בית הדין הרבני העברה ללא תמורה לאישה

לפני תביעה של התובעת והתובע-אח ואחות (להלן: " התובעים או התובע או התובעת") לסילוק ידו של הנתבע- בעלה של האחות (להלן: "הנתבע") מדירה שנרשמה ע"ש התובעים בשנת , השוכנת ברחוב שהתקבלה מהוריהם המנוחים של התובעים , מרביתה הועבר בירושה וחלק מיזערי הועבר במתנה ללא תמורה (להלן: "הדירה או הנכס").

( ראו: בג"צ 1727/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים; בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני; ע"א 7750/10 מרים בן גיאת נ' הכשרת היישוב ואח' .

...

לא נעתר למינוי מומחה בעניין ולא הונח בסיס עובדתי המאפשר מינוי מומחה בסוגיה זו. בהליך לפניי הוכח כי הנתבע השקיע באופן שולי ביותר בתחזוקת הדירה יחסית לתקופת מגוריו בדירה .

לסיכום התביעה לסילוק יד- מתקבלת.

התובעים יוכלו לפעול לסילוק ידו של הנתבע מהדירה החל מיום 10.2.22 נוכח תוצאת פסק הדין ובהתחשב בייצוג הנתבע ע"י הסיוע המשפטי , אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 11,700 .

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1325589/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב מיכאל עמוס המערער: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד יהונתן קניר) המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ציפי פיק) הנידון: מניעת איזון זכויות בן זוג בחברה משפחתית על ידי העברת חלקן בעין לבת זוגו; דרך שומתן של הזכויות בהיתחשב במיסוי עתידי פסק דין

שווי החברה בהתאם לחוות דעתו של רו"ח רוזנבלום, מומחה מטעם בית הדין, הוא 19,401,000 ש"ח. הכרעת בית הדין הייתה כי על האיש להעביר לאשה סך 4,850,000 ש"ח עבור מחצית שווי חלקו בחברה.

טענות העירעור טעה בית הדין משלא הביא בחשבון כי המימון להקמת החברה נעשה בין השאר מתמורת מכר מניות האיש בחברת [ב'], שאותה קיבל בירושה ומשכך דמיה אינם ברי־איזון.

...

עלתה גם טענה לגבי ניכוי חובות, אולם בדיון לפנינו התברר כי ישנה הסכמה בין הצדדים לגבי עניין זה. דיון והכרעה עתה נבוא להכריע לגופם של דברים: לגבי הטענה כי חברת [א'] הוקמה מכספים שהיו בבעלות המערער ממכירת חברת [ב']: לא מצאנו טעות בהחלטת בית הדין האזורי.

בית הדין ניתח את העובדות והגיע למסקנה שהחברה היא ברת־חלוקה, ובהתבסס גם על הבהרת המומחה מיום כ' בשבט התשפ"א (2.2.21) שעיקר כספי המכר של חברת [ב'] לא הושקעו מעולם בחברת [א'] ושגם מקצת הכספים שייתכן שהושקעו ניתנו בתור הלוואת בעלים שהוחזרה.

טענה זו נדחית, שכן אי אפשר להעביר את המניות בפועל מבלי לפגוע ישירות בערכן, וזאת בשל מצב היחסים בין הצדדים שוודאי אינו תקין.

לפי פסק הדין: שווי הנכס לצרכי איזון יחושב ברוטו, אך במקרה של מכירת מניות ותשלום מס בעתיד – תשלם בת הזוג את סכום המס בגין חלקה במניות עד למועד הקרע, בכפוף "להצגת אישור מטעם רשות המיסים עם הסכום הסופי שעל התובעת לשלם בפועל". בפסק דין (890096/7) שניתן בבית הדין הגדול (ושחתומים עליו שניים מהחתומים מטה) נקבע: לאחר העיון ולאחר שמיעת דברי הצדדים בשאלה עקרונית זו אנו מקבלים את הערעור גם בנקודה זו: שווי העסק לאיזון יהיה שוויו לאחר ניכוי מס חברות משוויו לפי הערכת שמאי.

לטענתו, בסופו של יום החליטו הצדדים לוותר באופן הדדי על זכויות רכושיות כאשר ביחס לבית המגורים בXXX ערכו הסכם ותצהיר העברה ללא תמורה, הסכם אשר לא אושר בבית הדין הרבני.

ב-2014 הוא הביא רוסיה לבית כשאני נימצאת בבית, הוא הביא אותי והתחנן אלי שאני איחזור, רצה לחזור אלי כאשה לכל דבר, זאת אומרת כזוג לכל דבר והוא הביא אשה, והבן שלי ניכנס למטבח, והוא היה עם הרוסיה, והוא היתנפל עלי – איזה חוצפה, אני אימא של הילדים שלו, שישה ילדים הבאתי לו (בוכה) אני רוצה רק לסיים את כל הדבר הזה, הוא השפיל אותי כל השנים, הוא השפיל אותי ורמס אותי, וגם עשה וידוי הריגה.

אפשרות זו, של שתוף מכוח הדין הכללי, חלה גם על נכסים "חצוניים" להסדר איזון המשאבים, לרבות נכסים "הרשומים על שמו של בן הזוג השני ושהיו בבעלותו ערב הנישואין" (בג"צ 1727/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (לא פורסם) [פורסם בנבו] - השופט ג'ובראן; בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) [פורסם בנבו]).

...

טענות הנתבע בתמצית לטענתו, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

בשים לב כי הדירה נרשמה על שם התובע ואחיו במהלך החיים המשותפים בשנת 1986, הרי שישלם הנתבע לתובעת את מחצית שוויה של הדירה בהתאם לחוות דעת שמאי, מר אלון יומטוביאן במען: סוקולוב 12, פתח תקווה.

סוף דבר על כן, בהתאם לנימוקים שפורטו לעיל, מצאתי לקבל את התביעה במלואה זולת איזון רכב XXX.

אל נוכח התוצאה אליה הגעתי ישלם הנתבע הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1196792/4 בבית הדין הרבני האיזורי נתניה לפני כבוד הדיינים: הרב שניאור פרדס – ראב"ד, הרב פנחס מונדשיין, הרב בצלאל ווגל התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד רם יוגב) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד טובה גוטמן) הנידון: ביטול הסכם העברת רכוש בכתב יד בשל פגמים מהותיים הלכתיים ומשפטיים;גדרי סיטומתא, אסמכתא, וקנין בדבר שלא בא לעולם; תוקף התחייבות על ידי כתב יד; הסכם שלא אושר פסק דין

בפני בית הדין, תביעת האשה לקיום התחייבותו של האיש להעביר לה את זכותו בדירה [א] וזאת על פי מיסמך שהומצא לבית הדין שבו התחייב האיש להעביר לאשה בהעברה ללא תמורה את חלקו בדירה במקרה גירושין.

הבחנה זו בין הסכמים צופי פני פירוד, להסכמים כלכליים "רגילים", חוזרת כחוט השני בפסיקתו של בית משפט זה (ראו, בין היתר, ע"א 7388/97 עזבון המנוח משה שמיר נ' דולב (שמיר), פ"ד נג(1) 596; ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר עו"ד, פ"ד נה(4) 925, 948; בג"צ 10605/02 גמליאל נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נח(2) 529; ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 612) מפסק הדין המצוטט עולה כי גישת השופטת בן פורת הנה שהסכמים צופי פני גירושין הנם הסכמי ממון הדורשים אישור בבית המשפט, אף אם תוכנם מוגבל לנכס יחיד.

...

לעומת זאת, בנסיבות המקרה שלפנינו ורף גמירות הדעת כפי שבני הזוג עצמם קבעוהו, מביאים למסקנה שמצופה היה מבני הזוג להביא את ההסכם השני לאישור, וזה לא נעשה.

סוף דבר, בנסיבות אלה, ומשאמר בית המשפט: .

..לכאורה זכתה לנצחון - כדעת הרוב - הגישה המכשילה את זכותו של בן-זוג שנישא לאחר 1974להסתמך על חזקת-השיתוף, אולם לאחר העיון דומה שאין לקבל מסקנה נמהרת זו. כמה טעמים לדבר: ראשית, השופטת שטרסברג-כהן, אשר גרסה שלא ניתן לשלב את חזקת-השיתוף בחוק יחסי ממון, סברה בכל-זאת כי הדין הכללי שלפיו יש לזהות את הזכויות בנכסי הצדדים '.

לצורך כך יש לבחון את ההתנהלות הכללית של הצדדים אם יש בה כוונת שיתוף או לא. אחרי שהגענו למסקנה שמתקיימת כוונת שיתוף כללית בין הצדדים, או אז אנו ניגשים לשלב הבא הוא תנאי הסף השני: כוונת שיתוף בנכס ספציפי.

בשלב מסוים בשנת 2012 החלטנו שנעשה כמו רכישה רעיונית, מה שיש לי ב[מ] עשינו קיזוז כלשהו מה שהוא השקיע ב[ב], ואמרנו כל אחד רשום על שמו דירה, ומאז זה ככה היה, כדי לחסוך לעצמנו קיזוזים, את מעלות.

לצורך בחינת טובת הקטין, נעזר בית המשפט בתסקירים ובחוות דעת מומחים להם יש את היכולת והכלים המתאימים לבחון את המקרה בעין מקצועית וסובייקטיבית (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321; בג"צ 4238/03 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נח (1), 481).

כן נקבע בפסיקה, כי בית המשפט לא יהיה מחויב לנוסחות אריתמטיות נוקשות, אלא יוכל לשקול שיקולים שונים העולים ממכלול הנסיבות המשפחתיות, כששיקול העל הוא טובת הילד ורווחתו (ראו: עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע. ש. (קטינה) נ' נ.ש. (פורסם בנבו, מיום 10.1.2019) מן הכלל אל הפרט: יכולותיהם הכלכליות של הצדדים: יכולותיה הכלכליות של האשה: לטענת האשה, הנה בעלת עסק לבניית צפורניים ועסק לקעקועים, אולם לדבריה הכנסותיה זעומות.

לטענתה, ההלוואות לא נחתמו או אושרו על ידה, וגם אם היו העברות אלו היו בבחינת מתנות לא תמורה.

...

תביעת האם למזונות הקטינות בתלה"מ 39002-11-20-10-20- מתקבלת באופן חלקי.

תביעת האב לפירוק שיתוף בתלה"מ 19326-08-20- מתקבלת באופן חלקי.

אשר לפסיקת הוצאות, מאחר ושני הצדדים מיוצגים על ידי הסיוע המשפטי, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, וכשטובת הקטינות לנגד עיני, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.