שאלת חוקיות ההפקעה היא שאלה מתחום המשפט המנהלי.
רוצה לומר, כי ההלכה הפסוקה קבעה, כי תקיפה של מעשה ההפקעה – עצם חוקיותו, הצורך בו וכן הלאה – ראוי שתעשה במסגרת של הליך תקיפה ישירה, בערכאה הנכונה, אשר תחום מומחיותה הוא בירור החוקיות של הליכי הפקעה.
לאור הפסיקה וספרו של א. קמר המצוינים לעיל, עולה כי טענות הנתבעים אינן טענות אשר סמכות בית משפט זה, שכן הן אינן נוגעות "לעצם חוקיותה של ההפקעה והמביאות לבטלותה מעיקרה או המביאות לבטלותה של הודעת ההקניה". טענות מסוג אלה היה על הנתבעים להעלות לפני בית המשפט המוסמך טרם הושלמה ההפקעה, והכל על פי הוראות פקודת הקרקעות.
...
לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון וקריאת הסיכומים שהוגשו מטעמם, אני סבור כי יש לקבל את עמדת התובעת לפיה אין להידרש בעניינו לדיני ההפקעה, לאחר שהליכי ההפקעה הסתיימו בהקניית המקרקעין מושא התובענה לעירייה, ואבער.
אני סבור כי גם בטענה זו צודקת התובעת, וארחיב.
מכל מקום יוער, כי הנתבעים לא הגישו תביעה שכנגד, כך שבכל מקרה הם לא יכלו לקבל פיצוי בגין פינויים מכוח ההלכות שנקבעו בעניין זה.
סוף דבר
לאור קביעתי שלפיה אין תחולה לטענות מתחום דיני ההפקעה על ההליך דנן, ובהעדר טענת הגנה קניינית או אחרת הראויה להתברר – דין התביעה לסילוק יד להתקבל.
