גלישת הבקורת השיפוטית על פסק הבורר אל מעבר לעילות הבקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פקוח שפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות (רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, נז (6) 605).
הטעם לכך הוא, שגופים אלו, לרבות המוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל, הנם גופים פנימיים וולונטריים שיודעים טוב יותר מכל גוף שפוטי מה הם צורכי חבריהם וכיצד יש לנהל את ענייניהם, כאשר החברים הכפיפו עצמם מרצון לשלטונם של אלו ובכך ממילא הסכימו לקבל על עצמם את הכרעותיהם.
...
עם כל הצער שבדבר, ולאחר ששבתי והזהרתי את עצמי באשר לזכותה של הנתבעת, ככל בעל דין, להישמע ולהשמיע את טענותיה, אין לי אלא לקבוע, כי הנתבעת, בין מטעמים "ענייניים" של דחיית הקץ, ובין מטעמים אחרים שאינם נוגעים בהכרח לדיון שבפני, הגדישה את הסאה ושבה ועשתה דין לעצמה ופעלה ככל שלא ידה על מנת לסכל, ולמער לעכב, את הדיון בתביעה זו. אני סבור כי בנסיבות אלו, טובת הדיון, טובת התובע, ומעמד מוסד הבוררות אינן מאפשרים לח"מ להמשיך ולהסכין עם התנהלות זו. אני ער, כמובן, לפסיקתו של בית המשפט העליון (וראו, לדוגמא: רע"א 5163/10 ירחיב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עידו דקל, לא פורסם), לפיה: "רק במקרים חריגים, כאשר בעל הדין מביע זלזול מתמשך ובוטח בהליך המשפטי, יש מקום לנקוט בסמכות זו". אולם, על סמך כל האמור לעיל, אין לי אלא לקבוע, בצער, כי המקרה כאן בא בגדרם של מקרים אלה.
כמו כן, לא שוכנענו כי מתקיימת פגיעה מהותית אשר תהווה עילה לביטול פסק בורר על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות לפיכך, טענת המשיבה נדחית.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.
משנדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות, אנו מאשרים את פסק הבוררות, מכוח סעיף 28 לחוק הבוררות.