סעיף 18 לחוק מסדיר את נושא הגשת הערר על החלטת הממונה וקובע: "מעסיק או מזמין שירות רשאי להגיש ערר על החלטת הממונה שניתנה בעיניינו לפי סעיף 7 או לפי סעיף 15(ג), לפני ועדת ערר כאמור בסעיף 19, בתוך 14 ימים מיום שנמסרה לו; ועדת הערר רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 14 ימים". סעיף 21(א) לחוק מסדיר את נושא הגשת העירעור על החלטת ועדת הערר, בפני בית הדין וקובע "הרואה את עצמו נפגע מהחלטת ועדת הערר, רשאי לערער לבית הדין האיזורי, בתוך 45 ימים מיום שנמסרה לו ההחלטה; בדונו בעירעור, יקיים בית הדין האיזורי ביקורת שיפוטית על החלטת ועדת הערר".
החלטות הממונה והחלטות ועדת הערר הן החלטות של רשות מנהלית, הכפופות לבקורת שיפוטית.
באותו המכתב צוין (סעיף 12) כי לאור אישור ההיריון שהציגה העובדת ולאור העובדה כי ההחלטה על צימצום המשרה התקבלה בטרם נודע למערערת על ההיריון, מתכוונת המערערת לפנות אל הממונה על חוק עבודת נשים כדי לקבל היתר לצימצום משרתה של העובדת.
...
אני מקבל את טענת המשיבה לפיה אין משמעות לאורך ההפרה בקשר לאפשרות העומדת בפני המשיבים להמיר את העיצום הכספי בהתראה מנהלית, שכן לפי סעיף 1(ב) בנספח ב לנוהל בעניין מתן התראה מנהלית (נספח 11 לכתב הערעור) נקבעו חריגים לגביהם לא יחול הנוהל ובענייננו נקבע כי הנוהל לא יחול על חוק עבודת נשים, למעט במקרים בהם המעסיק לא ידע בעת פיטורים על מצב שבגינו אסור היה לפטר או לפגוע במשרה או בהכנסה, ומיד לאחר שנודע למעסיק על המצב שבגינו אסור היה לפגוע בשכר העובדת ביטל את הפיטורים או ביטל את הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה ופנה לבקש היתר.
לאור כל האמור לעיל, אני קובע שהממונה הפעילה את שיקול דעתה על פי החוק, הנהלים והתקנות.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.
