בירור תקפותו של פסק בוררות עקב פגמים מהותיים

אמות המידה העיקריות לבחינת השאלה, אם יש לבטל פסק בוררות או לאשרו, הן עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק, שאותן יש לפרש באופן דווקני ומצומצם מתוך רצון לתת תוקף לפסק הבוררות (סמדר אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל )מהדורה 3, תשנ"א(, עמ' 428 (להלן: "אוטולנגי").

הבורר קבע כי המבקשת לא הוכיחה כי ביטלה את ההסכם בגין פגמים בכריתתו.

"החובה לפסוק על-פי ראיות ולאחר בירור העובדות, הנה על-פי הדין המהותי".   וכן: "משקבע הבורר על-פי הדין והראיות שבפניו, כי נגרם למשיבה נזק אך חרג מן הדין, משלא חישב את שיעור הנזק על-פי ראיות והוכחות אלא על-פי אומדן ופשרה, יש להחזיר אליו את התיק, לצורך קביעת שעורי הנזק בלבד, על-פי הדרכים הקבועות בדין". בהפב (י-ם) 24637-04-15 שוגום סחר ושיווק בע"מ נ' ההר הטוב מעדני בשר שיווק ר.א.ן בע"מ, בפורסם בנבו) (3.11.15) ("ענין שוגום"): נקבע: ".. ויש בסעיף האמור כדי לשמש ככלי יעיל כאשר תחושת הצדק מחייבת כי בית המשפט יפעל כדי למנוע אישורו של פסק בורר הפוגע פגיעה חמורה בחובת עשיית הצדק. דא עקא, בית המשפט יעשה שימוש בעילת הביטול האמורה בדרך זו אך ורק במקרים קצוניים וחריגים, וזאת כאשר ניתן ללמוד מפסק הבורר כי הנו מתבסס על מסקנות או ממצאים עובדתיים אשר אינם מבוססים כלל בראיות או הוכחות כלשהן, או שהם עומדים בנגוד גמור לחומר הראיות שהוגש; ברם לא כן כאשר הוגשו לבורר ראיות, אשר עליהן ניתן היה לבסס מסקנות הלכה למעשה". לבסוף דחה ביהמ"ש את הבקשה לביטול פסק הבוררות, מהטעם שהבורר רשאי היה להסתמך על ראיות שאינן קבילות וקבע כי מדובר בטענה ערעורית ולא בטענה הבאה בגדריו של סעיף 24 (10).

...

המבקשת טוענת דווקא כי המסקנה המתבקשת הינה דווקא פסיקת פיצוי למבקשת בגין מעשיו ומחדליו של המשיב.

עם זאת, אני סבורה כי יש בתוצאת פסק הבוררות לענין היקף הפיצוי אשר הושת על המבקשת, כדי לפגוע בנסיבות הענין, בתחושת הצדק, באופן המצדיק את התערבותו של ביהמ"ש מכוח סעיף 24(10), כפי שיובהר להלן; סעיף 24(10)- עילה על פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור הלכה פסוקה היא כי עילת הביטול שלפי סעיף 24(10) לחוק הינה עילה עמומה שקשה להתוות את גבולותיה המיועדת למצבים נדירים (רע"א 5991/02 עופרה גבירצמן ואח' נ' רות פריד ואח', פד"י נ"ט(5)1).

בנסיבות אלה החלטתי להחזיר את הדיון לבורר על מנת שידון מחדש בסוגיית הפיצוי.

וראו מה נכתב עוד לגבי אותה החלטה בפיסקה הבורר: "ביום 30.05.10 התקבלה על ידי החלטה אשר יש לה חשיבות להליך הבוררות על כן מן הראוי לפרט את עיקריה. בהחלטה הנ"ל קבעתי כי אומנם ב"כ האגודה הצהיר כי דבר הבוררות ידוע באגודה, אולם אין להסתפק בהודעה זו, אי לכך, חייבתי את האגודה לפרסם מודעה בנוסחה מכתב שצורף להחלטתי בדרכים המקובלות באגודה, וכן לשלוח מכתבים בנוסח זה לכלל חברי האגודה למען יוכלו ליתן עמדתם בעיניין הבוררות ולשקול האם ברצונם להצטרף להליך של קביעה מי זכאי ליתן המלצה על שלוש הנחלות האחרונות שנותרו בשטח משבצת האגודה...כפי שנימסר לי ע"י האגודה אכן פורסם ההליך בקרב כל חברי האגודה..." (ראה סעיף 66 לפסק הבורר).

בהשלמה לאותם דברים נכתב בסעיף 8 לפסק הבורר: "בנסיבות אלו, ומשניתנה לכלל חברי האגודה הזכות להצטרף לבוררות, יש לראות בבוררות זו כממצה את ההליכים בסוגיית זכות ההמלצה לשתי הנחלות הפנויות במושב, לא רק כלפי החברים שהשתתפו בבוררות, אלא כלפי כלל החברים באגודה..". וראו גם מה נקבע בסעיף 111 לפסק: "באשר ליתר חברי האגודה שאינם צד לפסק בורר זה, איחזור ואציין כי משאפשרתי לכל חברי האגודה המתנגדים להצטרף להליך הבוררות, וזאת בפניה ישירה אליהם ולאחר שהשתכנעתי כי אכן פנייה כאמור נעשתה, ורק התובע 3, הצטרף לבוררות (שלגביו הכרעתי כאמור לעיל), אני רואה את עצמי כמוסמך לקבוע כי הסדר הפשרה הראשון נכרת כדין וכי הסדר הפשרה השני תקף ומחייב את חברי האגודה כולם" (הדגשה שלי – הח"מ).

או אז הודיעו התובעים כי הם עומדים על בקשתם לפיה על בימ"ש זה לתת הוראה לרמ"י ולאגודה, להמנע מכל פעולה או המלצה להקצאת נחלות פנויות באגודה, עד לאחר בירור והכרעה בטענות המבקשים בהליך זה. לאחר אותה הודעה של המבקשים, הודיעה רמ"י כי מאחר ופסק הבורר אושר, היא אינה רואה כל מניעה משפטית להתקדם בהליך להקצאת הנחלות הריקות באגודה.

הרשות לא הייתה צד להליך הבוררות ולא בכדי, שכן הליך הבוררות היתייחס למישור ההמלצה של האגודה, ועל כן היתנהל בינה לבין חבריה, בעוד הרשות אחראית בלעדית למישור ההקצאה, אולם לקיומו של פסק הבורר ישנו משקל של ממש בבחינת סבירות ההמלצה שהונחה בפני הרשות, שכן כלל הטענות נדונו ונבחנו ואין המקרה שלפנינו נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים שבחריגים המצדיקים שימוש בסעיף 27 להסכם המשבצת.

טיעוני המשיבים נוגדים את הילכת "צורן" של בית המשפט העליון אשר ביטלה הקצאת נחלות פנויות באגודה שיתופית בשל פגמים מהותיים במהלכי האגודה וועד הנהלתה.

...

הטענה כאילו פסק הבורר אינו מחייב ו/או רלוונטי כלפי התובעים דינה להידחות.

עוד קבע הבורר כי הוא נעתר לבקשה חלקית ומאפשר למבקשים להתייצב לדיון שהיה קבוע באותו יום ולשטוח טענותיהם.

לסיכום אני דוחה את שתי המרצות הפתיחה על הסף, ההמרצה שהגישו ה"ה כנה וה"ה גובר.

לשיטת המבקשים ובתמצית, פסק הבוררות תקף הן ביחס לחברה והן ביחס למשיב שכן הפסיקה הכירה בסמכות הבורר לחייב בעלים של חברה באופן אישי, הגם אם לא חתם על כתב בוררות, וניתן ללמוד על הסכמתו בהתנהגות וזאת תוך ניצול האישיות המשפטית הנפרדת.

על כן, ובהתאם לסעיף 24(1) לחוק, דינו של פסק הבוררות ביחס למשיב להתבטל.

בירור זה חורג ממסגרת ההליך שבפני שעניינו אישור פסק הבוררות.

חרף קבלת בקשת המשיב לביטול פסק הבוררות בעיניינו, אינני מוצא להשית הוצאות על המבקשים, וזאת נוכח הפגמים המהותיים והמוסריים בהתנהלותו.

...

אמנם, תום ליבו של המשיב עומד בספק, יחד עם זאת, אין מנוס מהמסקנה כי אומד דעת הצדדים, ולכל הפחות אומד דעת המשיב, לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך הבוררות שיתייחס לחבותו האישית.

סוף דבר הבקשה לביטול פסק הבוררות בנוגע למשיב מתקבלת.

מה עוד כי דין הטענות הקנייניות העולות בבקשה (שנרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים עובר לעיקול), להתברר בהליך נפרד שיזמו הקונים במסגרתו יש לבחון את טיב העסקה שנעשתה עמם (תום הלב, הידיעה, התמורה וכיוצ"ב).

בפסק הדין קיימת היתייחסות לטענותיו של המשיב שחלק מן הראיות הושגו שלא כדין, ואולם הבוררים קבעו שלא שוכנעו שהראיות הושגו שלא כדין, כמו כן, הבהירו שאין פסול בשימוש בראיות אלה, שעה שמוסד הבוררות לא כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות, כל שכן שעה שמדובר בסכסוך כספי ולא בהליך פלילי.

בית המשפט מעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן בעיקל בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות, קיומו של הסכם בוררות ברת תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור (ראו לדוגמא: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי (22.9.03) ופסיקה רבה נוספת).

גם אם יונח שלבסוף יוכח שחלק מן הראיות הושגו באופן לא חוקי (ואיני קובעת מסמרות בכך), הרי שספק אם יהא בנסיבות די בכך כדי להביא לביטול ההליך, מה גם שהמשיב שיתף פעולה עם ההליך לכל אורכו ואם היה סבור שנפל בו פגם כה מהותי, המביא לבטלותו מלכתחילה או במהלכו, ניתן היה לצפות שיפעל להפסקתו.

בהנתן האמור עד כאן, מאזן הנוחות וההכבדה נוטה בבירור לטובת המבקשים וסכויי הביטול של פסק הבוררות אינם רבים.

...

משמצא בית המשפט להורות על מתן ערובה, הוא מוסמך הוא לקבוע שהפקדתה תהא תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבורר (רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בן עזריה בע"מ (1/2/15), להלן: עניין "אשבד נכסים").

כך לדוגמא, הבוררים התייחסו בפסק הבוררות לאופן עבודתם: "השקענו שעות וימים בלמידת החומר, עיון במאות מסמכים, דפי חשבונות בנק ושמיעת עדים שונים"; ביחס לראיות שהוצגו בפניהם צוין: "הוצגו בפנינו על ידי פורצקי מגוון שלם של ראיות להוכחת התנהלותו של פיסטול בכל הנוגע לעבודתו בחברה. חלק מהראיות נדחו על ידינו על הסף אך חלקם הוכיח לדעתו מעל כל ספק שיטתיות ודפוס פעולה חוזר על עצמו"; הבוררים גם התייחסו לטענה הנוגעת לשימוש בראיות שלא כדין וקבעו: "במהלך הדיונים נשמעו טענות על ידי פיסטול כי חלק מהראיות שהוצגו בפנינו הושגו שלא כדין, לא שוכנענו כי הראיות שהוצגו בפנינו הושגו שלא כדין. כמו כן איננו סבורים כי יש פסול בשימוש בראיות שהוצגו בפנינו. יש לציין כי מוסד הבוררות אינו כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות. כל שכן שמדובר בסכסוך כספי ולא בהליך פלילי". חרף טענותיו הקשות של המשיב לא ניתן בוודאי בשלב זה לקבוע כי מדובר בראיות שהושגו בעבירות פליליות בניגוד להחלטות בית המשפט בנוגע לתפיסת המחשב של המשיב או תוך פריצה לפלאפון, ובוודאי שלא ניתן לקבוע שראיות אלה הכריעו את הכף.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, ובין היתר בשים לב להנחיית הפסיקה שסכום הערובה אמור להיות סביר ומידתי ובשים לב שבפסק הבוררות נקבע שהוא ישולם בשני תשלומים, אני קובעת שהמשיב יפקיד ערובה של 1,500,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, כתנאי לבירור תביעתו וזאת באופן הבא – מחצית מן הסכום – סך של 750,000 ש"ח תופקד בתוך 30 יום כתנאי לבירור ההליך.

ביום 1.5.22 ניתן פסק הבוררות המשלים בו נקבע בדעת רוב (השופט בדימוס ישעיהו שנלר ועו"ד איילת רייך-מיכאלי כנגד דעתו החולקת של הרב בנימין קופרמן) כי המועד הקובע ייוותר על כנו ללא שינוי וללא כל צורך בבירור נוסף.

האגודה מצידה טוענת כי לא נפל כל פגם בפסק הבוררות וכי אין כל יסוד לטענות הנתבעים, המנסים בכל דרך לחמוק מתשלום דמי השכירות, ולאחר ככל הניתן את מועד תחילת החיוב.

בפסיקת בתי המשפט התבססה לא מכבר 'הילכת אי ההתערבות בפסקי בוררות': "המדיניות השיפוטית העומדת בבסיס הלכה זו נובעת מהשאיפה לחזק את מוסד הבוררות כחלופה אטרקטיבית על פני היתדיינות בבית המשפט, כמו גם על השאיפה ליתן תוקף מירבי וממשי לאוטונומיית הרצון החופשי של הצדדים אשר בחרו להתדיין ביניהם דוקא בהליך בוררות משום היותו הליך מהיר ומזומנות אף יעיל יותר. יתרונותיו אלו של מוסד הבוררות יוגשמו רק אם הליך הבוררות יהיה הליך שאין בתי המשפט מתערבים בו, אלא מקום שהוסמכו לעשות כן במפורש על ידי המחוקק ובמקרים חריגים בלבד [...] (רע"א 6727/10 עריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (2010), פסקה 19).

אדרבה, בהיעדר כל קביעה אחרת, לנוכח סעיף 2 לחוק הבוררות וכן סעיף י"ד לתוספת לחוק: "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסיכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט". משכך, הטענה לפיה על פסק הבוררות להנתן על פי דין תורה מהותי איננה מבוססת.

אמנם ההחלטה אשר נתנה תוקף להסכמה הדיונית בישיבת הבוררות הראשונה, החלטה היא ולא פסק דין סופי, והדין באותה שעה טרם ניגמר, אולם בגוף ההחלטה נאמר מפורשות כי לכשתתקבל חוות הדעת יינתן להסכמה תוקף של פסק דין.

...

ליפסקר עתרו לעיכוב ההליך בבית המשפט בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ("חוק הבוררות") עקב תניית בוררות המופיעה בתקנון האגודה, וביום 27.5.20 ניתנה החלטתי לפיה עמדת ליפסקר התקבלה וההליך עוכב עקב תניית בוררות.

כאמור לעיל, ההצעה ניתנה על רקע האמור בפרוטוקול הדיון אשר קדם לה, שם הובהר כי מועד תחילת התשלום המעודכן יהיה המועד בו יחלו לשלם כלל שוכרי האגודה.

משלא עשו כן, הטעמים המפורטים בתשובת הרא"ש דלעיל – מתקיימים.

סוף דבר לנוכח כלל האמור לעיל אני מורה על אישור פסק הבוררות ועל דחיית הבקשה לביטולו.