משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק - "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שניגרם ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך", הגיש הוא תביעה לבית הדין.
מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן –
התובע, יליד 1971, הנו בעל מניות יחיד בחברה העוסקת בממכר חומרי בנין וצבע ושכיר בחברה זו.
בחנות הממכר של החברה בה עובד התובע (להלן – החנות) קיימים מדפים יציבים גדולים ורחבי ידיים דמויי סולם ועליהם מסודרים מוצרי החנות.
ביום 22.1.12 נבדק התובע לראשונה על ידי רופא מומחה אורטופד, ד"ר דבי דן, אשר כתב כי התובע דיווח שבעת שירד מ"דמוי סולם" חש קליק בברך שמאל ובכאבים.
הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי, פ"ד נח (5) 104).
לאחר ששמענו את התובע והתרשמנו מעדותו, לאור החומר בתיק בית הדין ולאור הסתירות בין הגרסאות השונות שמסר התובע בהזדמנויות שונות – הננו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ארעה לו תאונת עבודה ונפרט -
התובע מסר גרסאות סותרות אודות ארוע התאונה הנטען –
בתצהירו כתב התובע כי התאונה ארעה בעת שירד ממדף דמוי סולם עם רגלו השמאלית אגב תנועה לא נכונה.
בעב"ל 507/07 אפרוני - המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.3.08) נקבע –
"בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד הארוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר הארוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם, אלא נרשם כי היתקבל בשל כאבים בחזה, הא ותו לא. דבר הארוע אף לא נזכר בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 15.12.2002, וזאת למרות שהמערער נישאל על המצב בעבודתו, וענה כי הוא עובד בעבודה רווית מתח. יש לייחס משקל רב להעדר הרישום במסמכים הרפואיים בבוא בית הדין להכריע, האם היתקיים ארוע חריג בעבודתו של המערער כפי הנטען, אם לאו".
זאת ועוד, לתובע טענות קשות כנגד רופא המשפחה בדבר אי רישום מתאים בתיקו הרפואי.
וכבר נפסק –
"... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנימנע מהצגתה". (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 763-762) (ראו גם ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח', פ"ד מט(1) 450, 459-458 להרחבה ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי בעמ' 1648 ואילך)
משהתובע, עליו מוטל הנטל, נימנע מלהביא ראייה כמו עדותו של הרופא אשר, לטענתו, לא כתב את תלונותיו כראוי, או של הפקידה בקופת החולים אשר, לטענתו, מסרה לו טפסים בליטוח לאומי בגין תאונת העבודה אין אלא להסיק כי אילו הובאו הראיות היו פועלות כנגדו.
...
לאחר ששמענו את התובע והתרשמנו מעדותו, לאור החומר בתיק בית הדין ולאור הסתירות בין הגרסאות השונות שמסר התובע בהזדמנויות שונות – הננו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אירעה לו תאונת עבודה ונפרט -
התובע מסר גרסאות סותרות אודות אירוע התאונה הנטען –
בתצהירו כתב התובע כי התאונה אירעה בעת שירד ממדף דמוי סולם עם רגלו השמאלית אגב תנועה לא נכונה.
סוף דבר – התביעה נדחית.
