מר לוי העלה בעדות השערה ש"כנראה" עובדת שלו סימנה "וי" על התובע כבעל שליטה בטעות, והדיווח הוגש ללא ביקורת.
בהמשך לאמור, טען המפרק כך (פרוטוקול ע' 10, ש' 25-10):
"... בעקבות החקירה ממנה עולה בצורה חד משמעית כי יש קשר בין אילנות הסנטר אותה אני מפרק, שאחד מבעלי המניות שלה היה נועם אלבוים, והיא העבירה את הפעילות במסעדת קורוס על האש, שלפי דברי העד הייתה שווה כ-1.2 מיליון שקלים, לחברת נועם יזמות, שבאופן מפתיע גם היא שייכת לנועם אלבוים, ומשם הועברה החברה בעלות של 650,000 שקלים בתוספת התחייבות לכסוי הוצאותיה, לידי חברת אריסטון שאף ברשומי רשם החברות מופיע בעל המניות היחיד בה מר יוסי אלבוים, אביו של מר נועם אלבוים, הרי בהליך בבית הדין לעבודה ב"ל 17804-07-12, קבע בית המשפט באופן חד משמעי כי נועם אלבוים הוא בעל עניין בחברה המשפחתית שנוהלה למעשה על ידי האב ושני בניו. בנסיבות אלו, יש קשר ישיר ומוכח כי הזכויות בחברה בשווי של כ-1.2 מיליון שקלים הוברחו מהחברה ולפיכך אבקש מבית המשפט לתת צו לטובתי המורה כי חברות אריסטון ונועם יזמות ורואי החשבון שלהן ימציאו לידי כל מיסמך הנוגע לפעילות החברה, ובעיקר לפעילות במיתחם סנטר 1 ובמסעדת קורוס על האש. כמו כן, נוכח הניסיון להעלים מידע, בכך שגם העד היום לא המציא את המסמכים וגם אביו לא ענה בפניי על שאלות ששאלתי, ושניהם ניסו להעלים את עובדת העלמת הנכסים המפורטת, אבקש מבית המשפט לנקוט הליכים לפי סעיף 214א(א) לפקודה. כמו כן, אבקש מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 225 לפקודת פשיטת הרגל ולהורות כי הכונס הרישמי בעצמו, באמצעות היועמ"ש, יגיש את האישום וינהל את ההליכים נגד המעורבים שיראה לנכון."
בהמשך להשתלשלות העניינים המתוארת לעיל, הגיש המפרק את בקשתו למתן הוראות לפי סעיפים 374-373 לפקודה ביום 30.12.18.
בנוסף, נטען כי בקשתו של המבקש מהוה, הלכה למעשה, ניסיון לקיצור דרך משפטי העומד בנגוד לסמכויותיו ולהוראות הדין בכגון דא.
המשיבים טוענים כי במסגרת התנהלותם העסקית, הם פעלו על מנת לכסות את מלוא חובותיה של המסעדה, שקרסה בשל מספר נסיבות וכי החוב של הליך הפרוק נסוב, הלכה למעשה, על חוב לעובדים שנוצר במועד מאוחר לפירוק החברה ושהוערך על-ידי בעלי המיקצוע שייעצו למשיבים והעריכו את התביעה כזניחה.
בהמשך לאמור, מצאתי לקבוע כי עדויותיהם של גיל ושל יוסף (וכן אמירותיו של יוסף בתיק העבודה הנ"ל) מביאות למסקנה ששניהם פעלו על מנת להבריח את נכסי החברה בשיתוף פעולה מלא של נועם וכי הם פעלו כאיש אחד במסגרת "עירוב הזכויות במיזמים המשפחתיים, שלא על פי הרישום הפורמאלי שלהם". לאור האמור, מצאתי לחייב את המשיבים 3-1, יחד ולחוד, בתשלום מלוא חובות החברה במועד העברת הפעילות מהחברה לחברת נועם.
...
בפסקה 8 נקבע באותה החלטה כך:
"בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר היקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן."
באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.
המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברה כפי שיכריע המפרק בתביעות החוב שהוגשו לפניו.
סוף דבר
בהמשך לכל המצוין לעיל, אני קובע כדלקמן:
המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו במלוא חובות החברה, שהיקפם יתברר לאחר הכרעת המפרק בתביעות החוב שהוגשו לו.
המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו בהוצאותיו ובשכר טרחתו של המפרק בגין הבקשה דנן, ובשל ניהול ההליכים באופן שנוהלו ושפורטו לעיל, בסך של 40,000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 45 ימים ולאחר מועד זה יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל.
