לאחר שקבלו רשות להגן, הגישו מצר הודעה לצד ג' נגד הצד השלישי (אשר תכונה להלן, לבדה או, בהקשרים הרלוואנטיים, יחד עם בעלה המנוח: אטיאס), במסגרתה נטען, כי החיוב בגין חוק העזר צריך לחול על אטיאס, ולחלופין כי ככל שיחוייבו כלפי הערייה, הרי שיש לחייב את אטיאס לשפותם בגין חיוב זה.
לאחר ישיבת קדם המשפט, משהתברר כי איש מן הצדדים אינו חולק על זכותה של הערייה לקבלת הכספים, והמחלוקת בין מצר לאטיאס מיתמקדת בשאלה מי מביניהם צריך לשאת בו, הושג הסדר דיוני לפיו יינתן פסק דין לטובת התובעת, ומאחר שאין בין הצדדים מחלוקת עובדתית הטעונה שמיעת ראיות, הוסכם כי המחלוקת תוכרע על סמך סיכומי הצדדים בכתב (ראו החלטה מיום 26.11.2019).
בית המשפט קבע, כי אף שהושלם תשלומו של סכום השווה לתמורה החוזית הנומינלית עוד קודם לכן, ואף שסה"כ שילמו אטיאס למצר סכום כולל המסתכם ב- 2,268,839 ₪, בעוד שהתמורה החוזית הנומינלית עפ"י הסכם המכר עמדה על סך של 1,460,000 ₪, הרי שבהתאם להוראות הדין, נזקפו התשלומים ששולמו ע"י אטיאס תחילה לחשבון ההוצאות, לאחר מכן על חשבון הריבית ורק לאחר מכן על חשבון הקרן (פיצוי מוסכם ולאחר מכן יתרת התמורה).
במצב דברים זה, לא יכול להיות ספק כי מי שאחראי כלפי הערייה בבצוע התשלום הם מצר, והשאלה היא, האם הם זכאים לפצוי או לשיפוי מאטיאס בשל העובדה שנשאו בחיוב זה.
בהקשר זה, מסתמכים שני הצדדים על הוראת סעיף 5(א) להסכם המכר, הקובעת כדלקמן:
"כל המיסים, הארנונות, ההיטלים הממשלתיים, הערוניים התשלומים ושאר החובות האחרים המגיעים מן המוכר לעירייה, לממשלה לרשות מוסמכת עפ"י דין, או לכל אדם אחר הקשור בבעלותו בדירה ובחזקתו בה עד ליום מסירת החזקה בדירה לרשות הקונה, יחול(ו) על המוכר וישולמו על ידו. מיום מסירת החזקה יחולו על הקונה וישולמו על ידו".
בעוד שמצר טוענים כי יש לראות – לצרכי סעיף זה - את מועד מסירת החזקה כמועד המסירה החוזי (30.4.2010), כך שכל חיוב שהושת לאחריו יחול על אטיאס; טוענת אטיאס כי מועד מסירת החזקה לצרכי סעיף זה הוא מועד המסירה בפועל.
כך, גם קבעו הצדדים בהסכם זה, במסגרת סעיף 13(א) כי "הצדדים מצהירים כי קבעו את הפצוי הנ"ל מתוך צפיית הנזקים העלולים להיגרם לכל אחד מהם כתוצאה מסתברת של ההפרה". משבחרו מצר לתבוע את הפצוי המוסכם ולוותר על המתנה להתגבשות כלל ניזקי ההפרה וכימותם – הרי שבכך מיצו את זכותם לקבלת פיצוי בגין ההפרה, ואין הם זכאים לכך שייפסק להם, במצטבר, פיצוי בעד נזקים שנגרמו להם, גם מקום בו הוכחו.
...
לא נעלם מעיניי, כי בעת שהוגשה תביעתם של מצר לבית המשפט המחוזי לאכיפת ההסכם ולקבלת הפיצוי המוסכם, לא היה ידוע להם על החיוב נשוא תיק זה. ואולם, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי.
במאמר מוסגר יוער, כי ייתכן והיה מקום להגיע למסקנה אחרת אילו מדובר היה בנזקים מוכחים ששיעורם עולה על שיעור הפיצוי המוסכם, אך מכיוון שבהתחשב בסכומים כפי שפורטו לעיל עולה בבירור כי אין זה המקרה בענייננו, אין צורך להידרש לכך.
סיכום
העולה מן המקובץ, כי דין ההודעה לצד ג' להידחות, באשר החובה לשאת בתשלום מכוח חוק העזר חלה על מצר, ואין הם זכאים לפיצוי מאטיאס בגין תשלום זה.
לאור האמור אני דוחה את ההודעה לצד שלישי.
