בירור יוחסין קטין שנולד מהזרעה מלאכותית

עוד מצהיר התורם, כי הוא מוכן להבדק בבדיקות רפואיות, וכי למיטב ידיעתו אינו סובל ממחלה או ממצב יוחסין אשר עלולים לפסול את תרומתו.

בית הדין קבע להתיר לקטין לבוא בקהל, בנמקו במפורט כי אין חשש מממזרות מהזרעה מלאכותית, ובין השאר נאמר (פסקה ח') "וזה ברור שאם הוולד שנולד מהזרעה מלאכותית אינו מתיחס לאביו, אין כאן גם חשש ממזרות", שכן "דין זה שהזרע מתיחס לתורם הזרע, אינו ברור ומוכח כל צרכו". ואוסיף, כי עוד לפני שני עשורים כתב הרב ש"מ עמאר (כיום הראשון לציון ואז דיין בפתח תקוה, כמופיע בספרו שמע שלמה ב', אבן העזר סימן ב' עמ' ק"נ –קנ"ו) לגבי ילד שנולד מהפריה מלאכותית שיש להתירו, וראו סיכום ההלכה שם וזו, על פי הידוע לי, דעתו הברורה גם כיום.

כך למשל, האם התוצאה הייתה משתנה אם היה מתברר כי לילדתה של הנתרמת מזרעו של התורם יש אינטרס משל עצמה להולדת "האח-בכוח", כגון שהיא זקוקה לתרומת מח עצם? (ואיני נידרש לשאלות המשפטיות-אתיות שסיטואציה מעין זו של "השומרת אחותי אנוכי" עשויה לעורר).

...

משלא מצאנו תשובה לשאלה שבפנינו, נגזר עלינו להמשיך לנדוד במשעולי המשפט ולחפש אחר פתרון.

לכן, אני סבור כי לא סגי בכך שהתורם עבר "מהפך לבבות" לגבי נכונותו לתרום זרע, ויש מקום גם לבחינת הטעמים והמניעים שהביאו אותו לחזור בו מהסכמתו, ובהתאם לכך למקם את עצמת הזכות, וכנגזרת מכך, את המרחק שלה מליבת הזכות.

אסיים בציטוט קצר מהמכתב שהפנה התורם לבית המשפט והמדבר בעד עצמו: "איני מעוניין בכך שיוולד לי ילד ללא שאוכל לתת לו אהבה, וללא שאני אוהב את אימו". סופו של דבר, שאני מצטרף, גם אם בלב כבד, לתוצאה אליה הגיעו חברי.

לפנינו שאלת בירור יוחסין של קטין שהתעוררה אגב עניין של נישואין.

וזה ברור שאם הולד שנולד מהזרעה מלאכותית אינו מתייחס לאביו, אין כאן גם חשש ממזרות.

...

אי-ירידה לחקר-האמת בהקשר של זהות אביו הגנטי של הקטין עלולה להיות בעוכרנו בהקשר זה. שוב, באנו לברך ונמצאנו מקללים; חמיצות-הלב שאנו חשים מכך ששמא מתן החלטה לבצוע הבדיקה וביצועה של הבדיקה בפועל, יוביל, חלילה, להכרזת הקטין ממזר ויטביע בו מעין פגם של יוחסין - עלולה להביא לפגמים פיסיים קשים-מינשוא בשלמות הגוף של צאצאי אותו קטין, אשר יסבלו ממומים ומחלות בעקבות נישואיו של הקטין לקרובתו, מבלי שיידע שקרובתו היא ומבלי שנתן על כך את הדעת.

ירושה אחת הסיבות לאיסור על הזרעה-מלאכותית לאשת-איש מתורם זר יהודי מבחינת ההלכה, היא החשש שהילד שייוולד עלול להיחשב יורש של בעל-האישה, למרות שלפי ההלכה מגיעה הירושה לאחר, ונימצא כך שהוא גוזל, ומנגד לא יקבל חלקו בירושת בעל-הזרע, שהוא נחשב כבנו לכל דבר וראו: מ' מאירי הפרדס תשט"ז. במידה ונלך אחר החזקה של "רוב בעילות אחר הבעל" ונתעלם מקיומה של בדיקה מדעית לבירור זהותו של אביו הגנטי של הקטין, נמצאנו פוגעים בילדיו האחרים של בעל-האם.

...

אמרה בהקשר זה האפוטרופא-לדין שהיתה באותם ימים, עורכת-דין אלטמן, בדיון שהתקיים ביום 9/4/2002 לאחר-מכן, מונתה אפוטרופא אחרת, אשר מיתנה מעמדה זו, אך הדברים שנרשמו - בעינם עומדים: "...אין לדון את הקטין לחרפת רעב. אמנם, בע"א 1354/92 היועמ"ש נגד פלונית... נאמר שחשש לממזרות ימנע בדיקת-רקמות, אך גם בפסק-דין זה, נאמר שלא מדובר בכלל נחרץ, בלי חריגים. אני סבורה שהמקרה שלנו הוא מקרה של חריג, שבו בדיקת-רקמות תהא דווקא לטובת הקטין". הראינו את ההפרדה הקיימת בין הערכאה האזרחית לבית-הדין הרבני בכל הנוגע לבדיקת סיווג-הרקמות, על תוצאותיה.

הנשיא ברק כתב באחד מכתביו וראו: א' ברק שיקול-דעת שיפוטי 291 1987: "קיימים תחומי משפט הטעונים מטען אידיאולוגי חריף כגון, מקצת דיני-המשפחה, אשר בהם צריך השופט לבחון בזהירות את צעדיו לאור שיקולי הקונסנזוס. כך, למשל, אני סבור שרצוי ריסון שיפוטי בכל הנוגע לסוגיית 'מיהו יהודי'. לעומת זאת, ניתן לפתח אקטיביות שיפוטית ניכרת בכל הנוגע לשאלה 'מהו תום-לב'". ומוסיף הוא ואומר, בכל הנוגע לקונסנזוס שם, שם : "...אין השופט צריך לפעול במסגרת הסכמה חברתית המשקפת רוחות שעה חולפות. על השופט לפעול במסגרת המרכזי והבסיסי ולא במסגרת הארעי והחולף. כאשר החברה אינה נאמנה לעצמה, אין השופט חייב ליתן ביטוי לרוחות השעה. עליו לעמוד כנגד רוחות אלה, תוך מתן ביטוי לאותו קונסנזוס חברתי המשקף את עקרונותיה הבסיסיים ואת 'האני מאמין' של הציבור הנאור בחברה בה הוא חי". בחנו והראינו את האינטרסים של הקטין, לדעת את זהות אביו הגנטי.

התוצאה לאור העולה מהמקובץ, ניתן בזאת, איפוא, צו לביצוע בדיקת-רקמות לבירור זהות אביו הביולוגי של הקטין.