מאחר שמדובר במה שהוא למעלה מן הצורך כאמור, ומאחר שמן הראוי שלא לעכב את ההחלטה – כשהיא נצרכת רק למעלה מן הצורך – לשם מתן נימוקים מורחבים, כשהעיכוב עשוי לפגוע בצדדים או בצדדי ג' (בעניינינו: הזוכה) נסתפק באמור להלן בקצירת האומר:
שאלה דומה לשאלה שבנדוננו עלתה בבית הדין הרבני האיזורי בנתניה (שבאורח מקרה הוא גם בית הדין האיזורי הדן בעיניינם של הצדדים, אלא שבחלוף השנים נשתנה הרכב דייניו) ונדונה בתיק 261073/13, שלושת הדיינים שהכריעו בה אז הם עתה חברי בית הדין הגדול, הרב שינדלר שכתב אז את נימוקי פסק הדין וחבריו שהצטרפו לדברים – הרב זמיר והרב שפירא, אחד החתומים מטה.
פסק דין זה צוטט פעמים רבות בבתי משפט שונים כאשר הם דנו בסוגיות שונות הנוגעות בזכייה במסגרת מיכרז (ע"ע בפסק דין ע"מ 766/08, בש"א 10518/08, בש"א 10663/08, בבית משפט מחוזי בחיפה בפני השופטים וסרקרוג, כהן ועמית מיום 15/07/08, וכן ברשות ערעור בבית המשפט העליון בפני השופט גרוניס בתיק 4891/04 ב):
(2) חובתו של הנאמן לקדם את תכלית תפקידו לכנס את נכסי החייב ולמצות מתוכם את מרב התמורה לצורך חלוקתה השוויונית בין הנושים, מן הצד האחד, וחובתו לבצע את תפקידו בדרך הוגנת ובתום־לב, מן הצד האחר, מחייבות לא אחת עריכת איזונים ראויים בין אינטרסים שונים הראויים להגנה העשויים להתנגש ביניהם [.
שולי הדברים אף נעיר כי מעיון 'מלמעלה' מצאנו כי יש בהסכם אף טעות סופר (אחת לפחות) כשנכתב בו כי יוגש לאישורו של "בית המשפט לעינייני מישפחה" "בית הדין הרבני" ואף צוין "באילת", מה שייתכן שנובע מיצירתו על בסיס הסכם אחר שהיה בידי הכונס, ומצריך כמובן לוודא כי לא נותרו עוד 'שאריות' של הסכם אחר בגופו של הסכם זה.
אישורו של ההסכם גם אינו צריך להעשות בבית דיננו ש'קם מכסאו' עם הכרעתו במחלוקת העקרונית.
...
] השופט י' כהן אף הרחיק לכת בגישתו המגוננת על הקונה בנוקטו את הדעה כי בהליכי הוצאה לפועל, אם חייב פורע חוב לנושה בכל עת שהיא עד להעברת רישום הנכס על שם הקונה, הרי גם אז, לאחר מתן הכרזת הקונה, לא יהיה בכך כדי לבטל את מכירת הנכס לו. הוא מנמק זאת בכך כי הדבר עלול להסב נזקים כבדים לקונה שלא באשמתו, ופירוש אחר עלול להביא לידי כך כי: "[...] כל אדם השומר נפשו יתרחק מהשתתפות במכירות בהוצאה לפועל, ובסופו של דבר יסבלו מכך החייבים, שנכסיהם יימכרו במחירים ירודים, בהעדר חוג קונים מתאים" (שם [11], בעמ' 800).
בקשתו של המשיב נדחית אפוא הן נוכח הגשתה לבית דין זה במקביל להגשתה לבית הדין האזורי ואף ללא שהדבר ייאמר בפירוש, הן לגופה.
עם זאת כפי שכתבנו בתחילת דברינו אין אנו מאשרים עתה את הסכם המכר עצמו, שכן טיוטה בלבד הוא שלכאורה ייתכנו בה עוד תיקונים לבקשת הצדדים או הזוכה, ומה גם שמדברי המשיב עולה שיש לו השגה מסוימת גם על ההסכם עצמו וזו לא נדונה לפנינו (ולכאורה לא נדונה כלל).
שולי הדברים אף נעיר כי מעיון 'מלמעלה' מצאנו כי יש בהסכם אף טעות סופר (אחת לפחות) כשנכתב בו כי יוגש לאישורו של "בית המשפט לענייני משפחה" "בית הדין הרבני" ואף צוין "באילת", מה שייתכן שנובע מיצירתו על בסיס הסכם אחר שהיה בידי הכונס, ומצריך כמובן לוודא כי לא נותרו עוד 'שאריות' של הסכם אחר בגופו של הסכם זה.
אישורו של ההסכם גם אינו צריך להיעשות בבית דיננו ש'קם מכיסאו' עם הכרעתו במחלוקת העקרונית.
