובר בטענה שהומצאה על ידי משרד הרווחה בדיעבד לאחר שנערך דיון בעתירה, בניסיון פסול להוביל לדחיית העתירה על בסיס עובדתי שגוי. כך או אחרת אין בטענה חדשה זו על מנת לסייע למשרד הרווחה. זאת מן הטעם הפשוט שהמרחק בין חניון העותרת לבין המשרדים מושא העתירה הנו 300 מטרים... כך או אחרת, אם משרד הרווחה היה ממלא את חובתו ועורך מיכרז הוא היה מגלה חניונים קרובים נוספים, דוגמאת חניון מצודת דוד וחניון היברו יוניון קולג'... המצוי ברח' דוד המלך 13 מרחק 130 מטרים בלבד מהמשרדים נשוא העתירה...". לטענתה יחידה סמוכה של משרד המשפטים היתקשרה עם חניון היברו יוניון קולג' למתן שירותי חנייה לעובדיה.

בעניינינו בחרה הרשות להמנע מקיום מיכרז בשל שורה של יתרונות שנמצאו להבנתה בחניון המשיבה 2 כמפורט בכתב התשובה: מרחק ההליכה מהחניון הזוכה למשרד, זמינותם של מקומות חנייה בחניון האמור, תחושת הבטחון בחדרי המדריגות שבו ועוד.

...

לטענתו ככל שיפרסם מכרז שבו יקבע כתנאי סף כי מרחק ההליכה לא יעלה על 300 מטר "הלכה למעשה החניון היחיד אשר יוכל להגיש הצעה במכרז הוא חניון העותרת 2". בתגובה לכתב טענות זה טוענת העותרת כי "דין הטענה החדשה בדבר מרחק ה-300 מטר כתנאי סף להידחות מהטעם שאין לה זכר בהחלטת ועדת המכרזים ובכתב התשובה... ניכר כי מדובר בטענה שהומצאה על ידי משרד הרווחה בדיעבד לאחר שנערך דיון בעתירה, בניסיון פסול להוביל לדחיית העתירה על בסיס עובדתי שגוי. כך או אחרת אין בטענה חדשה זו על מנת לסייע למשרד הרווחה. זאת מן הטעם הפשוט שהמרחק בין חניון העותרת לבין המשרדים מושא העתירה הינו 300 מטרים... כך או אחרת, אם משרד הרווחה היה ממלא את חובתו ועורך מכרז הוא היה מגלה חניונים קרובים נוספים, דוגמת חניון מצודת דוד וחניון היברו יוניון קולג'... המצוי ברח' דוד המלך 13 מרחק 130 מטרים בלבד מהמשרדים נשוא העתירה...". לטענתה יחידה סמוכה של משרד המשפטים התקשרה עם חניון היברו יוניון קולג' למתן שירותי חנייה לעובדיה.

לטענתה "כאשר ההצעה הראשונה (משנת 2019) נדחתה ע"י המשיב וניתנה עדיפות להצעת העותרת, ימית השלימה עם התוצאה, קיבלה את הדין וכיבדה את החלטת המשיב, כהחלטה מנהלית תקינה שהתקבלה לאחר שקלול השיקולים הרלוונטים והנדרשים לקבלת אותה ההחלטה... ימית לא ידעה מה היו אמות המידה לבחינת ההצעה הראשונה או השנייה שנתנה למשיב בעניין חניון אסטוריה, ומה היו השיקולים שהובילו להעדפת הצעת ימית בשנת 2020 ובחירתה כספק שירותי החניה למשיב". דיון והכרעה דין העתירה להתקבל.